פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ו
כל המעות הנמצאות. שמצא כיס מלא מעות בכל מקום ומצא בתוך הכיס דינרי זהב ודינרי כסף ומעות של כסף והאי אפילו קמ"ל כדמפ' בגמ' שאין דרך לערבן ביחד אלא כשהן דמי מעשר שני שהוא מחללו על דינרי זהב ומה שאין מספיק לו דינרי זהב מחללו על דינרי כסף והמותר על המעות ואפילו הכי הרי אלו חולין:
מצא בתוכן. בתוך הכיס של מעות:
הרי זה מעשר. מעשר שני:
הוא חולין. דאין מתנדבין חרס ועל שם מה שבתוכו נכתב:
הוא קרבן. כלומר הקדש כדכתיב על קרבן העצים:
להיות כונסין חולין לתוך קרבן. והכל קרבן:
קוף קרבן. אם מצא אות קוף הרי הוא רמז לקרבן, כלומר הקדש:
דמאי. פירות הלקוחים מע"ה ובפר' האשה שלום כתוב בכל הספרים דלת דמוע ר"ל חולין ותרומה שנתערבו ואין נאכל אלא לכהנים:
בשעת הסכנה. שגזרו שלא לקיים מצות:
שמות בני אדם הן. ק' קהת. מ' משה. ד' דוד. ט' טרפון. ת' תחן. והכל חולין שפעמים שאדם כותב אות א' משמו לסימן ור' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר דלדידיה אפילו כתוב בו כל התיבה שלימה הא קאמר בסיפא אימור דפינה ות"ק סבר לא חיישינן שמא פינה. ובפ' האשה שלום איכא מ"ד דכ"ע חיישינן שמא פינן והכא בהא קא מיפלגי מר סבר אם איתא דפינן גריר הוה מגרר ליה ומר סבר אשתלויי אישתלי ומפ' בגמ' דת"ק לא פליג אלא באותו אדם עצמו אבל אם מת אין לבנו טענה ומודי לר' יוסי:
אשתקד. שנה שעברו כמו שתא קדמייתא:
תרומה. כלומר למעוטי חולין דהא תני דלת דמאי:
האומר לבנו מ"ש וכו'. ומת או הלך לו:
הרי אלו חולין. מה שנמצא בזוית אחרת דשל מעשר ניטל:
הרי שם מנה. כלומר א"ל אביו שיש שם במקום פלוני מנה והלך ומצא מאתים:
השאר חולין. מנה חולין ומנה מעשר, ויקח אחר ויחללנו על פרוטות ויאמר אם של מעשר הנשאר הרי טוב ואם לאו יהא מחולל על המעות והדר יחלל הפרוטות על הכסף כדאיתא בפ' שני:
קדמיתא. תרומה ואסורה לזרים תרגום ראשון קדמאה:
חית חלבו. ותרומה קרוייה חלב דכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ודרשינן בפ"ק דתמורה ליתן חלב לזה וחלב לזה:
טובו. ותרומה הויא תרגום חלב הארץ טובא דארעא:
ראשית. והויא תרומה:
מם מעשר. מ"ש ובעי חומה:
בית פא שין שני. בית על שם שהוא שני, פא על שם דבעי פדיון, שין שקרוי שני:
עיר. כתוב בו עיר:
מעשר עיר פרקון. כתוב בו מעשר עיר פרקון הוא כלומר בר פרקון הוא כלומר פדוי הוא ונאכל בכל עיר ולא בעי מחיצה:
סיבולייא. עשו ביניהם כי ההיא דאמרינן בפסחים פ' האשה אפילו סבולת לצוותא בעלמא ופי' בערוך בני חבורה ההולכין ממקום למקום ואוכלין יחד בצוותא ולאו משום קדושת מעשר:
חדשות. כלומר באותו אדם עצמו:
ישנות. שמת האב ובא הבן מכחו ליירש כדמייתי עובדא:
אישתדא דידי. שתא דא דידי:
מצא במגופתו. בהא מודי ר' יוסי דהא בכל שנה עושין לחביות מגופות חדשות מטיט וכיון דכתוב בה כן ודאי לא פינה אותה והכי איתא בתוספתא ומודי ר' יוסי שאם כתוב בה ונתון ע"פ חבית בנייר ונתון ע"פ עיגול אם תרומה הרי זו תרומה ואם מעשר הרי זו מעשר:
ואם אמר לו שיש שם מאתים. של מעשר והלך הבן ומצא מנה אותו מנה מעשר דמנה מונח ומנה נוטל. נוטל בשקל בוטל:
תמן תנינן. פ"ק דביצה:
זימן שחורים ומצא לבנים. מפ' לה התם הכי כגון שזימן שחורים ולבנים והשכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים ולא תימא הני אינהו נינהו ואיתפוכי איתפוך אלא הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו:
שנים ומצא שלשה. ואינו מכיר את המוכנין:
כולן אסורין. דמה נפשך אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו הא איכא חד דמעורב בהו:
שלשה ומצא שנים מותרין. דהא' הלך והשנים נשארו:
דר' היא. הני משניות דמ"ש וביצה ס"ל כר' דאמר מנה מונח ומנה נוטל:
הניח מאתים וכו'. הניח מאתים ממעות מ"ש בתיבה:
מנה נוטל. ונשאר האי מנה דמעשר:
הכל חולין. לא הפרידן זה מזה ושניהם נטלן והניחן במקום אחר וזה חולין הוא שהניח אח"כ ושכח:
הדר אמר ר' יעקב גופיה אפילו רבנן מודו הכא גבי מתני' דביצה וקס"ד דשאני גוזלין דרגילין להיות מדדין ומפריחין אבל מנה לא הלך מאליו אלא א"כ נטלו וכשנטל נטל שניהן ופלוגתא דר' ורבנן במונחים שני המינים בכיס אחד בההוא אמרי רבנן דכשנטל כל הכיס נטל אבל בשני כיסים מודו דהאחד נטל והניח השני:
היא הדבר בביצים. דמתני' דביצה אפילו בביצים נמי דאין עשויין לדדות דינא הכי ומאי קמ"ל ואיכא למימר א' נטל והניח השנים אלא לאשמועינן דמפלוגתא דר' ורבנן למד זה והשמיענו דכעין ביצים הוא דנחלקו אלמא דבשני כיסין נחלקו אבל בכיס א' דברי הכל הכל חולין ומתני' דתנן הכל מעשר בשני כיסין וכר' היא:
הוא הניח הוא מצא. לעולם כדקאמרת דבשני כיסין מחלוקת וכי איפליגו ר' ורבנן כשהוא הניח והוא מצא דכיון דאינו זוכר כלל איכא למימר בודאי כולהו חולין אבל הכא במשנתנו אביו הניח ובנו מצא ומי יימר דאם אביו מצאם שחסרו היה נותן אל לבו ונזכר שנטל מהן והניח מהן הילכך מודו הכא דהוי השאר מעשר, וכי הך מסקנא קי"ל כי היכי דתיקו מתני' ככ"ע והרמב"ם ז"ל חשב דמתני' כר' היא ויחידאה הויא ולא קי"ל כוותה ולכך פסק בפ"ו א"ל אביו הרי שם מנה ונמצא מאתים השאר חולין, הרי שם מאתים ונמצא מנה הרי הוא חולין והיינו כרבנן. וקשה דאמאי לא נקיט כמסקנא דהכא ועוד דקי"ל הלכה כסתם משנה ועוד דברישא נקיט כר' דלרבנן מנה ומצא מאתים הכל חולין וכן פסק הוא ז"ל בסמוך. וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל:
כהדא דר'. כשהוא מניח והוא מצא אם מנה ומצא מאתים מ"ש וחולין מעורבין ואם מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה נוטל. והרמב"ם ז"ל פסק כרבנן ולא נקיט כסוגיא דהכא וכן משמע בפ"ק דפסחים:
לא מעלין ולא מורידין. ואינו מעשר:
לא מסתברא דלא בההוא דלא מצטער וחמי. לא מסתברא הך ברייתא אלא בההוא שלא היה מצטער אבל אם היה מצטער ראוי לחוש לחלום:
מאן דעבד. מעשה יורה כי הך דר' יוסי דדוקא בלא מצטער והרמב"ם ז"ל פסק כסתמא דברייתא ואפילו במצטער דבפ' זה בורר מייתי לה סתמא ולא מפלגינן כלל:
מדלא דאבוך. נכסי אבוך תרגום כל הון בביתו כל מדולא דביתיה:
קפא כשורה דיקא עשרה. בפ' הרואה בגמ' דילן גרסינן לה ובדר' ישמעאל ופי' רש"י ז"ל קפא דאמרי לך היא כשורה שבלשון פרס הן קורין לכשורא קפא, דיקא הוא עשרה שבלשון יוני קורין לעשרה דיקא, והכי אמרי לך יש לך ממון בקורה עשירית:
כליל דזית. עטרה של זית:
ההוא הוה בנציא ואת בחבטיא. שלו אירע בשעה שהיה מוציא הניצנים שהן שושנים של חנטת הפרי רמז להדר וכבוד ושלך היה בשעת החבטות בשעה שחובטין הזיתים להפיל הפרי לארץ ובאיכה רבתי גרסינן הכי אתא חורן וא"ל חמית בחלמי זיתא בשעת נצבא א"ל ההוא גברא חמי נהור סגי אתא חורן וא"ל חמית בחלמי זיתא בשעת חבטא א"ל אתקין נפשך למחתא. א"ל ר' לדין אמרת כדין ולי אמרת כדין א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא דין חמא בשעת נציבא ואת בשעת חבטא:
לאימיה הוא חכים. אמו בעל דומיא דשמן שהוא בתוך הזית ומשקה את אמו:
מלוי את. ממלא נודות מים והרי כן ד' אזנים ב' דילך וב' של הנוד:
איזיא. קוצים:
פינקס דתריסר לווחין. ספר קטן שעושין הסוחרים מלוחות קטנות ורושמין בו במחט ומוחקין וחוזרין ורושמין ובאיכה רבתי גרסינן והוא כתיב מן הכא ומחיק מן הכא:
איסטווא דהוא גברא. איסטלא גרסינן מלבוש ובאיכה רבתי גרסינן מרדעא אית ליה:
תרי עשר מרקעין. תרגום ומטולאות ומרקען, ובאיכה רבתי גרסינן ובה כ"ד מרקען חייט להו מן הכא ומתבזע מן הכא:
מסיק חסין. מעלה חזריות הרבה חזרת בלשון ארמי חסא:
בסים. חומץ:
מינסב חסין וצבע בבסים. ותקח חזריות ותטבול בחומץ:
אצבעך נחית. אצבעך יורדת כנגד הדלף שמורה באצבע שיתקנו שם:
זקיף אצבעך. כנגד שצמחו עשבים שם והן זקופין ואין הנאה מהם לכלום:
מפלי. מלעיג:
ואדרא. ועוד כמו תליסר אודרייתא דתבנא דשבועות:
ותורתא. ופרה שם:
יתיב דמיך. יושב ישן על הפרה:
מקניתא. כעין קן, והוא רמז למטה שיש לה כותלים חוץ מבמקום הרגלים ששם עולין לה ונראית כעין קן כדמפ' ואזיל:
שיטתי דערסא. ד' בדים ארוכים שמסרגין המטה בהן:
מקניתא. מרגליתא מרגלות המטה שמשם נראית המטה כעין קן:
אודרא ברא דתיבנא. עור כמו שק מלא תבן:
ותורתא הוא משכא דערסא דההוא גברא יתיב דמיך. שנותנין על התבן עור של פרה כדי שלא יזיק:
וההוא גברא רביע בגויה. זהו פתרון, וההוא גברא יתיב דמיך דשינה א' מששים למיתה:
שיריתא דביתא. קורת הבית נשברת. רמז לבטנה שהוא עמוד הבית דהן הבנים:
שותה וטוב לו. מפ' טעמא בפ' הרואה דכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי:
שותה ורע לו. דכתיב תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:
וע"ה. פרוץ בעבירות הוא:
ולית מיכל קופר. ואין לך לאכול בשר ופתר רגל מן עולה לרגל בלשון חכמים והכי איתא באיכה רבתי:
בהדרא דאורייתא את מת. בהדר התורה תמות:
ונסיונין לית את חמי. לא תבוא לידי נסיון. ואיתא נמי בהרואה:
הדרן עלך פרק המוליך בס"ד: