פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה א
ממקום היוקר למקום הזול. שהוליכן ממקום למקום אחר לפדותן שם:
פודהו כשער מקומו. כשער מקום שהוא שם בשעת פדייה ובגמרא מפרש דדוקא דיעבד ואפילו ממקום הזול לפדותן במקום היוקר אסור לכתחלה דגזרינן הא אטו הא:
השבח לשני. מה ששוין בעיר יותר ההוא למ"ש הוא ומה שהוציא עליהן להביאן לעיר ישלם מביתו:
פודין מ"ש כשער הזול. סאה של פירות מעשר כשבא לפדותה בכסף אין לשערה כפי מה שירויח החנווני אלא כפי מה שיקחנה מן הגננים דדרך חנוני ליקח בזול דהיינו לעולם בין בשעת הזול בין בשעת היוקר ותניא בתוספתא הפורט דינר כסף למ"ש כמות שהחנווני לוקח ולא כמות שהוא מוכר פי' כשבא לפרוט הסלע על פרוטות ולוקח אגודות ירק יחלל סך אגודות על סך פרוטות וסך האגודות היינו מה שהחנווני לוקח מן הגננים ולא כדרך שהוא מוכר:
כמות שהשלחני פורט. כשבא לחלל מעות כסף או פרוטות על סלע וכשהשולחני מחליף הסלע לפרוטות או למעות נקרא פורט ואז מקבל הפרוטות כשער בית המטבע ח' באיסר או ששה באיסר וכשרוצה להחליפן בסלעים לאנשים דרך לתת מעה פחות לפורטים וכשמקבל הסלע נקרא מצרף לשון צירוף שחלקים רבים מקבץ בידו לחלק א', וקתני הכא דאדם שיש לו מעות ממ"ש שיעור סלע ובא לחלל המעות בסלע מונה מעות בסלע כמו שהשולחני לוקחן לעצמו דהיינו כשלוקחן מבית המטבע לפרוט ולא כמו שמוכרן והכי תניא בתוספתא המצרף דינר זהב למ"ש כמות שהשלחני פורט ולא כמות שהוא מצרף:
אין פודין מ"ש אכסרה. בשומא בלא מדה ולא משקל:
פירות שהרקיבו או מעות שהחלידו. שאומדים כמה כורים יש בכרי הזה דתניא בתוספתא אין פודין מ"ש אכסרא כיצד היו לו פירות מרקיבין ומעות מחלידין לא יאמר כמה אדם רוצה ליתן בצבור זה וכמה אדם רוצה ליתן בכרי זה אלא אומר כמה אדם רוצה ליקח לו פירות בסלע כמה אדם רוצה ליקח לו מעות בדינר. ופי' ר"י ז"ל אומר כמה מעות חלודות אדם רוצה ליקח בסלע ומחלל עליהן פירות ששוין סלע מאחר שאמרו לו כי אלו המעות שוין סלע וכן כמה פירות נרקבים אדם לוקח בסלע:
נפדה ע"פ אחד. על פי שומת לוקח א' בקי:
על פי ג'. מפ' בגמ' ע"פ ג' לקוחות דהיינו סוחרים בקיאים במקח וממכר:
יין שהקרים שהתחיל להחמיץ:
מעות שהחלידו שהעלו חלודה ונשתנו מראיהם:
המוליך. דיעבד אין לכתחלה לא מדלא תני מוליכין פירות ממקום למקום והיינו כשמוליכן לפדותן שם אבל אם הוליכן להעלותן ואח"כ נמלך לפדותן אין כאן איסור כלל וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד אין מוליכין פירות מעשר ממקום למקום לפדותן שם והמוליך ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודה כשער מקום הפדייה ע"כ:
ובפירות מ"ש. שהם עצמן מ"ש דקנו מקומן הלכך לא יזיזם ממקומם בלא פדייה:
אבל בפירות טבולין למ"ש. כיון דלא הוו מ"ש בעיניה לא קנו מקומן:
פירין הכא. במקומו של ר' יונה:
בביתניאן. שם מקום:
קבע מעשרא דהכא. של מקום היוקר בפירות של טבל של ביתניאן והיה קורא שם על אלו של ביתניאן ומקום הזול היה:
בין ביוקר והוזלו. שפדאן ביוקר ונודע לו שהוזלו כשפדאן בין שפדאן בזול ונודע לו שהוקרו מה שפדה פדוי. והשתא מפ' לה ואזיל:
ניחא ביוקר והוזלו. שנתן ריוח למעשר:
אלא בזול והוקרו מ"ט. כלומר ונודע לו שהוקרו:
ומשני שנייא היא שהוא יכול להערים עליו ולפוטרו מן החומש. דכל הפודה מ"ש שלו מוסיף חומש כדתנן לקמן והיה יכול להערים ולפטור עצמו מן החומש כדתנן לקמן מערימין על מ"ש וכו' ויעלה החומש שהוסיף בשביל מה שפיחת מן היוקר לכך הקילו:
ה"ג אבא חילפאי בן קירוייא אומר בד"א בודאי אבל בדמאי בין מן היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודה אותם בזול. והכי איתא בתוספתא המוליך פירות מ"ש ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודה אותן כשער מקומו א"ר חילפאי בן קירוייא בד"א בשל ודאי אבל בשל דמאי פודין אותן כשער הזול ע"כ. וטעמא דדמאי דרבנן הקילו אף מן הזול למקום היוקר:
שאינו יכול להחזירם למקומם למקום הזול. שהיו שם מקודם לא אטרחוה רבנן הלכך פודהו בזול:
הוקרו במקומן. הראשון כשער שהוקרו הכא והתם:
אין תימר. משום טעמא דלא אטרחוה לא מהני ואפילו הוה מוליכן שם הרי הוקרו אבל אין תימר דהרי נראו שעה א' לימכר בזול הא נראו ותו לא פקע:
נקלווסייא. מין תמרים חשובין בארץ ישראל וברומי היו ביוקר והיו להן של דמאי ופדו אותם ברומי כשער זול של ארץ ישראל, ופסק הרמב"ם ז"ל סוף פ"ד לקולא וז"ל ואם היו דמאי פודין אותן כשער הזול הואיל ונראו לימכר בזול. ע"כ:
ה"ג משתכר הוא אדם עד שקל ר' יהודה אומר משתכר הוא אדם עד רביעית כסף כן היא הגירסא, והכי איתא בתוספתא והכי פירושא משום דתנן במתני' פודהו כשער מקומו ואינו יכול לדחות אשמועינן השתא דיכול להשתכר עד שקל בשני אלפים כיצד כשבא לפדות תבואה או פירות שוין מעות שני אלפים יכול להשתכר ולפדות פירות שוין שקל יותר בכלל השני אלפים בענין שנותן לפדיון שני אלפים על שני אלפים ושקל ור' יהודה אומר עד רביעית כסף דהיינו ג' מעין כדאיתא בפ"ב:
דינרא הכא בתרין אלפין. מעין של דינר זהב נותנין בו שני אלפים ואילו בארבאל נותנין עליו שני אלפים ולקן הרי שלהעלותו כאן מתייקר הלקן שהיא מטבע קטנה וכן אם הוא רוצה ליתן כיס של חמשים ריבו לחמרים להעלותו למקום אחר נוטלין א' לשני אלפים א"כ יכול לתת כאן לחמשים ריבו ושני אלפים תבואה חמשים ריבו מעות ותו לא:
חמשים ריבו. ת"ק אלף ריבו עשרת אלפים:
אלא לשם חולין. פי' בתוספתא כדי שלא לפגום את המעשר והיינו מפני שדמי המעשר פחותין מדמי חולין שאין לאכלו אלא בפדייה לכך צריך שיאמר כמה שוין פירות חולין אלא שלא לפוגמו כן נ"ל. ובספר המצות כתב וטעם הדבר מפני שנראה כמכר וחליפין והרי אמרו אין מוכרין אותו ואין מחליפין אותו:
אפילו כן. אפילו שהכל יודעין בו שהוא מ"ש וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד:
מן האגרו על השמותית. אגרו מין חטים שגרגיריהן גסין שקורין זרעי בלשון ערבי. תרגום גלי אגורא. שמותית הוא שחמותית בפרק הספינה רושו בלשון לע"ז. תרגום וכל חום שחום. הכא משמע דאינו אסור לפדות פירות על פירות כשהוא ממין על מינו ואפילו כשהוא מן היפה על הרע. וקשה דלעיל שמעינן איפכא ובפ' הזהב נמי אמרינן פירא אפירא לא מחללינן וכתב הראב"ד ז"ל דמה שלא הקפידו כאן על מינו אינו אלא בדמאי אבל בודאי פירות בפירות פשיטא דאסור. וטעם ההקפדה הזו לפי שהתורה אמרה חלל על כסף והוא מחלל על פירות דכשמחלל חטים על חטים לא יראה שיצא מ"ש לחולין בפדיון פירות אלא יאמרו הן הן הראשונים ע"כ:
למלכות. לאנטונינוס שהיה שומר משפטי התורה ולומד תורה עם ר' כדאיתא בפ"ק דע"ז:
על כל עוקץ ועוקץ. לכל א' לצד עוקצו ולא היה עושה א' על עשרה ללמדו כמה קשה בעיניו להתפיס קדושת מ"ש מפרי לפרי ובקישואין היה מדקדק דאפשר דא' תמצא מרה ואינו מועיל דתנן התורם קישות ונמצאת מרה יחזור ויתרום:
ראה אותן כאילו הן חתוכות. קצות העוקצין ופודה אותן:
שלימות ואת אמרת חתוכות. בתמיה דודאי למלכות שולח אותם שלימות:
ע"י זה וע"י זה נמכר ביוקר. כיון שהיו שלימות כשבא לפדות העוקצין פודה אותן יותר משאם היו חתוכות:
נסתון בר קפרא. כמו נסבתון לקח אותם בר קפרא:
מקרטט קומוי. כרת אותם בפניהם לשנים:
א"ל. עתה שהוא פוסק לשנים הוא טוב שהרי שרף שלו יוצא ונפסד ואינו נשמר:
מלה מקרטטא ולא טבא. לשון בעיא הוא דיש לדקדק בדבר כי מה שדקדק ר' שהיה מניח מ"ש על העוקץ ואינו כורתו דוקא משום דנפסד אבל דבר שאפילו כורתין אינו נפסד מי נימא דצריך לדקדק שלא יפסקוהו כדי שיעלו בדמיו קצת דהא משתמר כשהוא שלם:
עד שלשים ושלשה בשווי ק'. ריב"ל ס"ל דבזמננו יכולין לפדותו בפחות מדמיו אבל אין פוחתין מפדיונו אלא עד שוה ק' בל"ג שני שלישים פחות ולית ליה הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל אלא עד ל"ג בשוויו ופחות מכאן לאו פדיון:
חצי פרוטה. דיש מטבע פחות מפרוטה כדאיתא פ"ק דקידושין ולא מצינו בתורה מטבע פחות מפרוטה:
כמה זימנין עללי קומי ר' יוחנן וריש לקיש. כמה פעמים נכנסתי למדרשו של ר' יוחנן וריש לקיש והיו דנים למי שבא לפניו על ענין פדיון מעשר ושמעתי אומרים לו צא ושלם מעות כי האי תנא דסבר דדוקא בשער הזול משערין בלקיחת החנווני דהוי לוקחין ממקום שהחנווני לוקח. אבל בשער היוקר דהכל לוקחין מן החנווני משערין כמו שהחנווני מוכר והתימא על הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ד כסתם משנתנו דקי"ל בכל דוכתי מעשה רב. ועוד דר' יוחנן הוא דפסק הלכה כסתם משנה והוא גופיה חולק על משנתנו:
עד כדון דבר מרובה. שהיו לו פרוטות רבות החמירו עליו שלא יחליף הפרוטות אלא כדרך שהשולחני פורט בבית המטבע:
היה דבר מועט. ואין בו שיעור סלע למיחש שמפסיד מ"ש מהו שיניח אותם הפרוטות מועטות כדרך שהשלחני מבליען א' ושתים בכל סלע כשהוא מצרף ומסיק דלעולם אמרו:
חותל. של תמרים כדאיתא בפ' חבית שובר אדם חותלות של תמרים והוא כלי שעושין אותו מחריות של דקל וממלאין אותו תמרים:
לנגרי. שהיה בקי:
לחטוניא. שם אדם בקי בשער החטים:
א"ל כשוייהן. שלא היה יודע השער:
על פי השוטין. דעל פי א' דתנן היינו בקי:
כמה בר נש בעי בטיהרא בתקופת תמוז. לבתר דבלנא מסיק לזורייה מייתי פריטין וכו'. משום דתנן במתני' כשער הזול בא לפרש מהו שער הזול אדם המוכר חטים שעומד עליהם בגורן למכרן בתקופת תמוז בצהרים שהשמש בגבורתו אחר שהיום חם כל כך שכבר הכובס או הבלן מעלה בגדים שסחט ועצר מן המים ושטחן לשמש ומעלן שכבר נתנגבו שאז השמש מכה על הראש לשרפו וכל אדם שבא ויתן לו איזה ריוח יתננו ולא יעכבנו מחמת הצער כאותו השער יביא מעות ויפדה מ"ש. תרגום צהרים טיהרא:
לזורייהו. בגדים של עיצורו כדאמרינן בפ"ר ישמעאל זיירא רב פפא שרי. ופירושו גוי העוצר חרצנים:
בערובתא. בע"ש:
בפתי רמשא. סמוך לחשכה לפנות ערב, ובא לקנות מן הנשים פירות בזמן שהנשים לכבוד השבת מקלעות שערן שסורקות ראשיהן שאז נותנין אותו בזול בשביל השעה כאותו שער מביא מעות ויפדנו:
ומעביר עליהן. דוחק עצמו ומטה עצמו מדרכו לעבור אצל נשות הפלאחין לקנות מהן פירות כאדם שדוחק עצמו לחזר כל כך והולך בכל מקומות עד שמוצא מי מוכר פירות בזול:
עד שיכמושו. שיהיו הירקות כמושות ואז הן בזול ומהכא ילפינן למימרות של מעלה דבעינן למיעבד הכי כדי שיהא שער של מ"ש זול:
דלא טב שיתא מנוי. אינו שוה שש מנים:
ר' יונה בעי. ביקש לפ' כן מימרא דר' יוחנן דלא מקלינן אלא בא' חשוד וה"ק ואפילו א' מהן גוי ושנים ישראלים שאינם בעלים ואפילו א' בעל המעשר ושנים ישראלים שאינם בעלים אבל שניהם גוים או שניהם בעלים או א' גוי וא' בעל לא מהני:
ודילמא לא איתאמרת אלא לצדדין. הך שמעתתא, ובפ"ק דסנהדרין מפרש דבעינן שיהו ג' לקוחות. ופי' רש"י ז"ל שהן בקיאין בשומא שהן חנוונין. וכן הסכימו התוספות ז"ל שם כדבריו: