אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

שהוא עומד בפנים. עיקרו עומד בירושלם:

ונוטה לחוץ. נופו נוטה לחוץ:

מכנגד החומה ולפנים כלפנים. מדאמרינן בגמ' לחומרא ומפרש דהיינו מציעתא דקתני בתי הבדין וכו' ותנן מכנגד החומה ולפנים כלפנים משמע דדוקא מציעתא הוא דהוי לחומרא אבל רישא דוקא קתני בין לקולא בין לחומרא, לקולא דלפנים נאכלין בלא פדיון ולחומרא דאין פודין שם דגבי מחיצות איכא בעלמא בין בפנים בין בחוץ חדא לקולא וחדא לחומרא. חומר בפנים מבחוץ שבחוץ יכול לפדותן בפנים אינו יכול לפדותן דקלטי ליה מחיצות וחומר בחוץ מבפנים דבחוץ אינו נאכל בלא פדיון ובפנים אוכלו בלא פדיון וא"כ פליגא אההיא דמס' מעשרות בפ' המעביר דתנן התם ובירושלם הלך אחר הנוף ואמרינן התם דאי עיקרו לפנים והעלהו דרך עיקר דכבר קלטו עיקר ומוקי לה כב"ש. ובפ' אלו הן הגולין רמינן להו אהדדי ומשנינן דמתני' דהכא כרבנן ומתני' דהתם כר' יהודה ור' יהודה אית ליה גבי מ"ש דבמערה הלך אחר פתחה ובאילן אחר נופו:

בתי הבדים. שעושין בהם שמן מלשון בית הבד:

הכל כלפנים. דכשפתחן תוך ירושלם דמעשר שני הנכנס בו דרך פתחן נכנס קולטין אותו פתחן וכשפתחן לחוץ כיון דכל חללן לפנים אין דרך להניח מה שמכניסין לבית להניחו בפתח אלא להכניסו לחלל וקלטו חללן והואיל וחללן לפנים כלפנים הם ואוכלין שם קדשים קלים ומ"ש בלא פדייה וכ"ש שאין פודין שם:

מכנגד החומה ולפנים כלפנים. כשכל חללן לחוץ אע"ג דפתחן לפנים פשיטא דהן כלחוץ אלא כשחצין לפנים וחציין לחוץ ופתחן לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים לכל דבר:

ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. להחמיר הוא כדאיתא בגמ' דאין אוכלין שם אבל פודין שם להחמיר, וכשפתחן לחוץ מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ הוא לכל דבר. ומכנגד החומה ולפנים כלפנים להחמיר דאין פודין שם אבל אין אוכלין שם כיון דפתחן לחוץ הכי מפרש לה בגמ':

בנויות בקדש. בתוך העזרה כל גוף חללם:

ופתוחות לחוץ. להר הבית המקיף את העזרה:

תוכן חול. מפרש בתוספתא אין אוכלין בהן קדשי קדשים ואין שוחטין בהם קדשי קלים ואין חייבין עליהן משום טומאה:

וגגותיהן קדש. בפ' כיצד צולין מוקמינן לה כשגגותיהם שוות לקרקע עזרה:

בנויות בחול. וכל חללם חוץ:

תוכן קדש. מפרש בגמרא:

בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול. מפרש בתוספתא כגון לשכת בית המוקד דתנן במסכת תמיד ובמסכת מדות דד' לשכות היו בה ושתי לשכות היו בקדש ושתים בחול וראשי פסיפסין היו שם להבדיל בין קדש לחול והיתה פתחה לעזרה ופתוחה נמי לחול:

מכנגד הקדש ולקדש קדש. משמע דאתוכן וגגותיהן קאי. אבל בגמ' לא קאמר הכי אלא דתוכן קדש דבתר דפתחן דקדש שדינן להו. ובגגותיהן תנן מכנד הקדש ולקדש כקדש. ומתני' דייקא דתנן ברישא דגג בתר מקום הבנין שדינן ליה:

לחומרין. פירשתי במשנתנו:

בנויות לקדש ופתוחות לקדש ולחול תוכן קדש. דאיכא תרתי בנויות בקדש ופתוחות לקדש:

ושוחטין שם קדשים קלים. דשחיטתן בכל מקום בעזרה כדתנן בפ' איזהו מקומן:

אין לוקין משום טומאה. טמא שנכנס להר הבית אינו חייב אלא א"כ נכנס לתוך היקף חלל העזרה והיתה אורך קפ"ז על רוחב קל"ה כדתנן במס' מדות למעוטי הנכנס ללשכותיה הבנויות חוצה לה ופתוחות לתוכה שלא נתקדשו בקדושת עזרה בתודות ובשיר של פגעים ובאורים ובתומים שמקדשין בזה העזרה כדתנן בפ"ב דשבועות. וכי תנן במתני' בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש לענין אכילת קדשי קדשים לחוד הוא דתנן:

והתני. בניחותא:

בשיווי חומת העזרה. שגגה קדש:

אוכלין שם קדשי קדשים. מפרש טעמא באיזהו מקומן דכתיב בחצר אהל מועד יאכלוה התורה ריבתה לה אכילות הרבה:

אין שוחטין שם קדשים קלים. דכיון דבנויות בחול אין להם קדושת עזרה:

זו משנת רבי עקיבא. דקסבר דלא נתקדשו הנהו דתוכן קדש בקדושת עזרה:

הרי אלו. בתי הבדים:

כלשכות. הכי איתא בתוספתא:

הולכין אחר פתחיהן. וכיון דפתוחות לקדש שוחטין בהן קדשים קלים וחייבין עליהם משום טומאה. ובתרתי פליגי בבתי בדים ובלשכות ור"י פסיק הילכת' כר"ע והכי קי"ל פ' איזהו מקומן. וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' בית הבחירה וז"ל היו בנויות לחול ופתוחות לקדש תוכן קדש לאכילת קדשי קדשים אבל אין שוחטין שם קדשים קלים והנכנס לשם בטומאה פטור:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה