אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה ו

הלכה ה

עציץ נקוב וכו'. הסכימו התוספות בפ"ק דגיטין דסתם עציץ המוזכר בתלמוד הוא של חרס ובההוא תנן דבעי נקיבה מהא דאמרינן בפ"ב דגיטין כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר ותניא בתוספתא דשביעית הטומן את הלוף בשביעית ר"מ אומר דרך ארץ טומנו בעציץ שלא יצמח ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו וגו' אלמא סתם עציץ של חרס הוא אבל של עץ לא בעי נקיבה וקיי"ל דעציץ נקוב הרי הוא כארץ כדתנן במס' דמאי פ' הלוקח מן הנחתום ובניקב כדי שורש קטן מיירי כדאיתא בפ' המצניע וקאמר דעציץ נקוב המניחו בכרם או בד' אמות של עבודת הכרם קידש והכי איתא בתוספתא. ונראה דהך רישא מיירי במונח ואפילו באויר הכרם דכלהו אמוראי מודו דאם הניחו באויר הכרם כגון על גבי יתדות או תלוי באפיפיורית דמקדש לכו"ע דדוקא גבי מעביר באויר הוא דפליגי וקיי"ל דאפילו במעביר באויר אוסר וכר' יוחנן: ומשמע בפ"ב דגיטין דפליגי אביי ורבא בכל עציץ נקוב דכולי תלמודא דלאביי אפילו בלא אשריש חשיב מחובר ולרבא דוקא דאשרוש ופירש"י ז"ל שיצא השורש חוץ לנקב אבל לא יצא הוי כלא השריש והוי כעציץ שאינו נקוב:

ושאינו נקוב. אע"פ שהוא מונח בכרם אינו מקדש אבל אוסר מדרבנן באכילה:

אסורין ולא מקדשין. אסורין להביא תוך הכרם ואם הביא לא קידש דנקוב לר"ש כאינו נקוב משוי ליה אפילו לענין תולש בשבת כדאיתא בגמ' חוץ מלענין הכשר זרעים וגרסינן בס"פ המצניע יצחק בר אוריין אמר מה פליגין בשלא תלש כנגד הנקב אבל אם תלש כנגד הנקב אפילו ר"ש מודי וה"ה דקידש נגד הנקב. והא דאמרינן דשאינו נקוב אינו מקדש היינו באין נופו נוטה חוץ לעציץ אבל אם נופו נוטה חוץ לעציץ מקדש אליבא דרבנן דתנן בפ"ב דעוקצין ומייתינן לה בפ' העור והרוטב קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצתה חוץ לעציץ טהורה אמר ר"ש וכי מה טיבה ליטהר אלא הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו ע"כ ופי' רש"י ז"ל קישות שנטעה בעציץ שאינו נקוב כתלושה דמיא ואם היתה טמאה הרי היא בטומאתה ואם הגדילה ויצא נופה לחוץ ונוטה על הארץ יונקת מריח הארץ דרך אויר וכמחובר דמיא וטהורה כל הקישות שבעציץ לפי שחוזר מה שבפנים ויונק מן הנוף הנוטה חוץ לעציץ ור"ש סבר הטמא בטומאתו מה שבתוך העציץ לפי שהוא בתלוש והנוף שיצא לחוץ יונק מריח הארץ והוי כמחובר ואיהו לחודיה טהור ולרבנן לית להו שום ריבויא בהכשר זרעים אלא כל הדינין שוין וכיון דלענין הכשר יניקת נוף חשיבא כמחובר ה"נ לענין שבת ולענין קידוש דכלאים:

אם הוסיף מאתים. כשהעביר עציץ נקוב שבו תבואה או ירק והכרם הגיעו ענביו לפול הלבן והעבירן בכרם אע"פ שלא הניחו בארץ אם הוסיפו הזרעים דרך העברתו א' ממאתים ממה שהיו תחלה אסורין העציץ והכרם ובגמ' מפ' דבעציץ שאינו נקוב בהעברה דאינו אוסר הכרם אפילו הוסיף מאתים, ועציץ מיהא אי אסיר מפ' לה בגמ', ועציץ נקוב בהעברה דגזור דשניהן אסורין דוקא בכרם הוא דגזור משום דחמיר דאית ליה מחול וקרחת ועבודה בתוכו וחוצה לו אבל תחת גפן יחידית לא גזור בשניהם:

הוסיף מאתים. שהוסיף הצמח בהעברתו בכרם א' מן המאתים שיש בו עכשו שמתחלה היו בו קצ"ט שיעורין בתוספת זו ועכשו יש בו מאתים אסור לפי שאין בהיתר הראשון כדי לבטל התוספת האסור שהערלה והכלאים אין בטלים אלא במאתים של היתר לבד האיסור. לא הוסיף כל כך עד שהגיע למאתים אלא פחות כל שהוא מותר דיש בו כדי להעלות מאתים של היתר ובפ' שני דמס' ערלה ילפינן לה מקראי:

אלא הכשר זרעים בלבד. דהזרעים הזרועים בעציץ נקוב אינן מקבלין הכשר לטומאה ואם היו טמאים נטהרו דלהא מחובר חשיב ליה ר"ש ושאינו נקוב מקבל הכשר דתלוש הוא וטעמא כדמפ' לקמיה:

אית חורנין. יש דברים אחרים:

התולש מעציץ נקוב בשבת חייב חטאת. ובפ' המצניע תנינן לה במתני':

אמר לה סתם. משמא דגמרא א"נ משמא דנפשיה:

ור' חנינא מטי בה וכו'. היה מגיע קבלה של מקרא זה לר' שמואל בר רב יצחק:

כל זרע זרוע אשר יזרע. כל הני זריעות למה לי אלא להכי אהנו לומר לך כיון דמחובר כל שהו טהור מ"מ ומשום הכי מודי בזה ר' שמעון:

מהלכה. מדברי סופרים:

אינה מדמעת. ובטלה ברוב כדין תרומת חו"ל דמדרבנן היא:

נטע בו דלעת. כתלוש הוא וראוי לסכך בה בימי החג דכתלוש חשיבא ואוקמוה אדינא דדוקא לענין תרומה גזור משום פרנסת כהן מה שאין כן הכא:

שאינן נקובין. דמדרבנן את אמר כרם הוא לחומרא אם העביר עציץ נקוב ביניהן אסורין דמחוברין חשיבי מדרבנן כי היכי דמיחייבי מדרבנן בתרומה ומעשר:

הפכן ויש כרם מיטלטל. מיבעיא לן בהפכן דאינן השתא בצורת כרם מי אמרינן כיון דאין כרם מיטלטל כיון דהפכן חזרו להתירן או דילמא כיון דנאסרו נאסרו ודוקא משום דנטועין בשאינן נקובין הוא דמיבעיא ליה אבל בעציצין נקובין כיון דאסירי מן התורה אפילו הפכן בתר הכי שוב אין היתר לאיסורן:

במעביר תחת כל גפן וגפן. דס"ל לשמואל דלא אסור הכרם היכא דהעביר כיון דלא הניח בארץ אלא מתני' מיירי בהעביר תחת כל גפן וגפן דבהכי דמי למקיים או לנוטע אבל תוך אויר הכרם לא אסיר הכרם אלא עציץ לחודיה הוא דאסיר:

לאויר עשרה היא מתני'. אפילו העביר באויר עשרה אסורין שניהם כרם ועצין וכ"ש תחת העלין דאויר כרם הוא ככרם כדלעיל ואוסרו אם נטוע כהלכתו עד מ"ה גפן כדתנן לעיל וקי"ל כר' יוחנן:

חמשה עציצין שאינן נקובין תחת גפן אחת. דקים להו דלא גזור אפילו על עציץ נקוב בהעברה בעלמא אלא בכרם דחמיר וכדכתיבנא במתני' אבל תחת גפן יחידית לא מ"ט דגפן יחידית לית בה קידוש מן התורה דלא כתיב קידוש אלא גבי כרם:

העביר חמשה עציצין וכו'. לרבותא דר' אלעזר נקט הכי דלר' יוחנן בעציץ אחד שאינו נקוב תחת גפן יחידית סגי וטעמא דפליגי משום דבמתני' איכא תרי טעמי להחמיר עציץ נקוב ובכרם דבנקוב הוא דאוסר מדאורייתא דכארץ חשיב ומעביר בכרם דחמיר ובעציץ נקוב תחת גפן יחידית לא שמענו וכ"ש שאינו נקוב תחת גפן יחידית ועציץ שאינו נקוב ובכרם נמי לא שמענו. והשתא מפ' ואזיל דלר' יוחנן עציץ שאינו נקוב תחת גפן יחידית עציץ מיהא אסור וגפן שריא ומתני' דבעיא תרתי לאסור כרם ועציץ הוא דתנן. ומפ' תלמודא דלר' אלעזר שרי דכי קושייתו דלעיל אמרינן ומה האוסר מדאורייתא דהיינו הגפן דהויא מחוברת ובכחה עומדת ואוסרת לחוץ אינו נאסר דהרי אתה מודי דחשיבא כאילן בעלמא עציץ שאינו אוסר דהיינו שאינו אוסר השתא תימר דאסור הילכך הכא נמי שרינן העציץ אבל לר' יוחנן בין בזו ובין בזו עציץ לחודיה מיהת אסור בהנייה דלית ליה האי ק"ו. וטעמא דכיון דעבד איסורא לדידיה קנסינן:

אבל עציץ שאינו נקוב תחת חמש גפנים. נטועות כהלכתן דיש להן דרך כרם:

כולי עלמא מודו. דעציץ מיהא אסור דטרח להעבירו תחת כ"א מהם כדאמר לעיל דהיכא דעשה מה שלא היה צריך וחטא בכוונה הוי דאפילו ר' אלעזר מודי מה שאין כן בה' תחת גפן א' דמצי למימר כדי שלא ייבשו העציצין העביר. ולאו חוטא בכוונה הוא דהוי כי הכא:

שהוא נאסר. גרסינן ויש גורסין שהאוסר. ואפשר דמודו בעציץ נקוב תחת גפן יחידית דמדאורייתא איכא ועציץ מיהת אסור:

הדרן עלך פרק המבריך בס"ד

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה