פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו
פרק ז · הלכה ה
שעלעלה את הגפנים על גבי התבואה. שעקרה הרוח פארות הגפן ושלחה אותן על גבי התבואה תרגום סערה עלעולא:
יגדוד. בדל"ת גרסינן מלשן גודו אילנא ואית דגרסי יגדור ברי"ש מלשון גורר אדם מטה כלומר יסירם משם מהרה:
ואם אירעו אונס מותר. פי' ר"י ז"ל אם ארעו אבל או שאר אונס ולא סלקן לא נתקדשו ואפילו הוסיף מאתים דומיא דלכשאגיע שם אלקטנו שהיא נוטה תחת הגפן:
וכן בירק. שהוא נוטה תחת הגפן מחזיר התבואה והירק למקומו:
ואינו מקדש. ואפילו נשתהא שהוסיף מאתים דהא דאמרינן לעיל דתחת הגפן מקדש היינו כשעיקר התבואה תחת הגפן כמו המסכך גפנו על תבואתו של חברו אבל הכא עיקר התבואה עומדת חוץ לגפן ונוטה תחת הגפן כן נ"ל לדקדק מן המשנה והרמב"ם ז"ל לא פסק זה והרא"ש ז"ל פי' כמו שכתבתי:
משתשליש. משתביא שליש דבההיא שעתא קרויה תבואה ומקמי הכי לא. וטעמא דכתיב ותבואת הכרם דבשעת הקידוש תהוי תבואה דכרם וגמר זרע מכרם דאיתקוש להדדי דכתיב הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם ובגמ' פליגי אמוראי חד תני משתשליש וחד תני משתשריש:
וענבים עד שיעשו כפול הלבן. בגמ' יליף לה מדכתיב ותבואת הכרם ובשביעית נמי כתיב מן השדה תאכלו את תבואתה ותנן הבוסר משהביא מים אוכלו בשדה דחשיב פירא לענין ברכה ומברכינן עליה בורא פרי העץ וגרסינן בריש כיצד מברכין הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן אבל פחות מכאן לא חשיב פרי וטעמא דכל שלא בא לעונת המעשרות לאו פרי הוא לא לכלאים ולא למעשר ולא לשביעית וכ"ש לברכה מפני הזכרתה דגבי מעשר כתיב פרי דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ובמעשרות לא קתני אלא הבאישו שהוא להלן ממדרגת בוסר כדתנן בפ' בנות שוח מפני הברכה ופול הלבן דמתני' היינו בוסר דקתני התם כדאיתא בפ' כיצד מברכין וכתבתיו וטעמא דקרוי פרי הבוסר לענין שביעית וכלאים כדמפ' התם לפי שהקיהות אוכלות אותו:
שיבשה כל צרכה. ענבים העומדות ליבצר וכן התבואה:
ה"ג אינן מתקדשות. כדאיתא בגמ' כיני מתקדשות ולא גרסינן מקדשות טעמא דהם כיון דגדלו כל צרכן שוב לא יוסיפו מאתים ואינן נאסרות אבל מצי לאסור את אחרים כגון סיכך גפנו על גבי תבואה והתבואה לא נגמרה ותבואת הכרם נגמר הנגמר אוסר את שלא נגמר אם הוסיף מאתים וכן פי' הרא"ש ז"ל:
וכבן עזאי יספור. גוזז במספריים כדאיתא במס' ביצה גוזזין את הירק בתספורת שלו ומתני' כר' עקיבא היא:
משתשריש. משיתפשטו שרשיו בארץ:
מ"ד משתשריש מסייעא לר' יוחנן. דאמר בפ' כרם שחרב עלה דמתני' דתנן עשבים יופך אביב ינפץ דהכל אסור כיון דהשריש:
משתשליש מסייע לר' אושעיא. דאמר דכל זמן שלא הביא שליש לא אסיר ומש"ה שרו עשבים ואביב דלא הביאו שליש וקיי"ל כר' יוחנן דאמר משתשריש דהא רבא דהוא בתרא קאי כוותיה בפ' כל שעה דאמר רבא כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף מאתים אין לא הוסיף לא פי' כשיזרע חטה בין הגפנים או חרצן בין החטים בהשרשה נאסרו מיד זרוע ובא כגון מעביר עציץ נקוב בכרם בעינן הוסיף מאתים והא דתניא בסיפרי פרשת כי תצא מאימתי התבואה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן התם מיירי בזורע בין הגפנים והתבואה נאסרת בהשרשה ולר' אושעיא נמי משתשליש גרסינן אבל כר' יוחנן קיי"ל דרבא קאי כוותיה וקיי"ל כרבא דהוא בתרא וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכפי' דר' יוחנן עלה דההיא דעשבים יופך ור' אושעיא מפ' לקרא בזרוע מעיקרו בהשרשה היינו כשנשרשו שניהם באיסור התבואה והכרם אבל אם קדם זה את זה דהוי ראשון בהיתר והשני באיסור מדמינן ליה לשניהן בהיתר דהיינו המעביר עציץ נקוב בכרם דתבואה עד שתשליש דהיינו מלאה וענבים כפול הלבן שיקרא תבואה ור' יוחנן סבר דההוא בתרא מיתסר בהשרשה הואיל ותחלתו באיסורו:
דכתיב ותבואת הכרם. שתהא קרויה תבואה ובפול הלבן קרוי נמי תבואה בשביעית דאסור לקצצו ומקמי הכי לא כדאיתא התם והגפנים משיגרעו וגרוע היינו פול הלבן דמתני':
כיני מתני' אינן מתקדשות. פי' במשנה: