אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה ב

הלכה א

אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמנה. בין מזקן לזקן בין מזקן להברכה בין מהברכה להברכה דאין הרחקתן פחות מד' אמות ולכל היותר אין רחוקין אלא עד שמנה שהן שמנה עם הגזעים הוו להו כרם קטן של שתי שורות וכ"ע מודו דמצטרפין לכרם ואפילו אין שם גפנים אחרות אלא אלו הן נדונות ככרם של ג' כנגד ג' העיקרין שורה א' והבריכות שורה אחרת ויש לו עבודה ארבע אמות ביניהן וחוצה להן וכן כתב ר"י ז"ל וזה לשונו בין שתים כנגד שתים ובין שתים לשלש והיא הזנב מארבע אמות ועד שמנה הרי אלו מצטרפות להיות כרם ותניא היו שתים כנגד שתים מארבע אמות ועד שמנה וזנב פחות מארבע אמות או יותר על שמנה אינו כרם או שתים כנגד שתים פחות מארבע אמות או יותר על שמנה וזנב מד' אמות ועד שמנה אינו כרם עד שיהו שתים כנגד שתים מארבע אמות ועד שמנה וזנב מארבע אמות ועד שמנה ע"כ:

ואם לאו אינן מצטרפות. להיות כרם אלא הוו להו כל אחת ואחת גפן יחידית ונותנין לכל חדא וחדא עבודתה ו' טפחים ותניא נמי הכי בד"א לענין הכרם אבל לענין עבודה וכו' כדאיתא בגמ':

גפן שיבשה אסורה. בגמ' מפרש מאן קתני לה:

גפן צמר. אותו שגדל בו המוך שקורין קוטון ועלין שלו דומין לעלין של גפן:

משמו. של רבי מאיר:

אף על גבי הגפן. בגמ' מפ' מאי קאמר דהא לעיל אמרינן אפילו תחת העלין מקדש?

מותר מחול הכרם וכו'. בגמ' מפ' לכולהו שיעורי דמתני':

תחת הגפן. כי ההיא דאמרינן בפרק עריס למר תחת אשכולות הגפן ולמר אפילו תחת העלין מקדש כשהוסיף מאתים:

עבודת הגפן. ו' טפחים. ד' אמות שבכרם. של תוכו ושל עבודת סביבו דחוצה לו ואפילו כרם קטן ב' כנגד ב' וא' יוצאת זנב יש לו עבודה דד' אמות:

הלכה דר' מאיר היא. מתני' דקתני גפן שיבשה אסורה מתני' יחידאה היא ור' מאיר שנאה ואינה הלכה דרבנן פליגי עליה וכולה ר"מ קתני לה וה"ק גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר אף גפן צמר אסור ואינו מקדש ומהך מימרא דר' אלעזר פסיק תלמודא לעיל בפ' כל סאה דמותר לזרוע מצד גפנים יבשות וכבר כתבתי שם שדברי הרמב"ם ז"ל מן המתמיהין וכן דעת הראב"ד ז"ל:

ניחא בסיתוא. כלומר בשלמא בחורף איכא למימר דסבר ר"מ דגזרו רבנן דאוסרת גפן יבשה דבימות הקור אינו ניכר היבש מן הלח אבל בקיץ שהלח מוציא עלין והיבש אינו מוציא עלין אמאי שייך לגזור כלל:

ומשני אית אתרין וכו'. יש מקומות דאפילו בימות ה?חמה נושרין העלין ונראין כיבשין כך פירש רבנו שמשון ז"ל והראב"ד ז"ל פירש בהשגות כן ניחא בסיתוא דאם נשרו עליה מיד בהתחלת זמן הקור קודם לשאר גפנים דעלמא ניחא דאפילו הכי אוסרת שאפשר שעדיין לא יבשה לגמרי ומפני הקור נשרו עליה קודם לשאר הגפנים שיש גפן מרגשת יותר מחברותיה אבל אם נשרו עליה בקיץ אפילו בחורף דכולן מלאים עלין נמי אמאי אסור הא ודאי לגמרי יבשה ולמה אסור לזרוע בצדה עץ בעלמא הוא ושני ליה יש מקומות שמשרת עלין שלה אפילו בקיץ ואיפשר שלא יבשה לגמרי ע"כ ודבריו נכונים:

על גבי זמורה היא מתניתא. פי' רבנו שמשון ז"ל כלומר על גבי זמורה מכוסה שאין עפר על גבה ג' טפחים ועל גבה אסור לזרוע ואינו מקדש ור"י ז"ל פי' במשך הזמורה חוץ מעבודת הגפן ועל גבי דקתני ה"ק בשביל הזמורה אסור לזרוע תחתיו:

לאויר עשרה היא מתניתא. ר' בון סבר דעל גבה הוא ממש אלא תוך אויר עשרה של גפן יחידית וכגון שתי שדות זו למעלה מזו ולמטה אצל קרקעית העליונה שהיא גדר לתחתונה נטועה גפן וקמ"ל דאסור לזרוע בעליונה בשיפוע שמגיע לאויר עשרה של אויר הגפן:

כרם יש לו אויר. כדתניא לעיל בפ' עריס שתי גנות זו למעלה מזו וכו':

הדא אמרה וכו'. דהלכתא כר' אלעזר בר' שמעון וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ו וז"ל שתי גנות זו על גב זו התחתונה עשויה כרם וזרע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה טפחים קרוב לכרם שאויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית אסור לזרוע בו ע"כ:

מותר מחול הכרם ד' אמות. כלומר מד' אמות הסמוכין לו ואילך הוא דהוי מותר דאין בו קידוש כלו' ד' אמות חוצה לו דהיינו סביבו מטעם עבודה שמעינן דמקדש ומשם ואילך עד י"ב ולא י"ב הוי מותר ועל זה המותר שנינו דאין מקדש ובגמ' מפרש איזה כרם יש לו מחול ואיזה כרם אין לו מחול אבל עבודה מיהא אית ליה:

מותר חרבן הכרם. היינו קרחת הכרם:

ד' אמות. כלומר מד"א ואילך דד"א הוי הגבול דמקדש והמותר עד י"ו ולא י"ו הוא ששנינו בו דלא יביא ושמעי' דאם הביא אינו מקדש:

מותר פיסקי עריס. שורה אחת סמוכה לגדר של י"א גפנים וחרבה האמצעית דבעינן ח' אמות ועוד כי היכי דשרי גבולו לקידוש הוי ו' טפחים לכאן וששה לכאן וכיון דלא הויא אלא שורה אחת דינו לגבי קידוש הוי כגפן יחידית והמותר הוא מששה טפחים ולהלן עד ד' אמות לכאן וכן לכאן אוסר ואינו מקדש והיינו לצדדין אבל בנתים דהיינו בין אויר גפנים לגדר דשיעורו ד' אמות כדתנן בריש עריס פלוגתא דריש לקיש ור' יוחנן הוא:

מותר אפיפיורות ו' טפחים. גפן יחידית המודלית על גבי אפיפיורות גבול קידוש אפיפיורות הוי ו' טפחים מסוף השריגים ולהלן דכי היכי דנתנו שיעור עבודה למטה לעיקר הגפן כך נתנו למעלה מסוף השריגים ומששה ולהלן אסור ואינו מקדש למר עד ד' אמות ולמר עד שש אמות. ובספר ר"י ז"ל היה כתוב שש אמות:

בינתים. בין הגדר ולגפנים:

ערים עצמו. בין נוף גפן לגפן וכגון דעריס היה חלוקין נופן אף בזה ר' יוחנן חולק ומקדש. ונר' בעיני דבהא קמפלגי ר' יוחנן וריש לקיש דר' יוחנן סבר רישא דוקא אלו אוסרין קתני בהדייהו פסקי ערים ומשמע פיסקי עריס אין בנתים ועריס עצמו לא, וריש לקיש סבר סיפא דוקא אלו מקדשין ותו לא דקי"ל כר' יוחנן. גרסינן בפ"ק דערובין כל אמות דכלאים מרווחו' הן ולחומרא:

מה נפשך אי כרם גדול הוא. אי בכרם גדול הוא עוסק דהיינו מתני' של ג' שורות דפ' קרחת:

למה לי חרבנו וכו'. כיון דתנן דאם היו ג' שורות אם אין בין שורה לחברתה י"ו אמה לא יביא זרע לשם ומסקינן הא אם הביא דיעבד לא קידש אמאי לא תני אלא חרבן דאינו מקדש אפילו תחלת מטעתו נמי אינו מקדש וליתני מותר מטע הכרם:

ואי בכרם קטן הוא. דהיינו שתים כנגד שתים וכו':

אין לו מחול. כדאיתא בפ' קרחת ואילו מתני' קתני דאין קידוש במותר המחול דהיינו מארבע דחוצה לו ולהלן אבל איסור מיהא אית ביה:

בכרם גדול. דהוא ג' שורות:

שנטעו על מטע כרם קטן. כלו' שנטעו עד שיעור אורך כרם קטן דהיינו עד שמנה אמות בין שורה לשורה דעד ח' מצרף כדתנן בריש פירקין ואית ביה מחול וכשנעקרה אחת מבנתים הויא קרחתו עכשיו י"ו ולא שייך למיתני מותר אלא בחרבן:

הדא אמרה כרם גדול שנטעו שמנה על שמנה. גמורים דלית ליה קידוש בתוכו לית ליה מחול וכ"ש כי נטעו עד מטע י"ו על י"ו ומותר מארבע אמות ולהלן ואפילו לכתחלה דרישא דומיא דסיפא היא וכי היכי דסיפא מתוקמא שנטעו על מטע כרם קטן הכי נמי רישא:

דאין תימר. דלהכי קתני מותר חרבן וכו' לומר לך דוקא חרבן דמעיקרא לא אחשביה להרבות קרקעו ולנטוע עד ח' ונחרב הוא דקיל דעד י"ו אסור ואינו מקדש אבל נטעו מתחלה ח' גמורים עד י"ו אוסר ומקדש דכרם גדול הוא דאית ביה שורות הרבה וכי קתני דטפי משמנה אין מצטרפין בכרם קטן הוא אי הכי היכי קתני סתמא דמותר מחול אין בו קידוש הא גבי גדול על כרחך מקדש דק"ו הוא דהשתא תוכו עד י"ו מקדש אע"ג דקיל גבי כרם קטן חוצה לו דחמיר גבי כרם קטן מיבעיא ור' זעירא לטעמיה דאמר לעיל פ' קרחת החמירו חוצה לו יותר מתוכו דאע"ג דתוכו אין לו קידוש אלא עד ח' אמות וח' אמות גמורים שרי עד ו' טפחים סמוך לעקרין אפ"ה חוצה לו בכרם קטן כגון גבי קרחת שנשאר לו כרם קטן לצדו אסור להביא עד י"ו אלא ע"כ להכי תני מותר מחול סתם לאשמועינן דרישא דומיא דסיפא ולית מחול אלא כי איכא איסור קידוש בתוכו דהיינו על מטע דכרם קטן דוקא וכי בנה אצלו גדר החשיבו ודמי לחוצה דכרם קטן. ונקטינן מהכא ממימרא דר' זעירא דכרם גדול שנטעו ח' על ח' מחול די"ב לית ליה אבל עבודה דד' אמות אית ליה וה"מ לרבנן דאית להו דבתוכו אסור להביא אבל לר"ש דסבר מותר להביא בתוכו אפילו עבודה לית ליה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל:

אין לוקין אלא על עיקר הכרם. אע"ג דמקדש חוצה לו עבודת הכרם מ"מ לא לקי אלא כשזרע בעיקר הכרם דהיינו באמצעו דתזרע כרמך כתיב דומיא דשדך מה שדך באמצע דאין עבודה בירקות וקטנית ותבואה אף כרמך כן:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה