אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ו · הלכה ד

הלכה ג

ועוד. מפ' בתוספתא כמה הוא ועוד א' מששה באמה דהיינו טפח והכי איתא בגמ':

כל מדות שאמרו חכמים בכרם. בגמ' מפ' אמאי תני בכרם ולא תני כל מדות שאמרו חכמים אין בהן ועוד:

עריס שחרב באמצעו. כדמפר' בגמ' כיון שנטע י"א גפנים בצד הגדר ובין כל גפן וגפן ארבע אמות כדאיתא לעיל וחרבה גפן האמצעית ונשארו שני עריסין כל עריס כשיעור:

אם יש שם שמנה אמות. דהיינו אוירים של הגפן הנטולה ארבע אמה מכאן וארבע אמה מכאן:

לא יביא זרע לשם. דנותנין לכל עריס עבודת ארבע אמות לצדדיו כמו לכרם שהוא כעין קרחת הכרם ואע"ג דגבי קרחת בעינן י"ו אמה כדאיתא בפ' קרחת שאני עריס דתחלתו אינו אלא שורה אחת ודי לו בשמנה אמות ועוד דהוא טפח וכתב רבנו שמשון והרא"ש ז"ל ועוד דהזורע ארבע אמות של עבודת הכרם מקדש ובעריס הזורע חוץ לששה טפחים אינו מקדש פי' דבריהם הוי בין עריס לעריס אבל בין עריס לגדר פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש הוא וקיי"ל כר' יוחנן דמקדש כדאיתא בגמ':

שמנה אמות ועוד נותנין לו עבודתו. עבודה לעריס זה דהיינו ארבע אמות ועבודה לעריס זה דהיינו ארבע אמות:

וזורע המותר. דהיינו הטפח ועלה קתני בפ' המבריך דמותר פסקי עריס דאינו מקדש דהיינו כל זמן שלא הרחיק אלא ששה טפחים של עבודת הגפן בין שהיה ההרחקה בין עריס לעריס שמנה או שמנה ועוד וזרע שש אמות וטפח באמצע אסור באכילה ומותר בהנאה. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח הרי זה מרחיק מכל שורה ששה טפחים וזורע. ופי' הרב כן כדי לפרושי האי דזורע את המותר כאורחה דכולה מכילתין דנותן לו עבודתו וזורע את המותר ומתני' דהמבריך פירשה דוקא בשמנה אמות בצמצום וז"ל היה ביניהן שמנה אמות בצמצום הרי זה לא יזרע לשם ואם זרע הואיל והרחיק מכל שורה ששה טפחים הרי זה לא קדש, והראשון עיקר, וכן מצאתי לר"י ז"ל שכתב שמנה אמות ועוד נותנין לו עבודתו פי' ששה טפחים לזה וששה טפחים לזה וזורע את המותר בין זה לזה והיינו אליבא דריש לקיש דלא חשיב לעריס כרם אבל לר' יוחנן דאמר דעריס חשיב כרם לא יכול למזרע אלא ההוא ועוד ותו לא דלכל כרם ארבע אמות עבודתו וש"מ דאפילו מאן דעביד לה ככרם לא ככרם לכל מילי הוא דאם כן ליבעי בפיסוקו שש עשרה כקרחת הכרם ותו דאפילו כרם הזורע ארבע אמות חוצה לו מקדש ואילו הזורע מותר פסקי עריס מששה טפחים ואילך אסור ואינו מקדש כדתנן לקמן מותר פסקי עריס וכו' ע"כ:

פרח היוצא. לולבין דגפן שגדלו ויצאו מן העריס תר' והיא כפורחת והיא ?כדאפרחס אפיקא לבלבין וזהו תרגומו של פורחת כדברי רש"י ז"ל וכן מצינו ויוצא פרח תרגומו ואפיק לבלבין:

כאילו מטוטלת תלויה בו כנגדו. כי ההיא דתנן במס' כלים פ' י"ב המטוטלת והמשקולת והוא כלי של הבנאים שמיישרין בו החומות לוקחין חבל ובראשו ברזל כבד ומכניסין בחבל עץ מרובע קטן ותופסין העץ אצל החומה ומניח הברזל לרדת ומתוך כך רואה אם בנין החומה ישר ואותו הברזל שמו מטוטלת ובו הוא משער בפרח היוצא חוץ לעבודת העריס לראות כמה האריכו הזמורות לדעת מה שהוא חוץ ומותר לזרוע שם:

וכן ?בדלית. גפן המודלת על גבי עצים פרח היוצא ממנה תחתיו אסור ובגמ' מפ' אי אוסר עד מקום שהוא נקמם או תחת האשכולות דוק' או אפי' תחת העלין:

תחתיה אסור. לזרוע:

סיפקה בחבל. שלא היתה הזמורה ארוכה שתגיע מאילן לאילן וקשר בראשה גמי או חבל וראשה השני לאילן שלא תפול לארץ תחת הזמורה אסור:

תחת הספוק. תחת החבל הקשור בה מותר:

כדי שיהלך עליו החורש. אם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלין הרי הוא כאפיפיורות ואסור לזרוע תחתיו:

לית הדא פליגא על ר' זעירא. דאמר לעיל בפ' קרחת עלה דההיא מתני' דתנן הנוטע שתי שורות אם אין ביניהן שמנה אמות לא יביא זרע לשם וקאמר עלה דמודדין אותן חוץ מעיקר הגפנים וה"נ ארבע אמות שאמרו חוץ מעיקרי הגפנים הוא ותרוייהו איתקוש בההיא תוספתא דשתים כנגד שתים והשתא כאן דנעקרה ההיא גפן מבנתים בהכרח הויין יותר משמנה אליבא דר' זעירא דהיינו שיעור שתופס עיקר הגפן וא"כ אמאי תני שמנה:

ומשני שמנה אמות וכל שהוא. כנגד עיקר הגפן:

ופריך ולמה לא תניתה. לכל שהוא:

ומשני ולא תסבור כי ההיא דא"ר יוחנן כל מקום שאמרו חכמים ועוד טפח והדין דהכא פרא ציבחר. פחות מעט כנגד כל שהוא של עיקר הגפן כלומר משום הכי לא תניתה כיון דבעי למיתני ועוד דהיינו טפח ואי תני כל שהוא היה ממעטו לועוד ומשום דועוד הוא שלם מלבד עיקר הגפן משו"ה לא תני ליה:

ולמה לית אנן אמרין כל מדות שאמרו חכמים וכו'. מאי שנא בכרם דתני דמשמע דבמקום אחר שנה ועוד:

ופריך והא תנינן ר' יוסי בן המשולם אומר ועוד קב למאה וכו'. משנה היא בפ' המפריש במס' תרומות וקתני התם ר' אליעזר אומר תרומה עולה בא' ומאה ר' יהושע אומר במאה ועוד ועוד זה אין לו שיעור ר' יוסי בן המשולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדומע וה"פ ר' יהושע ס"ל דצ"ט סאה ומשהו דחולין סגי לסאה של תרומה להעלותה ור' יוסי בן המשולם סבר דבעינן צ"ט סאה וקב חולין שהוא שתות המדמע והיינו הסאה של תרומה שעשתה הדמוע של הכרי הזה ובציר משתות לא והיינו שיעורא דועוד שנתנו חכמים לגבי העלאת תרומה ודלא כר' יהושע דלא יהיב ביה שיעורא והא הכא איכא ועוד ומשום הכי תני בכרם:

ודחי תמן למדות וכאן לאמות. ובאמות קרקע הוא דעסקינן הכא:

והא תנינן נמצאו עשרת קבין ירושלמיים שהן וכו'. מתני' היא בפ' התודה במס' מנחות דקתני התם התודה היתה באה ארבע סאין ירושלמיות וכו' דהיינו שלשים קב דסאה ששה קבין והיו במצה ג' מינין חלות ורקיקין ורבוכה וכל מין עשר חלות ועשר חלות לחמץ ושיעור חמץ כשיעור ג' מינין דמצה נמצאו ט"ו קב למצה וט"ו קב לחמץ דהיינו חמש קבין לכל מין ומין דמצה ותני עלה נזירות היתה באה שתי ידות ממצה של תודה חלות ורקיקין ואין בה רביכה נמצאו י' קבין ירושלמיות כדמשערינן בתודה ה' לכל מין ומין:

שהן ו' עשרונים ועודויין. דהא מצה של תודה בעשרונים של מדבר הויין להו י' עשרונים טול מהן שליש דחסר הנזירות נמצאו ו' עשרונות ושני שלישי עשרון דהיינו ועודויין אלמא דאיכא

והוא שיהא בקרן וכו'. דפחות מד' אע"ג דגבוה עשרה לא חשיב גדר ומודי ר' יוסי לרבנן ובדאיכא בגדר שיעור משך הוא דפליג והכי תניא בתוספתא העושה מחיצות לכרם גבוהין עשרה ואין רחבים ד' לא ביטל ד' אמות שבכרם והעושה מחיצה לגפן גבוה עשרה ואין רחבה ד' לא ביטל עבודת הגפן ע"כ:

ותניתה תמן. בפרק כרם שחרב דאמר ר' יוסי גפן יחידית שהיא נטועה בגת או בנקע אם אין שם ד' אמות לא יביא וכו' וטעמא דנקע או גת שגבוהה עשרה גפן שסמוכה להן סמוכה לגדר היא ובעיא מקום פנוי וצריכי דאי תני ליה הכא הוה אמינא הכא ע"י שהיא הילכות עריס שהרי יש כאן חמש גפנים עמה אע"ג דאינה סמוכה כאחת בגדר אסור ובעיא מקום פנוי:

תמן דאינה הילכות עריס. דהתם בגפן יחידית מיירי:

ע"י שהוא מגופף. דבמוקף מחיצות מד' רוחותיו מיירי משו"ה בטל פחות מד' אמות אגבה ובעיא מקום פנוי ושמעינן מהכא דההיא מתני' בדאית ליה לגת או לנקע שיעור מחיצה איירי דהיינו עמוק עשרה ורחב ד' ואפילו אהא פליגי רבנן עליה דר' יוסי דסבר דכיון דמגופף אפילו הכא בעינן מקום פנוי דד' אמות ורבנן סברי אין כאן אלא גפן יחידית. והרמב"ם ז"ל פסק כר' יוסי בההיא דנקע וגת ופי' דהא דתנן אם אין שם ד' אמות לא יביא זרע לשם היינו שצריך הרחקה ד' אמות דבתוך ד' אמות אסור לזרוע אלא חוץ לד' אמות וז"ל בפ"ז גפן יחידית שהיתה נטועה בתוך הנקע או בתוך החריץ ואינה גבוהה עשרה מרחיק ו' טפחים לכל רוח וזורע כדרך שעושה במישור ואם היה עמוק עשרה ורחב שפתו למעלה ארבעה אסור לזרוע בתוכו אע"פ שהרחיק ו' טפחים וכן גפן יחידית שהיתה מוקפת גדר גבוה עשרה לא יזרע בכל המחיצה אע"פ שהרחיק ו' טפחים ואם הרחיק ו' וזרע לא קידש וכמה ירחיק לכתחלה ויזרע ד' אמות לכל רוח ואח"כ יזרע שאר החריץ או שאר מקום המוקף גדר ע"כ. ותמהני עליו דהא לא כר' יוסי ולא כרבנן דר' יוסי לא איירי אלא במקום פנוי וכדפרישנא ועוד דהא קיי"ל לעיל דאין דין עריס פחות מחמש גפנים ועוד דהא אוקמינן לדר' יוסי בשיטה ואין הלכה כשיטה:

כאלו שפוד של מתכת תחוב בו. בפרח ומשם ואילך מותר לזרוע:

עד מקום שהוא נקמז. פי' גאון כמו נקמץ בצדי במס' עירובין והיינו במקום שעושה נוף הרבה שעושה צל רצוף וקמוץ עד שם הוא דאסר פרח דמתני':

תחת האשכולות. עד שם חשוב גפן אבל פשיטות עלין לא:

אפילו תחת העלין אסור ומקדש. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו וז"ל כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאות מן הגפן הרי זה קידש ע"כ. ומיירי שארכו זמורות הגפן או העריס חוץ לעבודתו ובלאו אפיפיורות וכן כתב הרמב"ם ז"ל ואע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות:

הדרן עלך פרק עריס בס"ד

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה