אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה ז

הלכה ו

ר' אליעזר אומר קידש. מפ' טעמא בגמ' שכן בערביא מקיימין אותן לגמלים וס"ל לר' אליעזר דכיון דבערביא מכניסין אותן לקיום לחזור ולזרוע מהן מיקרי דבר שכמוהו מקיימין אפילו בשאר מקומות ורבנן סברי דבערביא דוקא מיקרי כמוהו מקיימין אבל לא בשאר מקומות כך מפ' תלמודא לפלוגתייהו בריש מכילתין וצריכין אנו לומר דחזו למאכל אדם א"נ כיון דבחדא מילתא דמי לקנבוס ולוף סגי מדרבנן:

אירוס וקיסוס ושושנת המלך. בגמ' מפ' להו:

ה"ג וכל מין זרעים אינן כלאים בכרם. וכן גורס הרמב"ם ז"ל ופי' דטעמא דאין אוסר בכלאי הכרם אלא תבואה וירק וכן פסק דפול המצרי אינו מקדש אע"ג דמקיימין אותו לזורעו. והראב"ד ז"ל לא גריס הכי אלא הכי גריס האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים בכרם והטעם לפי שאין מקיימין מהן לאכילה. ובפ' הקומץ זוטא אמרינן קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ונראה דכוונתם דכל דבר דהוי אוכל ועוד דמכניסו לקיום ולאכילה נמי אסור מדאורייתא בין יהא האוכל השורש כגון הלוף אע"ג דעלין אינן אוכל בין יהא האוכל הפרי כגון הקנבוס ומוכחינן להו דחשיבי אוכלין גבי כלאי הכרם מטעם דאפילו גבי כלאי זרעים דשרו באכילה קפדינן בהו כדאיתא בגמ' נמצא דירק דלית ביה אלא חדא מדרבנן הוא דהוי ואלו השנויין כאן אין מקיימין מהן ועוד דאינם אלא לרפואה ולא לאכילה:

מין זרעים. פי' הרמב"ם ז"ל דקרויין כן אותן שזורעין מהן שדות ואותו טעם לא שייך הכא אבל נראה דמה שאינו מיוחד למאכל אדם אלא לרפואה קרוי מיני זרעים בין בעלי קלח בין כשאינן בעלי קלח והבעלי קלח ואינן למאכל אדם אלא לתשמיש כגון לקופות ומחצלאות קרויין מיני דשאים כגון מיני הגמי וכדאיתא בגמ':

הקנבס. קאנבו בלעז:

אינו כלאים. ואע"ג דאוכלין זרעו שקורין קניימוניש בלעז עיקרו הוי לתפור בצמרו:

כלאים. דקסברי כיון דמקיימין ממנו נמי לאכילה סגי:

קינרס. בריש גריס ליה בעל הערוך ז"ל וגרסינן בב"ר דרדר זו קינרס שהיא עשוייה דרים דרים ותנן נמי בעוקצין פ"ק עוקץ קינרס טפח ונראה שהיא אותה שקורין וירינג'ינא בלעז והיא מרה וצריך למתקה באור כדאיתא בס"פ המביא כדי יין ועצה נמי עשוי דרים דרים ויש מין אחד בשביל שצורתה כקורנס של צורפי זהב שקורין אינקלושא קראוהו כן ויש מין אחר שהן ארוכות וקרויין בולבסין, ומשום דיש מקומות שמתקיימין במחובר שתי שנים הוה אמינא מין אילן הן ולא הוו כלאים קמ"ל:

אירוסא. פי' בערוך סוסימכר בלעז, והן מיני מרקחות שמשימין בתבשיל. וי"מ הוא עשב כשמזריע מקיש הזרע כמין זוג זוג וזה עיקר:

קיסוסא. יידרא בלעז וגדלה היא כגפן וכן פי' רש"י ז"ל במס' סוכה:

קרינטין. יש מי שפי' חפפול בלעז. ויש מי שפי' קורונילייא דיריי והיא לרפואה:

הקנים. בפ' בכל מערבין מוקמינן הך ברייתא בעוזרדין ופי' רש"י ז"ל שהוקשו הקנים ובערוך פי' מין קנים שהן חזקים:

וההיגין. מין קוצים כמו סנה:

השיפה. פי' רש"י ז"ל בפ"ק דסוכה שיפה פויל:

חילת. לישקא וקלח שלה עב:

גדלים באפר. באחו פראדו בלעז:

מין דשאים. דקלחן לא חזו לאכילה אלא לסלים וקופות:

כישות. פי' רש"י ז"ל בפ' תולין דפליגי ר' טרפון ורבנן אי אילן הוא אי לא ואין נראה לי כן אלא דפליגי כעין ההיא פלוגתא דפליגי בקנבוס דהא כישות מוכח בפ' המפקיד שהוא מין קוץ ועין הנץ שלו ירוק שקורין אמריליו בלעז כדמוכח בפ' אלו טרפות ואומרין שהוא שקורין אברוג'ו בלעז ומשו"ה נחלקו ר' טרפון ורבנן ר' טרפון סבר עיקרו לאו לאכילה עומד ומין זרעים שאין מקיימין הוי ואינו כלאים ורבנן סברי לאכילה נמי עומד שלוקטין שושנים שלו הגדלים בשדה לפי שעושין ממנו שכר ובפ' בכל מערבין אמרינן דמברכין עליו בורא פרי האדמה ורש"י ז"ל פי' הומלון בלעז:

החלמא. מלווא בלעז כדתנן החלמית:

דמוע. לא אתפרש לי:

והאטד. אלמא מין דשאים הוא ולעיל קתני דאטד מין אילן הוא:

ומשני הא דתני ר' אושעיא מין דשאים לברכה שמברכין על התמרות שלו בורא פרי האדמה והא דקתני הכא מין אילן היינו לענין כלאי הכרם דאין שום אילן כלאים בכרם כדאיתא לעיל בריש מס' פאה:

הדא אמרה וכו'. השתא דאמרת מין אילן הוא ואפ"ה מברכין על התמרות בורא פרי האדמה:

אתרוג וכו'. תמרות הן הלולבין של האילן כשהן רכין הם מתמרין וזקופין למעלה כל חדש ניסן ולפיכך קרויין כן וכן גבי צלף כך פי' הגאונים ז"ל והכי מוכח במס' פרה ולא כדברי רש"י ז"ל בשמעתא דצלף:

בורא מיני דשאים. קסבר כר' יהודה דפ' כיצד מברכין דלא נטעי ליה אלא אדעתא דפירא וס"ל התם גבי קורא דמברכין עליו בורא פרי האדמה:

כלאים בכרם. מפ' בפרק כיצד מברכין דמספקא להו לב"ש אי הוי מין ירק או מין אילן הילכך נקטינן הכא לחומרא והכא לחומרא וגבי כרם מקדש דחשיב מין ירק והוי כלאים בכרם:

אינו כלאים בזרעים. גבי זורע מין תבואה וצלף בבת אחת אין בו משום זורע כלאים ללקות משום זורע דדילמא אילן הוא ושרי לזרוע בהדי זרעים כדאיתא בפ"ק דפאה ולא לאסור משום זרעים דאפילו הן זרעים שרו באכילה כדתנן לקמן בפ' כלאי הכרם:

אינו כלאים. דס"ל ודאי מין אילן הוא:

הכל מודים שחייב בערלה. לב"ה אתי שפיר ולב"ש ספוקי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא:

עולה מן גזעו מין אילן. שאינו מוציא עלין אצל שרשיו אלא אחר משך גזעו:

הכרוב. יוצא משך גזעו ואחר מוציא נוף העלין למעלה והוי ירק:

ומשני כאן בודאי כאן בספק. כלומר כל המוציא עלין אצל שרשיו ודאי ירק הוא והוי כלאים בכרם והמוציא עלין מגזעו יש מהן אילן ויש מהן ירק והתימה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' חמישי ברייתא דר' חיננא בר פפא כפשטה ולא כתב מסקנת הגמרא. כללא דמילתא כל דבר שמקיימין אותו ושומרין ממנו לזורעו לאכילה בין מכניסו לקיום כגון תבואה וקטנית בין אין מכניסו לקיום כגון ירק בין לאכילת בהמה כגון קוצים בערביא הוי כלאים בכרם. אין מקיימין אותו וחזי לאכילה כגון כישות נמי הוי כלאים. לא חזי לאכילה ולמלאכה או לרפואה ומקיימין אותו שרי. וכל מין אילן שרי ואי זהו אילן כשמוציא עלין אחר משך גזעו:

הדרן עלך פ' כרם שחרב בס"ד

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה