אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה ו

הלכה ה

היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים. שלא בכונה:

או שיצאו עם הזבלים. המביאים הזבל לכרם לזבלו מהן יצאו הזרעים או בשעת הוצאת הזבל:

או עם המים. שיצאו בשעה שהיה משקה השדה וצמחו בכרם:

וכן היה זורע וסערתו. בגמ' מפרש שהיה עומד לזרוע בשדה לבן שלא היה עושה עברה:

סיערתו הרוח לאחריו. הוליכה הרוח את הזרע לאחוריו והוליכתן לתוך הכרם ולא ידע:

מותר. דלא תזרע כתיב כלומר דניחא ליה:

סיערתו הרוח לפניו. וראהו שהוליך זרעים לפניו ולא חש ואח"כ ראה שצמחו והכירן כיצד יעשה:

אם עשבים יופך. יהפוך שרשי העשבים במחרישה ושוב לא יצמחו:

ואם אביב. ואם בא הזרע לאביב אלא שלא הביא שליש:

ינפץ. הזרע מן השבולת:

ואם הביאה דגן. דקרוי דגן דהיינו הביא שליש:

ידלק. כדין כלאי הכרם דילפינן מקראי לקמן בפ' כלאי הכרם דכלאי הכרם דינן בשריפה:

שדה לבן. שדה ?תבואה:

מה איתאמרת בעומד. דמשמע דוקא עומד בשדה לבן דליכא עבירה ומה היה לו לעשות:

או אפילו עומד. כלומר או אפילו עומד קאמר ואסיפא דסיערתו לפניו קאי ר' אלעזר:

היא הדא היא הדא. דאם סערתו הרוח לאחריו אפילו שעבר בכרם לזרוע שרי דכך הוא עובר בכרם כמו בשדה:

ומסיק דודאי ארישא קאי ר' אלעזר דקא מפ' בברייתא שהוא אונס ולמה ליה לאשמעינן הכי אלא לאשמועינן דמה היה לו לעשות שלא עשה ואי היה עובר בכרם היה לו ליזהר שלא לגלות הזרע עדיין שמא תבא הרוח ויפלו הזרעים בכרם אלא לאו ש"מ דדוקא קאמר וארישא קאי ר' אלעזר ש"מ:

הכל מותר. אחר שהפכן כיון שלא קיימן:

הקשין מותרין והדגן אסור. דהא דגן דחשיב ליה ודמי לכולי עלמא מקיים הוא דאסור אבל קשין שרו:

תדלק. דהכל אסור דכיון דהביאה שליש הכל אסור ואפילו הקשין כדתניא בפ' כל שעה תנור שהסיקו בקשין של כלאי הכרם אם חדש יותץ וכו' והיינו טעמא דבבי דמתני':

הכל אסור. ואפילו עשבים ובפרק המבריך מפ' לפלוגתייהו:

ומהו הדא דתנינן אם עשבים יופך. מסקנא דמילתיה דר' יוחנן היא דמקשי וכ"ת תיקשי לי מתני' דמשמע דבסיפא דתני ידלק הוא דאסור הכל אבל ברישא דתני יופך לא, לא קשיא לי דמשמעותא דילה כי ההיא דתנינן תמן בפ' בתרא דתמורה דברים שדרכן לישרף ישרף ואת שדרכן ליקבר יקברו ואערלה ואכלאי הכרם קאי ותני עלה דאוכלין בשריפה ומשקין בקבורה וה"נ לפי שהעשבים לחים דלא חזו לשריפה תני בהו היפוך ותני ניפוץ ולאו משום דשרייא הנייתייהו:

וסיכך על גביו. בגפן:

הדגן אסור. דהא גדל הזרע וגפן על גביו:

והקשין מותרין. דעיקרו גדל בהיתר:

זרע באיסור תחת הגפן:

והעביר את הסכך. שריגי הגפן וגדל עד שהגיע לדגן אח"כ:

הקשין אסורין. דהא כי זרע תחת הגפן צמחו ונאסרו:

והדגן מותר. דגדל בהיתר:

ומקשי ר' זעירא כיון דעיקרו אסור היאך הדגן מותר אח"כ ואפילו גדל בהיתר והא גדל מתוך עקרו של איסור:

גדל מתוך איסור ואת אמר מותר. בתמיה:

ושתלו. לתוך שדה של היתר:

ואפילו הוסיפו. גידולין של אחר כן שיש בהן מאתים נגד האיסור:

אסורין. מ"ט שאין הגידולין היוצאין מעיקר האיסור אע"ג דהן היתר אין מעלין ולא מתירין את עיקרו והכל אסור והכי אית ליה לר' יונתן בגמ' דילן בפ' הנודר מן הירק, דאמרינן התם א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אע"פ שאחר שנעקר הכרם גדל אח"כ בהיתר אסור דהגידולין כיון דמן העיקר האסור הם יונקין הרי הן כמוהו והכי קיי"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' חמישי:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה