פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו
פרק ה · הלכה ג
עמוק עשרה ורחב ד'. דכיון דרחב ד' לא סגי ליה כלומר לא ידלג מעבר זו לעבר זו ועמוק עשרה דהיינו שיעורא דגדר בכל דוכתא כדאיתא בפ"ק דשבת וכיון דאיכא תלת מילי עמוק עשרה ורחב ארבעה ומפולש מראש הכרם לסופו ואע"ג דאיכא כרם להאי גיסא וכרם להאי גיסא הוי רשות לעצמו ומותר לזרוע בתוכו אבל פחות מרחב ארבעה או פחות מגובה עשרה או עמוק עשרה ורחב ארבעה אלא שאינו מפולש כיון דהכרם מקיפו משלש רוחותיו אין זורעין בתוכו והרי הוא כגת שנחלקו בו ר' אליעזר וחכמים ור' אליעזר בן יעקב ס"ל כרבנן בגת:
הגת שבכרם. היינו גומא מרובעת שסדין אותה בסיד ושם דורכין הענבים:
זורעין לתוכה. דחולקת רשות לעצמה:
וחכמים אוסרין. דאויר הכרם מקיף עד י"ו אמה ובגמ' מפ' דכ"ש דיודה ר' אליעזר לראב"י בחריץ דחולק רשות לעצמו ועוד דהוא מפולש:
שומירה שבכרם. תל גבוה שעולה עליו שומר הכרם לשמור הכרמים משם:
זורעין בתוכה. כלומר בראשה למעלה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז וז"ל שומירה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ד' מותר לזרוע בראשה ירק ובלבד שלא יהו השריגים נוגעין בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה ע"כ ואין לפרש כי ההיא דגרסינן גבי קרפף בעירובין דההיא מחיצות אית לה וגג אית לה וכבר תנא דינא דגדר אלא כדפרישית והא דנקט תנא בתוכה משום דאית ליה לתנא דכל דבר שגבוה י' ורחב ד' חולק רשות לעצמו ואמרינן גוד אסיק ומוקף מחיצות הוא כדאיתא בפ"ק דשבת ולהכי שייך למיתני תוכה ואע"ג דאסרי רבנן בגת היינו משום דאויר הכרם מקיפה כדאיתא בגמר' אבל שומירה שהיא גבוהה ואין אויר הכרם מקיפה מודו ובגמ' מפ' אי מיירי בעגולה שאין לה זוית או דוקא במרובעת:
ואם היה שער כותש אסור. אם היו הענפים של הגפנים מתאחזין ומסתבכין על גב השומירה אסור לזרוע ירק עליה וכותש ר"ל הנופות כותשין זה על זה ומתערבין זה עם זה ובפ' אלו מפסיקין מיבעיא לן אי בעינן כותש ע"ג הגדר שיהו מחלידין אותו וכותשין אותו או דילמא כותשין הענפים מלמעלה אילן זה עם אילן זה ואסיקנא דאפילו השער כותש אסור וכ"ש הגדר כותש והכא מפני שהן גפנים ואין לענפיהם כח לעמוד בפני עצמן ופשיטא דטוענין עצמן על גב השומירה ממש לא מיבעיא לן. ופסק הרמב"ם ז"ל כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי וכ' והוא דאין השריגין מתפשטין על החריץ ומשמע ליה דאכולה מתני' קאי הא דקתני ואם היה שער כותש וכו' ואין נראה דכיון דזרוע למטה והענפים גבוהין עשרה אין לחוש אבל בפ' עריס משמע דהגפן אוסרת זרעים תחת נוף שלה כדברי הרמב"ם ז"ל.
גפן שנטועה בנקע. היא גומא כמו נקעים מלאים מים דפ' האומר בקידושין:
נותנין לה עבודתה. בין לאורך בין לרוחב והיינו ששה טפחים ומשמע דמצרפין המקום הפנוי למטה ועליו מוסיפין התשלום למעלה עד ששה טפחים ומפ' בגמ' וכגון דאיכא ג' טפחים ועד ד' למטה חזי משלים הארבעה מלמעלה להשלים ו' ולא פחות דלא חשיב מקום פחות מד' אבל אם שטח שלמטה פחות מג' לאו כלום הוא ונותנין כל הששה למעלה כך פירשו רבנו שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל המשנה הזו דס"ל דלשון הגמ' דגרסינן משלשה ועד ארבעה היא מתני' קאי אנקע וגת. והרמב"ם ז"ל בפ"ז כתב הבית שבכרם אם היה יותר משלשה טפחים על שלשה טפחים זורעין בתוכו ירק ואם היה פחות מג' על ג' הרי הוא כסתום ע"כ דס"ל לרב ז"ל דלשון הגמ' קאי אבית ואשמעינן דאע"ג דלענין שבת לא חשיב רשות פחות מד' הכא חשיב לענין כלאים ופי' משלים ד' וזורע מיד רצה לומר משלים ד' עם הדפנות וחשיב מקום לענין כלאים ומותר לזרוע בתוכו ואתי שפיר השתא דקאמר ר' אבין ובבתי כלאים הוחבאו בית וכו' דהא אשמעינן דבית דמתני' בית הכלא הוא וקרינן ביה %כלאים וכלאים הוחבאו אבל לפי' רבנו שמשון כיון דלא אשמעינן בבית מידי ושמעינן דהוא כסתם בית והיינו לכל הפחות כרשות היחיד לשבת הא חשיב מקום ומאי צריך קרא ועוד דבשלמא לפי' הרמב"ם ז"ל כסתום אתי שפיר דאין בו חלל כלל אלא לפי' רבנו שמשון ז"ל קשה דאפילו דהוי פחות הנקע אמאי לא מהני להשלים דהא כסתום קאמר ולא קאמר כאילו אינו ועוד דלשון וזורע מיד משמע דלאקולי קא אתי ומיד שרי ולדידהו עד תשלום ששה טפחים אסור אלא עיקרן של דברים כדברי הרמב"ם ז"ל:
נותנין לה עבודתה. לקמן בפ' עריס מפ' דהאי נקע וגת אפילו בעמוק עשרה ורחב ארבעה מיירי ופליג ר' יוסי דאינו זורע אלא א"כ יש שם ארבע אמות דמקום פנוי ומפ' טעמא בפ' עריס ע"י שהוא מגופף מד' רוחותיו אסור דכיון דהוי מוקף מחיצות מד' רוחותיו בטל קרקע שהוא פחות מארבע אמות אגב הגפן ודין קרקע מקום פנוי דמחול נגעו בה אבל אי איכא ארבע אמות מקום חשוב הוא ואינו בטל אגב גפן יחידית אע"ג דסמוכה לכותל הגת או לכותל הנקע ונותן לה עבודתה דהיינו ששה טפחים בלחוד וזורע את המותר:
עד שיהא מבורק כדי הוא וכו'. נראה לי לפ' האי מבורק מלשון ברקא חלילא דריש פ' המוכר את הבית שפירשו בו הגאונים ז"ל שעושין חלל כמו חדר קטן תוך עוביו של כותל ופתוח לבית ובשביל שהאורה הנכנסת שם הוא כמו ברק החרב שמכה השמש נכחו ומברקו למקום אחר וכן הכא שהאור מכה בכותל נכחו ומברק לחדר הכנוס קרוי ברקא שולאפא בלע"ז וכן נפ' כאן שזה החריץ נכנסת החפירה שלו תחת כותלו וכותל החריץ על החפירה וכיון שיש חלל תחתיו כדי הוא ועבודתו דהיינו שיעור רחב החריץ דהיינו ד' טפחים ועוד שיעור עבודתו של הכרם דהיינו ד' אמות דהוי שיעור בית כדתניא בסוכה פ"ק ומיבעיא לן השתא דדילמא לא שרי ר' אליעזר בן יעקב אלא עד דאיכא חמשה מילי תלתי תנו להו בהדיא חדא מפולש מראשו ועד סופו ועוד דבגובה הכותלים יש עשרה ורחב הקרקע למעלה ד' והני שנים מיבעיא לן דדילמא בעי נמי למטה בקרקעיתו רחב ד' ותחת הכותל שיעור רחב עבודת הכרם ומשו"ה חשיב ולא אגיד בהדי כרם אבל אם אין בו שיעור זה מודי:
ומסיק מן מה דתני מודים חכמים לר' אליעזר בן יעקב כשהוא מבורק וכו' הוי ר' אליעזר בן יעקב סבר ואפילו שאינו מבורק וכו' ובתלת מילי סגי ליה:
מה פליגין. ר' אליעזר בן יעקב ורבנן:
בשתי שורות. של גפנים מכאן. מצד זה של חריץ:
ושתי שורות. של גפנים מצד האחר דהוי כרם מהאי גיסא וכרם מהאי גיסא:
אבל שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן. שאין כרם לא לכאן ולא לכאן כיון שמגיע החריץ נגד שלש גפנים אע"ג דלא משיך תו ורצופות השתי שורות:
בטל הכרם. ואין לו אלא ששה טפחים נגד החריץ וטעמא דשלש גפנים היינו שיעור דאורך כרם:
פחות מכאן. קס"ד אגבהו קאי:
ופריך דלא כן מה אנן אמרין. השתא עשרה אסור לרבנן תשעה לא כ"ש:
אלא לרוחב. הוא דקאמר פחות מארבעה שיכול האדם לעבור מצד זה לצד זה:
ופריך דמאי אשמועינן דלא נימא דהוי כסתום. כלומר דהוי כמסורג וארוג דהא מצי לסככו כיון דהמקום קצר ויעמד הסכוך א"נ כיון דמסגי ליה מעבר לעבר חשיב כסתום ויהא מותר לזרוע תחתיו:
ותניא שרשי פיאה הנכנסין בתוך ארבע אמות של עבודת הכרם למטה משלשה. של קרקעית הגפנים מותר והכא למטה מעשרה:
ומשני שנייא היא שאויר הכרם מקיף. הילכך אסור:
שעמוק כגבוה. דהא תנן בריש פירקין דקרחת הכרם דחריץ מהני להקל כמו גדר ומותר לזרוע בסמוך לו וא"כ תהוי גת כשומירה דמתני' וכו"ע מודו ונזרע בגת העמוקה כמו בשומירה הגבוהה:
אלא שאויר הכרם מקיף. כלומר שאני הכא דאיכא כרם מהאי גיסא וכרם מהאי גיסא ועולין על אוירה ומבטלין אותו:
ר' אליעזר. דגת:
יודה לר' אליעזר בן יעקב. גבי חריץ דהא אית ליה לר' אליעזר סתם שעמוק כגבוה והיינו טעמא דגת אע"ג דאינו מפולש וכ"ש גבי חריץ דאיכא תרתי:
שאויר הכרם מקיף. גבי גת מקיפה הכרם מד' רוחותיה:
צריך שיהא שם חלל ד'. טפחים תחתיהן של כותל השומירה בענין שהזרעים אינן יונקים מכותלי השומירה ומוקי לה בעגולה שאין לה זויות שנפלו אבני בניין הזויות ממנה ומחלידין השרשים לכותלים ותפול:
אבל במרובעות. שיש לה אבני הזויות במקומם כיון דיש לה ד' על ד' תו לא צריך:
ג' טפחים עפר מלמעלה. פליג אר' חייא דסוגיין וסבר דיש לה עפר על גבה שיוכלו הזרעים לינק אבל אין לה עפר על גבה עיקר יניקתה הוא מאויר הכרם שנוטה נוף הירק בתוכה ומוקי לה בעגולה דלא חשיבא ויניקת נוף חשיבא אליבא דרבנן כיניקת שורש בין לענין שבת בין לענין טהרת זרעים דהא לית להו התורה ריבתה בטהרת זרעים כדמשמע בשילהי המצניע והכי איתא בהעור והרוטב וה"נ אית ליה לרבא פ' שני דגיטין:
שמחביאין בו את הכלאים. שיש לך רשות אפילו בכרם דחמיר להחביא בו את הכלאים ומסרו הכתוב לחכמים דהיינו ביש בו ג' ותשלום ד' משלים בכותלים וזורע בתוכו והיינו בית כלא דאין יכול האדם לשבת בו אלא מעומד וכדפרשינן במתני':