אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ד · הלכה ו

הלכה ה

אם אין ביניהם שמנה אמות. דעד ח' מצטרפין ואסור לזרוע ירק בינתים ולא בעבודתו דחוצה לו ד' אמות אבל אם יש ביניהן ח' אמות מרחיק אמה מכאן ואמה מכאן כדין גפן יחידית וזורע את המותר וכ"ש חוצה לו:

היו ג'. שורות. אם אין בין החיצונה לאמצעית:

י"ו אמה. וכן בשאר:

לא יביא זרע לשם. דעד י"ו אמה מצטרפין דמשוינן מטעתו לחרבנו ולא דמי לשתי שורות דאין מצטרפין אפילו בשמנה שלימות דג' שורות הוו ככרם גדול דיש לו מחול ולהכי עד י"ו נמי מצטרפין אבל יש חילוק בין כרם של ג' שורות לכרם של ה' שורות או של שש שורות דג' שלש כי חרבה האמצעית לא בעינן ביניהן שיעור קרחה אלא כדין גפן יחידית כיון שלא נשתייר שיעור כרם מכל צד אבל בכרם גדול דאפילו אחר שנקרח איכא שיעור כרם לכל ד' רוחות וכדאמרינן לעיל בריש פירקין בעינן קרחה י"ו אמה ור"ש פליג בסיפא ואמר דאפילו כרם גדול של ק' שורות אם יש בין שורה לשורה שמנה אין מצטרפין דלא משוה מטעתו לחרבנו ומשו"ה תנן הנוטע את כרמו שמנה אמות על שמנה אמות מותר ואפסיק הילכתא כוותיה לקמן ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ז כוותיה וזה לשונו וכן אם היו ג' שורות ובין כל שורה ושורה שמונה אמות או יותר הרי זה זורע בין השורות לפיכך הנוטע את כרמו מתחלה והרחיק בין כל שורה ושורה שמנה אמות או יותר (הרי זה זורע בין השורות) מותר להביא זרע בתוכו ומרחיק מכל שורה ששה טפחים בלבד אבל אם זרע חוצה לו צריך להרחיק מן השורה החיצונה ד' אמות כשאר הכרמים ואין דין בין השורות של זה הכרם ככרם שחרב באמצעו שהרי מתחלה נטע מרוחקין ע"כ וכתב על זה הראב"ד ז"ל א"א נ"ל לפי המשנה שהיה לו לומר בכאן שאם היה בין כל שורה ושורה י"ו אמה או יותר הרי זה זורע בין השורות לפי שראיתי הפרש בין שתים לשלש שהשתים אין לו תבנית כרם כמו השלש ובשמנה אמות הוא יוצא מכלל כרם אבל השלש יש לו תבנית כרם ואינו יוצא מכלל כרם אלא בריחוק י"ו אמה ע"כ וכבר סלקתי השגתו דפסק כר' שמעון וכדאיתא בגמ' אבל יש תמה אחר כדברי הרמב"ם ז"ל דבפ' הספינה בגמ' דילן פסיק הילכתא בהדיא כרבנן דסברי דעד י"ו אמה מצטרפין ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בדין חוצה לו בגמ' אפרש בס"ד:

אם חרבה האמצעית. דאין כאן אלא שתי שורות אפ"ה עד י"ו אמה מצטרפי ובגמ' מפ' טעמא ול"ג אפילו:

שאילו מתחלה נטען. בגמ' מפ' ליה:

י"ו אמה על י"ו אמה. שמרוחקין השורות י"ו אמה שלימות מצפון לדרום וכן מרוחקין ממזרח למערב:

הנוטע כרמו. שכל שורות הכרם נטועות כן ועד י"ו אמה מצטרפי למהוי כרם ולא י"ו בכלל והיינו כתנא דלעיל דכשלש שורות דאית לו תבנית כרם כשאר כרמים שיעורו עד י"ו ולא י"ו וכי תנינן שמנה אמה היינו בשתי שורות וכדלעיל ומשו"ה תני הכא כרמו והרא"ש ז"ל חשב דתנא דלעיל כר"ש וכי ניים ושכיב אמרה וכן מצאתי לר"י ז"ל כדברי:

אמר ר' יהודה וכו'. אתא לפרושי בהיפך שער:

בצלמון. שם מקום ובספר שופטים כתיב גבי אבימלך הר צלמון:

והיה הופך שער שתי שורות. שער היינו הענפים והשריגים הנוטים והפכן לצד אחד כגון שאורך השורות מן המזרח למערב וסדורות זו כנגד זו מצפון לדרום והפך זמורות של שורה דרומית לצד צפון ושורה שאצלה נתן גבי צד עצמו ונמלא אויר שבין שתי השורות הללו מלא ושחוצה להן ריקן וכן עשה לכל הכרם י"ו מילא וי"ו ריקן:

וזרע את הניר. החרישה הריקנית אבל אם לא היה מהפך נמלא שכל שורה תופסין זמורותיה מאויר הי"ו ואמרינן לקמן פ' עריס דתחת נוף הגפן אסור להביא זרע לשם:

הופך את השער למקום הזרע. שזרע בו אשתקד וזרע את הבור שהיה בור אשתקד:

והתירוהו משום דהפך אבל אם לא היפך דבציר ליה אויר י"ו דהוי כרם כך פי' רבנו שמואל ז"ל משנה זו פ' הספינה. ורבנו שמשון ז"ל פי' דלא משום איסור עשה כן דלעולם אפילו לא היפך היה יכול לזרוע כל שנה ושנה בין השורות רק שירחיק ו' טפחים מכל שורה ושורה אלא שהיה דרכן להניח השדה שנה א' בורה שמתוך כך טוענת פירות יותר. ובעל הערוך ז"ל בערך סער פירשה כן פי' אדם נטע כרמו שורות והרחיק זמורות שורה זו מזמורות שורה זו י"ו אמה והיה הופך את הזמורות של שורה המזרחית בתוך י"ו אמות שהן מופנות בלא זמורות כנגד השורה שהיא לה מערבית הן מתוחות בכלל י"ו אמה שבינה ובין השורה שהיא לה מזרחית ובענין הזה כל הכרם נמצאו זמורות בשורות מתוחות בכלל י"ו אמה שביניהן ואחוריהן קרקע פנוי י"ו אמה בלא זמורות והיה זורע זה הקרקע הפנוי תבואה דאינו כרם והתירו לו חכמים ע"כ דעתו כדעת רשב"ם ז"ל:

אף הנוטע כרמו. ואפילו הוי מאה שורות לדבריהם דר"מ ור"ש אין הפרש בין כרם בן שתי שורות לכרם בן ג' או ד' שורות אלא לענין מחול בלבד ובגמ' מפ' מאי מותר דקתני אי מותרין הגפנים ואסור לזרוע לכתחלה או אפילו לכתחלה נמי שרי לזרוע ומסיק דאפילו לכתחלה שרי לזרוע קאמר:

שמנה חוץ ממקום כרתין. בסמוך מפ' ר' אלעזר דאין ביניהם שמנה דקתני לא יביא ולא תימא לכתחלה לא יביא הא דיעבד שפיר דמי אלא דקידוש נמי איכא ובשמנה הוא דשרינן והשתא מפ' ר' זעירא האי ח' דמתני' דשרינן להביא זרע כי איכא שמנה חוץ מעיקר הגפנים הוא דמודדין וארבע אמות של עבודת הכרם נמי חוץ מעיקרי הגפנים הוא דהא כי מצטרפי עד לשמנה היינו טעמא דשדינן ד' אמות לזו וד' אמות לזו וכיון דפגעה עבודה בעבודה קידוש איכא ומצטרפין ואי איכא שמנה לא מצטרפי דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי:

ודכוותה ארבע אמות חוץ ממקום כרתין. כלומר ואי אמרת דארבע אמות בהדי כרתין הוא א"כ אויר פחות מד' הויא עבודה שאינה פוגעת בעבודה ואפילו פחות משמנה ליכא קידוש ואנו קיבלנו דאין ביניהן שמנה קידוש איכא ותליא בההיא דזורע ארבע אמות דמקדש דחוץ לכרתין הוי:

החמירו חוצה לו יותר מתוכו. כלומר גבי כרם קטן החמירו חוצה לי יותר מתוכו דתימ' דעבודה דתוך אינן שמנה שלמות בעינן מרכיבין זה על גב זה אבל שמנה שלימין שריין ובעבודה דחוץ בעינן שלימין ור' אלעזר לא פי' דבריו: ומפ' ר' זעירא דה"ק דתוכו כי הוו ח' בין הכרתין מותר להביא וכו' וכי נהפך תוכו לחוצה לו כגון קרחת כדפרישנא במתני' דנשאר כרם חוץ לקרחת אע"ג דאינו אלא כרם קטן בעינן שש עשרה להתיר וקרי ליה חוצה דאפילו בשני כרמים לחוד והכל פרוץ אפ"ה בעינן קרחת י"ו והיינו ד' דעבודה לכאן וארבע דעבודה לכאן ודאמצע אי איכא ד' להכא וד' להכא דחשיבי ואי לא מפקר להו וכדלעיל ואילו תוכו בח' לחוד שרי לזרוע בתוכו ולעולם דחומרת חוצה היינו כי איכא איסור זריעה בתוכו דגבי כרם הוא דעסקינן אבל כי לית ביה איסורא דכרם כגון לרבנן בשתי שורות בהפרש ח' ולר"ש אפילו שש שורות דכרמו קאמר ולעולם אימא לך כיון דשרי לזרוע בתוכו נמי שרי חוצה לו דאין בו דין כרם ומדברי הרמב"ם ז"ל דלעיל נראה דמפ' ליה גבי האי כרם גופיה דשרינן אם בא לזרוע בתוכו ואפ"ה אם לא זרע בתוכו אסור לזרוע חולה לו ובעינן ד' אמות דהרחקה ולהכי אתא ר' אלעזר ור' זעירא מכריח דבריו על הדרך שפירשתי והראב"ד ז"ל השיג עליו בזה ואמר לא מלאתי לזה עיקר והטעם שהיה מפ' הראב"ד ז"ל הלשון הזה על הדרך שפירשתיו:

מארבע אמות ועד ח' אסור ומקדש וכו'. ולא דמו איסור דשתי שורות דשיעורן שמנה לאיסור דשלש דשיעורן י"ו דעד שמנה אסור ומקדש כדפרישית לעיל:

ומשמנה ועד י"ו אסור ואינו מקדש. ומה שכ' הרמב"ם ז"ל פ"ז ואם אין בה י"ו אמה הרי זה לא יביא זרע לשם אאם הביא הואיל והרחיק ד' אמות לכל רוח מן הגפנים של כרם ה"ז לא קידש פי' למתני' דפ' המבריך דמותר מחול הכרם ולא קאי אהאי:

כן אמר ראב"י דשורה א' כרם. הילכך בעינן י"ו אמה אם חרבה האמצעית דאכתי נשאר כרם מכל צד ויהבינן ליה קרחת ובקרחת מודי לב"ה דאי לא כ"ד איבעי ליה למיתני:

מה נפשך אי כרם גדול הוא אסור בשמנה וכו'. אדר' יוסי דאמר דראב"י סבר כב"ש פריך כלומר היכי תני ר' אליעזר בן יעקב שאילו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות דמשמע דאפילו בג' שורות שהוא כרם גדול דחמיר דיהבינן ליה מחול כדאמרינן בריש פירקין אם נטען בשמנה אין מצטרפין מה נפשך כיון דסבר כב"ש דשורה א' הויא כרם ובעיא ד' אמות כי הוי בין שורה לשורה שמנה מתחלה היכי שרי כל ד' אמות וד' אמות כרם נינהו ואפילו הוי כרם קטן וכ"ש כרם גדול:

ומשני דה"ק דשמנה אמות וכל שהוא מותר. אותו משהו אבל שמנה גופייהו מצטרפין:

שאילו מתחלה נטען מטע י"ו. היה מותר בשמנה אמות האמצעיות לזרוע והיינו מותר בשמנה אמות דקתני מתני':

מחמיר ר' אליעזר בן יעקב בחורבנו יותר ממטעתו. דבמטעתו מודי דאי איכא בין שורה לשורה שמנה אמות אין מצטרפין כדתנן שאלו מתחלה וכו' והשתא אפילו איכא ט"ו אמה מחמת החרבן מצטרפין:

ב"ש מחמירין בחרבנו. דבעו כ"ד דקרחת ובמטעתו תנן בפירקין היותר מחמיר הוא עד י"ו דתנן הנוטע את כרמו י"ו אמה על י"ו אמה מותר ולא חזינן דב"ש פליגי:

ואסור לזרוע. לכתחלה עד י"ו:

מותר לזרוע. לכתחלה:

משח לי. רב חייא בר אשי מדד לי נטיעת הכרם בהרחקת שמנה כדי לזרוע בנתים ובהרחקת אמה מן הגפן: הילכתא כר"מ וכר"ש דבשמנה לא מצטרפי ומותר לזרוע וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ז וכדלעיל מכח האי סוגיא דשמעתין ואינו נכון דיכולין אנו לדחות דרב חייא בר אשי דשרי אחוצה לארץ הוא דשרי דלא פסקינן כר"מ אלא בחוצה לארץ דדבר הלמד מענינו הוא דכך הוא עובדא דרב חייא בר אשי כמו עובדא דרב הונא אבל בארץ אין לנו להקל ועוד דבהדיא איפסיקא הילכתא כרבנן בפ' הספינה דעד י"ו מצטרפין וכולה קרקע חשיבא עבודה לכרם ותלמוד דידן עיקר דהוא בתרא כמו שכתבו הגאונים ז"ל.

זרע כרמיה כרתין. כולו תרגום כרישין חציר כרתין דעד עיקר הגזע של גפנים זרע הירק וכדלקמיה ובח"ל: ופרכינן ואינו אסור משום כלאי הכרם ומשני מערבבן הויין ולא היו שתים כנגד שתים וכו' ואין עליהם דין כרם:

ופריך ואין עבודה לגפן יחידית. דאע"ג דמערבבן הויין לא גרעי מגפן יחידית דעבודתה ששה טפחים כדתנן לקמן והיכי זרע עד העיקר:

ומשני כר' ישמעאל. דס"ל דאין עבודה לגפן יחידית כדאיתא לקמן בפ' עריס וילפינן לה מההיא דתנן גנה המוקפת עריס וכו' תזרע ומשמע דתזרע כולה אלא שמניחין תחת העלין:

ופריך דברי חכמים. כלומר והא איכא רבנן דפליגי עליה ואמרי יש עבודה לגפן יחידית והיכי שבק רבנן ועבד כר' ישמעאל והא תנן לקמן בפ' עריס וכמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח:

ומשני הלכה כדברי המקל בח"ל. ובח"ל הוי קאי:

הלכה כדברי המקל בחו"ל. דכל המקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ ואפילו נגד הרבים והכי איתא נמי בגמ' דילן פ' כיצד מברכין אלא היכא דאיפליגו ב"ש על ב"ה ומקלי לא עבדינן כוותייהו דאינה משנה:

ותנאי תמן. ושניתי שם:

הדרן עלך פרק קרחת הכרם בס"ד:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה