אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ד · הלכה ב

הלכה א

אם אין בין קנה לחברו וכו'. הוי לבוד וחשיב הכל כסתום:

כדי שיזדקר הגדי. כלומר דכשיש שלשה טפחים אויר מזדקר הגדי כלומר נכנס לשם בהדיא בלי עיכוב. מזדקר שיארוג"א בלעז. דזקירת גדי מבטל לה למחיצה כדאמרינן בעלמא הויא מחיצה שהגדיים בוקעין בה ולא שמה מחיצה:

ואם אין בין זה לזה ג' טפחים. הויא כמחיצה ואפילו פרוץ מרובה על העומד כגון עומד של שתי אצבעות וריוח של שני טפחים בין זה לזה כשר ואפילו כנגד הפרוץ מותר לזרוע ירק חוצה לו ואפילו סמוך לגדר דכל ריוח פחות מג' אמרינן לבוד וכוליה הוי עומד כדאמרינן בכמה דוכתין והה"נ דחשיב גדר לאיסורא דאם הוא מרוחק ואין שם י"ב אמה לא יביא זרע לשם:

הרי הוא כפתח. ומותר לזרוע ירק חוצה לו כנגדו ובסמוך לו דפתח הוי כמחיצה לענין כלאים ובעשר אמות מיקרי פתח ובפ"ק דערובין יליף לה מפתחו של היכל דטפי מהכי לא מיקרי פתח אלא פרצה ואפילו כולו עומד אסור נגד הפרצה לזרוע ובגמ' מפ' דאף אם אינו אלא עשר לא שרי אלא בעומד מרובה או פרוץ כעומד כדאסיקנא בפ"ק דערובין דאילו פרוץ מרובה על העומד כנגד הפרוץ אסור ואפילו אם אינו אלא עשר:

נפרצו בו פרצות הרבה. ובעשר:

אם העומד מרובה על הפרוץ. וה"ה פרוץ כעומד מותר ואפילו נגד הפרוץ וסיפא דוקא ורישא לא דוקא כדאסיקנא פ"ק דערובין:

כנגד הפרצה אסור. עד תשלום ד' אמות אם יש יותר מד' אמות אפי' תוכו כנגדו זורע במותר:

כנגד הפרצה אסור. אבל כנגד העומד שרי חוצה לו מפ' בגמ' דהיינו כשהעומד יש בו ד' טפחים וגבוה עשר כדין פס כדאמרינן בעלמא פס ד' וגבוה עשרה:

כנגד הביניים. כנגד האויר שבין גפן לגפן ולא עשה כנגד הגפנים הך מחיצה לא חשיבא ומחמרינן בה דאפילו יש בעומד ד' והעומד מרובה אפ"ה כנגד העומד הוא דשרי לחוד וכי תניא לקמן דאם יש בעומד ד' אם עומד מרובה על הפרוץ מותר ובודאי דאפילו כנגד הפרון קאמר דאילו כנגד העומד ותו לא אפילו פרוץ מרובה על העומד נמי אלא ודאי דאפילו כנגד הפרוץ שרי י"ל דההיא דהפסין אינן בכוון לא נגד הביניים כולן ולא נגד הגפנים כולן דאיכא דחשיבי ואיכא דלא חשיבי משו"ה סגי בעומד מרובה על הפרוץ להתיר כולו או בעומד להתיר כנגדו אבל כי הוו כלהו נגד הגפנים דאפסקינהו לאיסורייהו דנגד הגפנים הוא דהוי תוקף איסור עבודת הכרם כדאמרינן לקמן הילכך אפילו ליכא פס ד' ופרוץ מרובה שרי כנגדו אבל כי גרעינהו לכלהו פסין שעשה אותן כולן נגד הביניים כיון דנגד הביניים לא חמיר שם איסורא דעבודת הכרם כמו נגד העיקר כדאמרינן לקמן הילכך אפילו איכא תרתי לטיבותא לא שרי אלא כנגדו של עומד ובגמ' דילן פ"ק דערובין מייתי ברייתא דלקמן ולא קא מפליג הילכך ליכא לפלוגי ופחות מד' לא חשיב בשום דוכתא וכפשטא דברייתא דלקמן הוא דנקטינן וכן דעת הרמב"ם ז"ל:

קשר גמי מלמעלה. ביתר מעשר איירי כדלקמן והכי איתא בפר' קמא דעירובין:

מציל משום פיאה. פיאה קרוייה קליעת הזמורה המתוחה מקונדס לחברו ופי' בערוך כל מידי דמקיף לה אוירא וליכא מגין ומכסי לה קרוייה פאה וכתבתיו לעיל וכן פאה נכרית במס' שבת ותניא בפ"ק דעירובין כוותיה היו שם קנים הדוקרנין ועשה להן פיאה מלמעלן ואפילו ביותר מעשר מותר דצורת פתח מהנייא בכלאים ואפילו ביותר מעשר:

כמחיצות שבת כן מחיצות כלאים. וכי היכי דלגבי שבת ביתר מעשר לא כדילפינן לקמן ממתני' דחבלים ה"נ לענין כלאים:

לננגינר. שם מקום:

שדה אחת. והיו לה כרמים סביב:

בית בירתא. שם משפחה:

פרצות יותר מעשר. וזמורה מתוחה על הפרצות:

מקנים הדוקרנין. שחתך ראשי הקנים שהיו משופין כדקירות:

לפחות מעשר. ועשר כמו פחות מעשר דהא מפתח של היכל גמרינן:

מתני' אמרה כן. דבשבת לא מהני יתר מעשר בפאה:

מקיפין ג' חבלים: התם קאי בפ"ק דערובין אשיירה שחנתה בבקעה וסתם שיירה תופסת בחניית כליהן יותר מעשר על עשר:

זה למעלה מזה. כדתנן התם שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח כדי שיהו הכל עשרה טפחים וצורתן כדפירש"י ז"ל שם משימין יתדות לד' רוחות ומקיפין סביבם בחבלים ומן התחתון לקרקע פחות מג' והוי כולו עומד דלבוד הוי וממנו לאמצעי פחות מג' הרי ששה עומדין פחות משני משהויין בשנים האוירים ומאמצעי לעליון פחות משלשה הרי בשלשה אוירים ט' עומד פחות שלשה משהויין ושיעור עובי החבלים יותר על טפח שלשה משהויין כדי שיהא הכל עשרה טפחים:

אם אומר את שהפאה מצלת יותר מעשר די בחבל אחד. דחבל א' ע"ג היתדות איכא פאה ומספיק:

אמה איתאמר. על מה איתמר הכשרא דכלאים ביתר מעשר ואיסורא דשבת דקא מודי ריש לקיש:

מלמעלן. שעשויה הפאה מלמעלן כמו משקוף על שתי המזוזות:

או מן הצד. באמצען דיתדות ומאי נפקא לן מינה:

אין תימר. ריש לקיש איירי מלמעלן ואפ"ה אמרינן דלא מהני לשבת לטלטל בו ביתר מעשר א"כ כ"ש מן הצד דלא דהא אמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום:

אין תימר מן הצד. הוא דמודי ריש לקיש לענין שבת ואפ"ה גבי כלאים מהני יתר מעשר הא מלמעלן לא מודי לענין שבת אלא דמהני דהא צורת פתח איכא. ותו נפקא מינה דאין תימר וכו':

יאות א"ר חגי. יפה הוכיח מן המשנה דחבלים דאפילו מלמעלן לא סגיא:

ואין תימר מן הצד. הוא דמיירי ריש לקיש אבל מלמעלן פליג וסבר דמהני אף לשבת ואפילו ביתר מעשר:

לא אמר ר' חגי כלום דעל כרחיך מתני' דחבלים קשיא עליה דריש לקיש וריש לקיש צריך לפרוקה למתני' דפאה לחוד וחבלים לחוד דגבי חבלים עמוד ונעשה מלאכתנו איכא דלקשור חבילתן הן ואילו פאה מבוטלת שם לעולם ומתוקנת לכך או כדמתרץ לה ר' ירמיה לקמן: ופריך תלמודא דלעולם קשיא לריש לקיש ולר' יוחנן ממה נפשך דאין תימר דריש לקיש איירי מלמעלן דלא מהני ביותר מעשר הא בעשר מהני הרי כאן מלמעלן ודי בחבל אחד וכגון דמניחין יתדות תוך י' וקשיא לכלהו ואין תימר דריש לקיש ור' יוחנן איירו מן הצד ומתני' דחבלים נמי תפ' בקושר מן הצד דביתדות מיירי ומלמעלן אין החבל עומד א"כ מן הצד נמי קשיא עליה דביותר מעשר הוא דמיירו אבל בעשר מודו דמהני ואפילו לענין שבת והא הכא דמן הצד קושר ולא מהני בחבל אחד ובעשר בין יתד ליתד:

כמין דוקרן. מתני' דחבלים מיירי כגון שנעץ קונדס ארוך וגבוה באמצע מקום תחנותם גבוה כמו תורן דאמצע ספינה וקשר בו חבלים של שתי דצריך הוא לשפען עד הארץ לכל ד' רוחות ואם לא היה נותן אלא חבל א' לערב לא מהני כלל דאין כאן צורת פתח כלל דהא חבלים משופעין הן ואפילו למן הצד לא דמי וכ"ש ללישנא דמלמעלה הילכך צריך להקיף בחבלים פחות משלשה וצורתן כשיעורא דמתני' אבל לעולם אימא לך דבצורות יתדות זקופות כדפי' רש"י ז"ל מודי מתני' דבחבל אחד דיו. ובגמ' דילן פ"ק דעירובין מוקמינן להך פלוגתא דר' יוחנן ור' לקיש במן הצד דוקא ור' יוחנן סבר דיותר מעשר לא מהני לא לכלאים ולא לשבת וריש לקיש סבר דלשבת לא מהני אבל לכלאים מהני דאי מלמעלה אפילו לשבת מהני וצריכין לתרץ משנתנו דחבלים כמין דוקרן וכדפרישנא והתוס' ז"ל דחקו עצמן לתרץ משנה דחבלים ותמהני עליהם דהתלמוד היה לפניהם כשלחן ערוך ולא זכרו סוגיא זאת:

לגובה אפילו מאה אמה. מציל פאה דהויא צורת פתח ובפ"ק דעירובין איכא תנא דמכשר צורת פתח למעלה מעשרים לענין שבת:

לענין כלאים. הוא דמציל אבל לענין שבת לא תהא פאה גדולה מן הקורה וקורה תנן התם בפ"ק דעירובין דלמעלה מעשרים ימעט וקורה הויא טפח כדתנן התם:

היא כלאים היא שבת. ומהניא לתרוייהו:

מה בין פאה מה בין קורה. דקורה לא מהניא ופאה מהניא:

עד שתהא מגופפת מד' רוחותיה. קשורה וארוגה הזמורה לכל ד' רוחות כמין אזור הילכך חשיבא ואפילו למעלה מעשרים:

מגופפת. תרגום ונעל הדלת אחריה ואגף דשא בתרה: טיטרפליות שבכרמים אסור לטלטל

תחתיהן. פי' בערוך לשון יוני הוא ונראה שהן זיזין שהן עשויין כסנפירין וככנפיים לקורות אחת מפה ואחת מפה, טט לשון שנים כפתרון טט בגדפי שתים פראות נפירין וכנפים לשון פרס ע"כ. ולא תימא דעד סוף אית ליה דין פאה ומותר לטלטל עד שם עציץ נקוב קמ"ל דהוי סוף תקרה ואסור:

ד' פיסליות. כמו פיסלא דפ' הזורק בגיטין עמוד גבוה י' ורחב ד' קרוי פיסלא והיו מוטלות על ד' עמודים מזה לזה ואיכא צורת פתח:

פאה מהו שתציל בסוכה. כיון דהוי מחיצה גבי שבת וגבי כלאים:

אמר לון פאה מצלת בסוכה. והכי אמרינן בפ"ק דסוכה נעץ ארבעה קונדסין וסכך על גבן ר' יעקב מכשיר ואיכא מ"ד התם אף באמצע הגג מחלוקת וטעמא דר' יעקב היינו שחגר אותן ד' קונדסין בזמורה כעין פאה דשמעתין וסיכך על גבן דהוי צורת פתח לכל ד' רוחות ומהני לדופן:

סוף סכך מהו שיציל בסוכה. כגון שנופלין העלין מן הסכך סביבה ודמי כעין פאה ומסיק דפסול:

ופריך מה בין זה לזה. דהא סוף סוף דמי לפאה ומשני זה נעשה לכך וזה אין נעשה לכך:

לענין משא ומתן הא להורות אשור. כלומר להלכה אבל לא למעשה ולהורות דפאה מתרת לענין סוכה וקא יליף תלמודא ק"ו לענין שבת דפשיטא דפאה לא מהניא לענין מעשה ואפילו לענין כלאים נמי לא שרי:

כר' יוחנן בן נורי. דר' יוחנן בן נורי היה המתיר ואפ"ה מיעט ר' יהושע הפרצות והפתחים עד פחות מעשר וכדלעיל ולא קיי"ל כעובדא דר' ירמיה נמי דשרי בכלאים:

אדה תנא. כמו הדא תנא והכי איתא בפ"ק דעירובין ירושלמי כלומר אין ההוא תנא הוא דשרי:

תניא נמצאת אומר. תוספתא במכילתין תנינן לה דמפרשא למתני':

כל שהוא פחות מג'. כל גדר שעשוי בקנים עומדין פחות מרוחב ג' בין זה לזה בין הבנין בין הפרוץ הוא פחות מג' הרי הוא כסתום דכל פחות מג' כלבוד דמי ואפילו כנגד הפרוץ שרי לזרוע תולה לגדר ואפילו גפנים סמוכות למחיצה ואפילו פרוץ מרובה על העומד כדפרישית במתני':

מג' ועד ד'. ולא ד' בכלל שהפרוץ הוא פחות מד' אם העומד רבה על הפרוץ מותר דלא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה והוי להו פתחים ואם הפרוץ מרובה על העומד אפילו כנגד העומד אסור דלא חשיב עומד פחות מד':

מד' טפחים ועד עשר אמות. ועשר אמות בכלל:

אם עומד מרובה. הכל מותר דפרצת עשר הויא כפתח כדתנן במתני':

כנגד העומד מותר. לזרוע דהקף חשוב הוא ופסין חשובין:

יותר מעשר. פרצה יותר מעשר אפילו שעומד מרובה אסור נגד הפרוץ דלית בה דין פתח גבי שבת אין חילוק בין שהפרצה מג' ועד ד' ומד' ועד עשר אמות דלעולם אם הפרוץ מרובה הכל אסור ולא מהנו פסין כיון דנפרצה למקום האסור לה וכן ביתר מעשר הכל אסור:

לית כאן מג' ועד ד'. טעות הוא בברייתא לומר דכשהבנין יותר מג' והפרוץ ג' דמותר אף כנגד הפרוץ דהא יש כאן פרצת ג' דאין בה לבוד ואין כאן פס ד'. והני אמוראי לא סברי כרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר. ולענין הלכה קיי"ל כרב פפא דפ"ק דעירובין ונמלאת למד שיש ג' מדות במחיצות, א' פרוץ מרובה על העומד ואיכא לבוד בסתום שרי ואפילו נגד הפרוץ, ב' כי ליכא לבוד וליכא ד' בעומד ואי פרוץ כעומד שרי כולו ואפילו נגד הפרוץ ואם פרוץ מרובה אפילו נגד העומד אסור. ג' כי איכא פס ד' כנגד העומד לעולם מותר וכנגד הפרוץ אם פרוץ כעומד שרי ואם פרוץ מרובה נגד הפרצה אסור. היה עומד עשר או טפי ופרוץ עשר מצומצם הוי פתח ושרי אפילו כנגד הפרצה. היה פרלה יתר על עשר נגד הפרצה אסור הכי איתא התם. ולענין צורת פתח לא מהני לכלאים אלא בעשר ומרוח אחת טפי לא. וגבי שבת מחלוקת הוא ואיכא מאן דפסק כרב דשרי גבי מבוי ויותר מעשר:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה