פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה א
ב"ש אומרים כ"ד אמות. מפ' בסיפא דהאי שיעורא להתירא הוא וה"פ כ"ד אמות צריך שיהא בקרחת להתיר לזרוע באויר הפלגת הגפנים שמכאן ומכאן בהרחקת ד' אמות ולזרוע בנתים ואם פחות אסור לזרוע בה ואפילו טפח וטעמא דב"ש מפ' בגמ':
י"ו אמה. מפ' טעמא בפ' כל גגות כל ד' אמות דלהדי כרם עבודת הכרם נינהו דביני ביני אי איכא ד' אמות חשיבן ואי לא לא חשיבן ופירש"י ז"ל לפי שיש כרם מכאן ומכאן צריך להרחיק ולתת ד' אמות לכרם לכל צד לעבודתו כמלא בקר וכליו שהיו חורשין בשוורים ואם נשארות ח' אמות באמצע שאם באת לחלקן לכאן ולכאן יש ד' אמות לכל חלק חשיבי ולא בטלי ולא אתי כרם דהאי גיסא ומבטל פלגא וכרם דהאי גיסא ומבטל פלגא:
מחול הכרם. סביב הכרם כמו מחולות וכמו עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים:
י"ו אמה. בגמ' מפ' טעמא:
וב"ה אומרים י"ב אמה. מפ' טעמא בפ' כל גגות כל ד' אמות דלהדי גדר כיון דלא מזדרען אפקורי מפקר להו דביני ביני אי איכא ד' אמות חשיבן ואי לא לא חשיבן וטעמא דהא בעינן ד' אמות לעבודת הכרם וכיון דצריך לו הוי כרם גופיה וארבע דלהדי כותל כיון דלא מזדרען משום דמקלקל ליה לכותל של אבנים שהמחרישה מעלה עפר תיחוח והכותל נופל כשאין תחתיו עפר חזק ואפקורי מפקר להו לגבי גדר ולא מצטרכי בהדי האי דפייש לאחשובינהו דלא ליבטלי לגבי כרם:
שחרב מאמצעו. שהיו בו גפנים כבר ונטלן ומשו"ה הוא דאחמור בה ולמעוטי כשהיה תחלת נטיעתו כך:
אם אין שם שש עשרה אמה. סתמא כבה:
לא יביא זרע לשם. ואפילו טפח:
היו שם י"ו אמה נותנין לו עבודתו. ד' אמות לכל צד:
וזורע את המותר. ובתוספתא מפ' ומייתי לה בגמ' דהיינו בכרם גדול כל כך דאחר שנחרב באמצעו נשארו ד' כרמים של שתים כנגד שתים וא' וכו' דהוי שיעור כרם לכל ד' רוחות ובגמ' מפ' שיעוריה:
בין כרם לגדר. סתם גדר של אבנים הוא ובגמ' מרבינן ואפילו פסין ואפילו קש:
אלא גדר הכרם. ואפילו אין שם אלא שש אמות מרחיק ד' אמות וזורע את המותר:
בין שני כרמים. דס"ל לר' יהודה דנעשה כקרחת תוך הכרם וההוא הוא דבעי י"ב אמה ובגמ' מפרש לה:
אי זהו גדר וכו'. אמתני' דלעיל ודפ' כל סאה קאי דתנן בפ' כל סאה דגדר מקל דזה סומך לו זרעים מכאן וכו' ותנן התם דשיעורו עשרה להקל והכא קתני דלעשות מחול כשאין י"ב דשיעורו עשרה להחמיר דתופס כל מה שבתוכו ולפנים ואכלהו קאמר דיש פרטים אחרים דמהנו בגדר כגון לבוד וכגון פרוץ מרובה על העומד ועומד מרובה וכו' וכל הני בבי מהנו בין להקל בין להחמיר, להקל תולה לו, ולהחמיר לפנים הימנו והכי איתא בתוספתא ומייתי לה בפ' כל גגות יש במחיצות הכרם להקל ולהחמיר כיצד כרם הנטוע עד עיקר המחיצה זורע מעיקר המחיצה ואילך שאילו אין שם מחיצה מרחיק ד' אמות וזורע וזהו מחיצת הכרם להקל, ולהחמיר כיצד היה משוך הכרם מן הכותל י"א אמה לא יביא זרע לשם שאלמלא אין שם מחיצה מרחיק ד' אמות וזורע וזהו מחיצת הכרם להחמיר ופי' רש"י ז"ל להקל ולהחמיר פעמים שהמחיצה מתרת לענין כלאים ופעמים שהיא אוסרת עד עיקר המחיצה כלומר עד יסוד המחיצה סמוך דבוק למחיצה, היה משוך הכרם היה רחוק מן הגדר י"א אמה וכ"ש פחות לא יביא זרע בין כרם לגדר משום מחול ע"כ. ומתני' מוכח' נמי דלהקל נמי מיתנייא דקתני סיפ' גדר שנפרץ עד עשר אמות הרי הוא כפתח והיינו דמותר לזרוע חוצה לו עד סמוך לו דפתח אהני כמחיצה בין לענין שבת בין לענין כלאים ואין לפ' דאסור לזרוע לפנים קאמר אם אין מן הפתח ולכרם י"ב דקתני בהדה יתר מכאן כנגד הפרצה אסור והיינו תוצה לו א"כ כי קתני הרי הוא כפתח חוצה לו מיתנייא ולהקל ונראה דמ"מ חילוק יש בין מחיצה דלהקל למתיצה להחמיר דלהקל בעינן מחיצה שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולהחמיר לא בעינן אלא אפילו קנה ואפילו קשין כדאסיקנא לעיל. ויש מי שפי' דלהחמיר הוא דקא אתי לפרושי ואינו נכון:
היא קרחת היא כרם שחרב. אלא דקרחת מקריחין אותו מאמצעו וכי תימא מאי קמ"ל ר' יוחנן דהא מתני' היא אי זוהי קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו תריץ פירושא דכרם שחרב אתא לאשמועינן התם עיקר והכא כדי נסבה:
ממטע כרם גדול. כדמפ' ואזיל התם הוא דבעינן י"ו אמה אבל כרם קטן שחרב כגון שהיו שתי שורות ארוכות ונחרבו באמצען ונחרבו הגפנים כשמונה אמות שרי להביא זרע לשם דהכי גמירי דלא נאמר שיעור קרחת אלא גבי כרם גדול:
איזהו קרחת הכרם. דמתני' דאסרה עד דאיכא י"ו אמה שנשתייר בו כדי כרם שתי שורות רחבן בין שורה לשורה ד' אמה וארכן ח':
בין מד' רוחות בין משלש רוחות. שהוא גדול כ"כ שיש בו להשתייר אחר חורבנו לפעמים ד' כרמים ולפעמים ג' ולפעמים ב' זו כנגד זו והשתא מפ' לה היכי דמי: ה"ג היך עבידא חמש שורין מן שובע שובע נסב חד כמין כי אית תמן ארבע כרמין ותלתא ביניים נסב חד חורן אית תמן תלתא כרמין ותרין ביניים נסב חד חורן אית תמן תלתא כרמין וחד ביניים נסב חד חורן אית תמן תרין כרמין ואין ביניים. וה"פ שים טבלא לפניך וצייר בה חמש שורות ואורך כל שורה שבע גפנים ובין גפן לגפן ד' אמות גפן כנגד גפן בענין שרוחבה מן המזרח למערב י"ו אמה חוץ ממקום כרתין ומצפון לדרום כ"ד אמה חוץ ממקום כרתין כזה # ויש בצורה הזו שש אוירין שקרויין ביניים מן לפון לדרום קח משורת ג' גפן ג' ואחרת להלן הימנה דהיא גפן ד' מאותה שורה וא' משורה ד' כנגדה דהו"ל כצורת נ' כפופה כזה # דפי' כ"י פירש רש"י ז"ל כן בפרשת ואתה תצוה כמין כ"י כמין נון כפופה כזה # ע"כ והרי כאן ד' כרמים א' לקרן צפונית מערבית דהיינו שתי שורות מג' ג' גפנים משורת ד' וה' והחיצונה חתרה א' ויוצאת זנב ובקרן צפונית מזרחית שתי שורות ארוכות מד' גפנים כל שורה משורת א"ב ועוד משורה ג' שתי גפנים ולקרן מערבית דרומית טבלא של ט' גפנים ג' שורות משלש שלש גפנים ולקרן מזרחית דרומית שתי שורות של ג' ג' גפנים וג' אוירים קיימין מן הצפון לדרום והן תלתא ביניים וטעם לחילוקין הללו שכל שיש שורות דומות לשם נמשיך הכרם. בבא שנית קת משורת ג' הגפן שנית וא' משורת ב' כנגדה ואחת למטה הימנה בשורת ב' גופה הרי החרבנו כרם לפוני מזרחי ונשארו ג' כרמים כרם מערבי צפוני וכרם מזרחי דרומי וכרם דרומי מערבי וכדקיימן ואין כאן אלא שני אוירים קיימין. בבא ג' קח משורת ב' גפן ד' וא' למטה הימנה בשורה עצמה ואחת משורה ג' כנגדה ולא נשאר אלא אויר א' ולעולם נשארו ג' כרמים מערבי לפוני כדקיימא מערבי דרומי כנגדו שתי שורות של ג' ג' גפנים דהיינו סוף שורת ד' וה' וכרם דרומי מזרחי והפך לשתי שורות של ג' ג' דהיינו סופי שורות א' ב' ג' ועוד גפן אחרת משורת ה' והנך תרתי בבי חדא נינהו דעלייהו קתני משלש רוחות. בבא ד' קח משורת ד' גפן ה' ואחת למטה הימנה בשורה עלמה וא' כנגדה משורה ג' נשארו שני כרמים א' בקרן דרומי מזרחי וא' בקרן לפוני מערבי הרי שתי כרמים זה כנגד זה ואין שום אויר קיים. ובכל זה לא היה לי לא רב ולא עוזר אלא מה שהראוני מן השמים:
כתחלת מטעתו עושין אותו ב"ש. מפ' רב כהנא טעמא דב"ש דס"ל דכרם גדול של ג' ג' שורות דאם הגפנים נטועין מתחלתן כן עד כ"ד אמות מגפן לגפן דהן מצטרפין לכרם ונכנס כוליה לעבודה ולא כ"ד אמות בכלל ומשום הכי בחורבנו נמי בעי כ"ד הרחקה משטח החרבן כי היכי דלא מצטרפין ולזרוע באמצע:
מחמרי בחרבנו יותר ממטעתו. דאילו במטעתו מודו לב"ה דעד י"ו שיעוריה כדתנן לקמן גבי כרם של ג' ג' שורות אלא שבחרבנו מחמרי טפי דכיון דנאסר פעם אחת נאסר ואין להקל אלא כשהשליש נוסף:
וכל הדברים ב"ש מוסיפין שליש. סיפא דמילתיה דר' יוחנן והיינו שליש מלבר דעל י"ו כשתשים ח' הוו כ"ד:
ופריך מחול הכרם על דעתיה דב"ש שמנה עשרה וכו' והתנינן וכו'. כלומר לדידך דסבירא לך דב"ש מוסיפין שליש על ב"ה בכל דבר והיינו שליש מלבר א"כ גבי בבא דמחול הכרם דב"ה סברי הוה להו לב"ש למיתני י"ח ואילו אנן תנן מחול הכרם ב"ש אומרים י"ו:
ומשני אית דבעו מימר צא מהן ד' אמות לזריעה. כלומר בשיעורי מחול לא נחלקו אלא בשיעור עבודת הכרם דב"ש אומרים שמנה אמות ואפילו של שורה א' ס"ל לב"ש הכי דהוי כרם וב"ה אומרים דוקא ב' שורות ודוקא ד' לעבודה והוי שליש במחלוקתן שב"ש היו שונין ח' לעבודת הכרם דידהו וד' דגדר הרי כאן י"ב וב"ה היו שונים ד' לעבודת הכרם דידהו וד' דגדר הרי כאן שמנה וארבעה דשיעור זריעת הקרקע צא מכאן שלא דברו בו בשעת מחלקתן נשארו י"ב לב"ש למחול ולב"ה ז' הרי שליש מלבר ושוב חזרו וכללו כל השיעורין ושנו התלמידים ב"ש אומרים י"ו וב"ה אומרים י"ב ופי' י"ו ד' לצד הגדר וח' לעבודת הכרם וד' לעבודת קרקע הרי כאן י"ו ב"ה סברי ד' לעבודת הכרם וד' לצד הגדר וד' לעבודת קרקע הרי כאן י"ב ואי אמרינן גבי קרחת הכי אתיא שפיר שמנה דעבודת הכרם להאי גיסא ושמנה להאי גיסא וח' לקרקע לזריעה משום חומרא דארכן כי היכי דלא ליתי כרם דהאי גיסא וכרם דהאי גיסא ומבטל ליה ולר' יוחנן צריך לומר דבתחלת מטעתו בעו ב"ש עשרים שמנה לעבודת האי גיסא ושמונה לעבודת האי גיסא וד' לקרקע דזריעה וכי קאמר לעיל תחלת מטעתו י"ו התם נמי הוציא ד' אמות דזריעה אלא משום חרבנו אחמירו ב"ש עוד ד' טפי והוו להו כ"ד:
לפיכך הזורע ד' אמות. סיפא דמתני' דתנן הנוטע שורה של ה' גפנים ב"ש אומרים כרם ובעו עבודה ואין דינן כגפן יחידית וקתני סיפא דמן חומרא זו נמשכת קולא לב"ש דהזורע ד' אמות שבכרם קדש שורה אחת ותו לא דהא איכא שיעור כרם לב"ש ולב"ה קדש שתים דלדידיה אין כרם פחות מכאן ולדידך הא לב"ש עבודת הכרם שמנה אמות:
ומשני בגין ב"ה תניתה. כששנה התנא ד' אמות לעבודה לפי דבריו דב"ה הוא דשנה והכי קאמרי להו ב"ש לב"ה לדבריכם דעבודת הכרם ד' אמות אינו אוסר אלא שורה אחת: ופריך והתנינן אי זהו עריס שנותנין לו עבודה ככרם הנוטע שורה של חמש גפנים וקתני עלה דההיא ב"ש אומרים מודדין ארבע אמות מעיקר הגפנים ולשדה דכך שיעור עבודתו ד' אמות ולדבריך ח' אמות מיבעי ליה והתם ליכא למימר לדבריהם דב"ה שנו דהא עריס תחלת דין הוא ולא איירי ביה תנא מידי:
ומשני הא מוקי לה ריש לקיש דבעריס מעוקם שנינו. שאין ה' גפנים מכוונות בשורה אחת אלא נטועות בעקום זו נכנסת וזו יוצאת באויר שבין זו לזו בענין דתרי מיפלגן לצד השדה ומרוחקין מן הג' של צד הגדר ד' אמה וד' אמה שמודדין מעיקר הגפנים המרוחקין הרי שמנה לעבודת עריס דהוא כרם:
לא סוף דבר גדר. דלא תימא דוקא בגדר הוא דבעינן שיעורא דמחול משום טעמא דדוושא כדפרישית:
אלא אפי' עשה פסין. מקורות דלית בהו משום דוושא בעינן נמי שיעורא דמחול:
אם אין בין פס לחברו ג' טפחים. דאיכא לבוד:
ואפילו קמה. שהיא גבוהה עשרה:
ואפילו קשין. גבוהין עשרה אית להו שיעורא דמחול דלא פלוג רבנן במחיצות:
אין האסור נעשה מחיצה להציל. דתניא בתוספתא יש במחיצות הכרם להקל ולהחמיר דכי איכא שיעור במחיצות מותר לזרוע בצדה וקאמר ר' חנינא דדבר האסור כגון קמה שזרועה תוך המחול וגבוהה עשרה שהיא אסורה אינה נעשית מחיצה להציל ולא שרי לזרוע בצדה וכגון שאין מן הגפנים עד הקמה הזרועה ארבע אמות ומשמע דלהציל אינה מחיצה אבל לאסור חשיבא מחיצה וכגון אי ליכא י"ב אמה בינה ובין הגפנים והיינו דקאמר סברין מימר וכו' כלומר כי אמרינן דאפילו קמה חשיבא מחיצה כמו גדר ואתיא כר' חנינא היינו משום דסברין בדברי ר' יוסי בר חנינא דהאיסור נעשה מחיצה ליאסר לזרוע בינה ובין הגפנים אי ליכא י"ב נעשה כבתוך הכרם ומשו"ה לא סגי בשמנה אמות:
ויאסר בשש עשרה. כדין קרחת ומשמע מדברי ר' יהודה דשיעורא דמחול יהיב ליה דהיינו י"ב:
ומשני א"ר יונה הדא דתימר שאין הכרתים מכוונים. כרתים קורא לגזע ולקמן קרי ליה כוורת דלגבי נוף הוי כמו כוורת רחב מלמעלה וקצר מלמטה דמשפע ועולה עד הנוף וה"פ כי קאמר ר' יהודה דמחול הכרם י"ב דהיינו בין שני כרמים היינו שאין שורות הכרמים שוות זו כזו אלא שורת הכרם הא' מצד אחד שורותיו מדרום לצפון ומצד אחר שורותיו ממזרח למערב כזה # דאם היו מכוונות אז היה נקרא קרחת הכרם והיה צריך י"ו אמה. וכתב הרא"ש ז"ל דטעמא דאותן הנטועין ממזרח למערב אין צריכין ד' אמות לעבודת הכרם כי הוא מוליך המחרישה והשוורים לבצור בין שורת הכרם אבל הנטועות צפון ודרום צריכות להפך המחרישה משורה לשורה ע"כ. ויותר נכון בעיני לפרש שהן זה בצד זה אלא שאין הגפנים מכוונות דגפנים של זו כנגד אוירים של זו ונראין שני כרמים ואין כאן קרחת דקרחת הוא בחד כרם כדתנן כרם שחרב מאמצעו הילכך בשיעור עבודה חדא סגי:
עד שיהא מוקף גדר מד' רוחותיו. בעיא היא דמיבעיא לן כי בעינן י"ב למחול היינו כי הוי מוקף הכרם גדר מד' רוחותיו דחשיב או דילמא אפילו מרוח א' נמי:
ומסיק מן מה דתנינן בין שני כרמים הדא אמרה ואפילו מרוח אחת. דמדר' יהודה נשמע לרבנן דלר' יהודה בין שני כרמים הוי מחול בלא גדר ולרבנן אי איכא גדר אית להו מחול היכא דאיירי ר' יהודה. ותו מיבעיא לן בגמ' שיהא מוקף גדר כל אותו רוח ומשני נשמעינה מן הדא דר' זעירא וכו':
אין זנב לכרם גדול. כדמפ' טעמא שאין את זקוק לו דלקמן אמרינן היכא שנטוע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב מודדין מן האחרונה הארבע אמות דעבודת הכרם וקא"ר יוחנן דרואין כאילו אחרת נטועה כנגדה וחזינן כאילו הוי הכרם ג' כנגד ג' וקאמר ר' יוסי דאם הכרם גדול ויש אחרונה כעין זנב אין מודדין עבודת הכרם מאותה אחרונה אלא מהגפנים האחרים וטעמא דאין אנו צריכין לה לעשותה צורת כרם וששה טפחים דילה מיבלען תוך ד' אמות דעבודה ואם היא מופלגת ד' אמות בענין שהיא בקו של סוף עבודת הכרם נותנין לנגדה ו' טפחים כדין גפן יחידית:
ולא מחול לכרם קטן. שאם יש גדר אצל כרם קטן אין נותנין לו י"ב ולסור חוצה לו יותר מתוכו דלא מצינו טפל חמור מן העיקר:
תוכו שמנה. דעד שמנה שיהו מרוחקים השתים מכנגד השתים אית להו דינא דכרם טפי משמנה לא אלא כגפן יחידית נינהו וכדתנן לקמן:
שלש כנגד שלש. אע"ג דכרם קטן הוי שתים כנגד ב' ואחת יוצאה זנב כיון דרואין אנו כאילו גפן אחרת נטועה כאן וכדאמרן הו"ל ג' כנגד ג' אי נמי ה"ק דאפילו שלש כנגד ג' מיקרי קטן ולית ליה מחול י"ב אלא ארבע אמות ותו לא:
הא ג' כנגד ג' כנגד ג'. דהוו להו ג' שורות של ג' ג' גפנים כל שורה כיון דכרם ג' שורות חמיר מכרם ב' שורות דשתי שורות הפלגו עד שמנה ושלש שורות עד י"ו אמה כדתנן לקמן אית ליה דינא דמחול ובעי י"ב וקאמר עלה ר' זעירא כיון דלענין מחול ג' שורות של ג' גפנים הוי כרם א"כ כי עשה פסין נגד ג' גפנים בכרם דשייך ביה מחול יש לו מחול ובעי י"ב ואפילו במקום שאין שם פסין דהא מיקרי מחול הכרם כנגדו ובהדי הך משכינן כל אורך הכרם לאוסרו ואיפשיטא בעיין:
אם יש ג' טפחים. מגדר לגדר דליכא לבוד מותר לזרוע בנתים:
היה מקום י"ב אמה ניטל המחול. אמתני' קאי דלא תימא במתני' יש שם י"ב אמה יביא זרע לשם היינו דכל אורך הכרם בעינן שיהא כן דיש לשם וקמ"ל ר' יעקב דאע"ג דיש הרבה ממנו דאין שם י"ב ונאסר היה שם מקום שיש שם י"ב ניטל מן אותו מקום איסור המחול ושרי לזרוע כלהו עד ד' אמות של עבודת הכרם:
ובלבד י"ב על י"ב. ולאפוקי דאי לצד מזרח איכא שיעורא ולצד מערב ליכא שיעורא דאז הכל אסור ואפילו צד שיעור אינו ניטל ואסרינן הך צד דאיכא בהדי צד דליכא וכ"ש דממעט מצר והולך:
ואפילו מצר והולך. שרי: