אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

ראש תור ירק וכו'. דמשיך בהדי אידך שדה שיוצא משם וליכא כלאים בשדך:

מפני שנראה כסוף שדהו. נראה שרש"י ז"ל גורס מפני שנראה כסוף שורה שכ' בפ"ר עקיבא עלה דמתני' מפני שנראה וכו' שכן דרך לסוף שורה להיות מתקצרת בחרישה ולימשך באלכסון כראש השור ע"כ. וה"נ נראה לכל שאינו מזו שנכנס לה אלא מזו שיוצא הימנה ואיכא היכירא וליניקה לא חיישינן וכבר הארכתי בפ' כל סאה במשנת משר. תניא בתוספתא עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים ורואין אותה כטבלה מרובעת ואפילו אין שם אלא קלח אחד נותן לו עבודתו ששה טפחים בין מן האמצע בין מן הצדדין ע"כ ומייתי לה בפ' ר' עקיבא ומפ' התם דלהתיר ראש תור היוצא הימנה קאמר והואיל ואתא לידן אפרשנה מדקתני בה עבודה משמע דמרחיקין מעבודתו של ירק שלא לזרוע בתוך עבודתו מין אחר דה"נ תנן לקמן גבי גפן וקשה למה שפירשתי במשנת משר בפ' כל סאה. תשובתך לעולם דבערוגה מצר והולך זרועיה וה"מ זרועין דערוגה מינה ובה אבל כששדה ירק נכנס לתוך שדה ירק אחר גדול כמה שיעורו של הנכנס דנאמר דלעולם משיך ראש תור שלו היוצא בהדיה ולא בהדי שדה שנכנס בו כיון דגדול ולא ליבטיל בהדיה וקאמר דבעינן שדה כשיעורו של ו' על ו' מרובע והטעם כיון דנכנס בשדה אחר שיש בו שיעור בעינן דבנכנס יש בו ג"כ שיעור ועוד דזרועין דערוגין נוגעין ראש תור בראש תור כמו שנתבאר לך מן הצורות שלמעלה וכאן ראש תור נכנס תוך השדה הא דתנן שנוטל מגבול השדה האחר כזה # ומשו"ה לא מקילינן הני תרי קולי אלא א"כ יש שיעור ג"כ בנכנס ואז מקילין בראש תור שלו ומשום דכאן אינו מתמעט ומצר אלא שזוית המרובע כמות שהוא בשטחו הוא קתני עבודת ירק בירק אחר דאינו מחסר מעבודת קרקעו כלום ובשיעור קרקעו הוא דקאמר כדאמר לקמן גבי דלעת יחידית נותנין לה לעבודתה ששה טפחים ורואין אותה כטבלה מרובעת דקאמר היינו דרואין אותן כאילו הוא נוגע אצלה צלע אצל צלע ובמרובעת וכו' ותו אשמעינן דכי איכא שיעור ולא היה זרוע תוך המרובע אלא שהיה חרב שדה הנכנס ואין בו אלא קלח יחידי שהעמידו לזרע כמלא דמי ואין להתיר ראש תור הנכנס אלא א"כ יש בו שיעור ואי קשיא דהכא תני דסגי בקלח יחידי בו' טפחים ולקמן לא אמרי הכא אלא דבעי בית רובע דכיון דמקיימו אין בו דין ירק אלא דין תבואה ודין תבואה בית רובע הוא דהוי ושמא לענין ראש תור לא החמירו כולי האי:

התלם מפולש. לשון מבוי מפולש שפתוח משתי רוחות ואין לו אלא שני צדדין של השדה זו כנגד זו וכאן נמי השורה מפסקת השדה מעבר לעבר ולגבי רוחב מפ' בגמ' דלא פליגי עליה דר' עקיבא אלא כלהו מודו דרחב מילואו:

אורך ו' טפחים. כשיעור אורך ערוגה ומוכח בגמ' דאע"ג דר' עקיבא לא בעי ליה מפולש מ"מ לא שרי חבישה מד' רוחות אלא דוקא מג' רוחות הוא דקא שרי:

ורוחב מילואו. מילואו והתפשטותו של הירק שזורע דהיינו עלין שלו ולא בעי ר' עקיבא בתלם שיעור רחב אלא כמלא הירק לבד:

ר' יהודה אומר רחבו כמלא רוחב פרסה. ר' יהודה פליג אדר' עקיבא ואמר כיון דחבושה היא מג' רוחותיה הוה ליה כחבושה מד' רוחותיה ולא שרי לה ר' יהודה מטעם שורה אלא מטעם שדה ירק לאנפי נפשיה הילכך בעינן ביה שיעורא דהיינו טפח רחב דשיעור שדה ירק לר' יהודה טפח כדיליף לה מקרא ברגלך כגן הירק משמע דכך שיעור גן ירק כמו רחב רגל וכשיש לו רחב אפילו מוקף מד' צדדיו שרי כטעמא דערוגה ששה באמצע ואע"ג דהגובלין מקיפין אותן מד' צדדין והשתא אתי שפיר ההיא דגרסינן בפר' ר' עקיבא אמר רב אסי ערוגה שאמרו תוכה ששה חוץ מגבוליה כלומר דכי תנן היה לה גובל דשרינן לזרוע בגובל מין אחר שלא ממינין אחרים דערוגה היינו שאין הגבולין ממעטין אותה מששה אלא חוץ לששה הוא שעשה לה הגבולין ומיבעיא לן גבוליה בכמה כלומר דגובה הגובל הא תנינן ליה במתני' דגבהו טפח אלא רוחב הגובל לא תנינן עד היכן יכול להרחיבו דמודו ביה רבנן דקרוי גובל עדיין וקאמר כדתנן ר' יהודה אומר כמלא רוחב פרסה וכיון דאית ליה לר' יהודה דבתלם החבוש מג' רוחותיו דשרינן לזרוע בו מין אחר שלא ממין השדה והיינו כשרוחב התלם הוא טפח ה"נ בגובל החובש דשרינן לזרוע בו מין אחר היינו כשרחבו טפח ואיני מבין מה קשה לו לרבנו שמשון ז"ל והא דקרי ליה לעיל גובל והשתא שורה פשוט הוא משום דלעיל מקיף הערוגה לסביבותיה קרוי גבול לומר עד כאן רשותה כמו והגבלת את העם אבל כאן הוא שורה עומדת לעצמה נקרא שורה:

מה אמר ר' ישמעאל ברוחב. של השורה של ירק הנכנס תוך שדה ירק דמתני' מי אמרינן דמודי לר' עקיבא דרוחב מילואו ותו לא דרחבה טפח לא מחזיא שורה דדוקא ר' יהודה כי שרי לה מטעם שדה ירק הוא דשרי לה אבל מטעם שורה לא: ומסיק דק"ו הוא אין ר' עקיבא דמקל דאפילו שהשורה חבושה מג' רוחותיה קא שרי מחמיר ואומר דדוקא מילואו ותו לא, ר' ישמעאל דמחמיר דלא שרי אלא בחבישת שתי שורות כדתנן ובלבד שיהא התלם מפולש וכו' לא כ"ש דלא שרי אלא במילואו:

בשורה של ירק בשדה תבואה. מה אמר ר' ישמעאל לענין האורך ששנינו בתוספתא דקא מחמיר ר' עקיבא דבעינן בה אורך שדה תבואה דדילמא לא קפיד ר' ישמעאל אלא אפילוש ותו לא:

הוא מחמיר תמן. דתניא בתוספתא שורה של ירק בתבואה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ו' טפחים ושורה של ירק בירק אחר אורך ו' טפחים ורוחב מילואו וכיון דסיפא ר' עקיבא היא רישא נמי ר' עקיבא ועוד דסתם תוספתא ר' נחמיה וכולהו אליבא דר' עקיבא כדאיתא בפ' הנחנקין:

דהוא מחמיר הכא. דבעי פילוש:

לא כ"ש דיחמיר תמן. ותרתי בעי פילוש ושיעור אורך:

לא צורכא דא. אלא לענין רוחב הבעיא שלנו דשורה דירק בשדה תבואה היינו לגבי רוחב מי שרינן התם ברוחב ו' טפחים כדשרי ר' עקיבא ומסיק דלא שנייא היא ר' עקיבא היא ר' ישמעאל. וכולהו שרו ברחב ו' טפחים:

לא שנו. דשרינן שורה של ירק לתוך שדה ירק אחר אלא שורה אחת בלבד אבל שתי שורות לזרוע בכל א' מין בפני עצמו אסור כיון דעביד שתים דילמא עביד מפי ויתמעט עפר השורות והוו כלאים בשדך ור' יוחנן לא חייש:

מותר להבקיע וכו'. עד ד' שורות מותר להבקיע בבקעה ולהפסיק את השדה מראש השדה לסופו טפי לא:

ור' יוחנן. אמר דכל הבקעה כולה יכול לעשות כן ובלבד דהשורות החיצונות שזורע בה מין אחר לא ממינין השורות הנכנסות צריך בהן שיעור כלומר קרקע החיצונה של כאן מצד דרום וקרקע של צד צפון דהיינו העודפת להלן מן כל שורה ושורה צריך שיהא בהן שיעור לדונן בערוגה שיהא בהן ו' על ו' כלומר שטח ו' לאורך השורה דהיינו שיעור שדה ירק דאי אין בהן שטח ו' מצטרף האי גיסא והאי גיסא לשורה הנכנסת והוו כלאים בשדך. ה"ג ובלבד שיהו השורות החיצונות נדונות בערוגה:

ובלבד ג' בתוך ו'. אשורה הנכנסת דמתני' קאי ר' זעירא ומפ' דכי שריא מתני' שורה נכנסת היינו הכא שהשורה כולה זרועה או לכל הפחות הוי זרוע כמו חרב דהוי פרוץ כעומד אבל אי חרב טפי אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה לזרוע ולא חשיבא השורה באנפי נפשה ובטילא לגבי השדה והוי כלאים בשדך:

טעמא דר' יהודה והשקית ברגלך וגו'. טעמא דר' יהודה דסבר דשיעור שדה ירק טפח ברוחב פרסה ומש"ה שרי לחבוש דכתיב והשקית ברגלך כגן הירק שמקום מהלכו להשקותה שיעור רגל הוא וכך שיעור גן ירק ומשו"ה שרי ליה ר' יהודה בין חבוש מג' רוחותיו בין מד' רוחותיו כההיא דערוגה ורבנן ס"ל דשיעור גן ירק ו' על ו' וברגלך כגן הירק לא אתי להך דרשא אלא לגובל וכדלעיל דמטעם שורה שרי לה הכא ובג' רוחותיו אפילו ו' על ו' לא שרו אלא חבוש מג' רוחות ולא בד' כדלעיל בפ' כל סאה:

תנינן הכא דר' יהודה. דשיעור שדה ירק טפח:

ותנינן תמן. בריש פירקין במתניתין דערוגה ר' יהודה אומר ששה באמצע ותני ר' חייא דגם ו' אית לה גובלין קאמר וטעמא דידיה היינו דכיון דשדה ירק טפח לא חייש אחבישה ותרתי דר' יהודה למה לי:

דהוא מחמיר הכא. דלא שרי מטעם שורה לחבוש בג' צדדים ובעי שיעור טפח:

מקל תמן. לחבוש מד' צדדיו ומינין הרבה כיון דכולה עשויה כן:

רבנין דמקלין הכא. דאיכא קצת חבישה דלחבוש שורה שרו:

לא כ"ש דיקילון תמן. גבי ערוגה בשכולה תהא עשוייה שורות של רחב מילואו וליכא חבישה:

הוי צורכא למיתני תמן. לאשמועינן מילואו דרבנן דלא שרו אפילו דלא הוי חבושה ואפילו בשורה אלא ה' מינים ובראש תור כדאיתא התם ואי איכא גובל לא שרינן אלא כל שיעור עבודת ירק למין א' דהיינו כל ו' על ו':

אין רבנין דאינון מחמרין תמן. דלא שרו כיון דהויא חבושה אלא מין א' בכל שיעור עבודת ירק ואפילו הכי מקלי הכא לעשות שורה כיון דלאו חבושה מכל צדדיה היא:

ר' יהודה דו מקל תמן. מינין הרבה ובחבושה לא כ"ש דיקל הכא בשורה דרחב מלואו ולאשמועינן מילתא דר' יהודה הכא דלית ליה קולא דשורה ואפילו דאינה חבושה תנא לה. וכבר פרישנא דחבישה קשרי ר' יהודה בין בערך שמוקף מינין ובין בהיקף ברום דגובלין כדתני ר' חייא:.

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה