אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

הזאב והכלב. הכא תני כלאי בהמה דהרבעה ביני בבי דאילן משום דתנא גבי זרעי אילן אע"פ שדומין זה לזה וכו' ובפ' כלאי הכרם תני כלאי בהמה דהנהגה:

כלב כופרי. גאלנו בלעז שצדין בו חיות:

יעלים קבריאולא בלעז והוא אקו הכתוב בתורה דמתרגמי יעלא:

הפרד והחמור. ואפילו הוי פרד דאמו חמור אסור עם החמור והכי אסיקנא בפ' אותו ואת בנו הכל מודים פרד עם האם דאסור:

ערוד. חמור הבר והוא יהיה פרא אדם תרגום ירושלמי מידמי לערוד, וכלאי בהמה דתני הכא כיון דתני זה בזה דומיא דכלאי פירות אילן משמע דבהרבעה מיירי דאסירי להנהגה כדמוכח בגמ':

הא כלב עם כלב כופרי אינן כלאים. דליכא אלא שם לווי ביניהן דאי ס"ד כלאים כי היכי דתנן הסוס והפרד והחמור החמור והערוד ליתני נמי הכלב וכלב הכופרי וטעמא דאינן כלאים היינו משום דתנן לקמן דכלב מין חיה בפ' כלאי הכרם ותניא בתוספתא דכלב כופרי מין חיה:

ודלא כר' מאיר. דאמר לקמן דכלב מין בהמה ומודי בכלב כופרי דהוא מין חיה כדמפ' ואזיל ותנן לקמן דבהמה עם חיה וחיה עם בהמה כלאים ואע"ג דההיא מיתניא גבי חרישה אהניא למתני' דהרבעה כדפרישית:

עוף לא תניתה. עופות דדמיין להדדי דאסירי משום כלאים לא תני הכא:

פיסיוני. כאיישאן בלעז:

שדומין זה לזה. דשלשתן בעלי רקמה הן, דנוצה שלהן מצוייר בגוונים נאים:

טווס. בלע"ז פאוון:

וכן חיה ועוף כיוצא בהן. משנה היא בפ' הפרה דקתני התם אחד שור ואחד כל בהמה וכו' לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן דכלאים ולקמן יליף לה מקראי איכא מ"ד ילפינן בהמתך בהמתך משבת ואיכא מאן דיליף מחקותי תשמורו:

צורכה להא דר' יוחנן. דאייתי הא דתני בר דלייה דלא שמעינן מהתם:

תנינן הכא חיה. כגון יעלים ורחלים צבאים ועזים:

ופירש תנא תמן. מהיכא קא יליף לה והיינו דכל היכא דכתיב שור או בהמה גמרי משבת כדאיתא התם א"כ למה נאמר שור וחמור אלא שדבר הכתוב בהווה והתם בפ' הפרה ילפינן כלהו בג"ש:

תנינן בהמה הכא. כלאי בהמה דדמו הסוס והפרד הפרד והחמור וכן גבי חרישה קתני לקמן כלאי בהמה אסורים זה עם זה ואע"ג דלא כתיב גבי הרבעה וכל בהמתך ולא גבי חרישה אלא שור וחמור ומתני' דהכא אשמועינן בין בכלאים דהרבעה בין בכלאים דחרישה:

ופירש תנא תמן. מהיכא נפקא ליה כדכתבינן:

חיה ועוף תניתה תמן ופירש תנא הכא. דקתני התם חיה ועוף וכו' ולא תני התם דאפילו היכא דדמו אהדדי דהוו כלאים:

ופירש תנא הכא. במתני' גבי חיה דצבאים ויעלים אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה וגבי עופות תני בברייתא תרנגול וטווס ופסיוני וגלי מתני' דהכא בחד בבא דפ' הפרה וה"ה לאידך הוי דצורכא לר' יוחנן:

ויאות בא להודיעך וכו'. ודאי צורכא לדבר דלייה כדקאמר ר' יוחנן דלא תני התם אלא שיש איסור כלאים בעוף אבל לעולם נימא דבעופות מחולקין קאמר ומקלס למימרא דר' יונה חברו:

המרביע בחית הים מהו. שיהו אסורין בכלאים דהרבעה וקא מיבעיא ליה הכי משום דכלאים דהרבעה מבהמתך דשבת גמרינן בפ' הפרה ולית לן לרבויי אלא כל מילי דיבשה דאדם רגיל לחמר אחריהם דבמחמר כתיב קרא דבהמתך כן כתבו התוס' בפ' הפרה וקשיא לי תינח למאן דיליף לקמן מבהמתך אלא למאן דיליף לקמן מאת חקותי תשמורו דדרשינן חיקויי וציורי צורות שצירתי בעולמי מאי איכא למימר לכך נ"ל דמשום דבימי המבול לא מתו דגים שבים כדכתיב מכל אשר בחרבה מתו ואי שייך בהו רביעה פשיטא דבאותו הדור רבעום או נרבעו ולא אשכחן דאיענש משו"ה מיבעיא ליה וצריכין אנו לומר לפי המסקנא דלא חטאו לא אדם בהן ולא הן בעצמן:

כתיב בהן למיניהם. דכתיב אשר שרצו המים למיניהם וגמר מלמינה דיבשה דכתיב ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו:

לא אמר כן. דשאל רב כהנא מריש לקיש מרביע בחית הים אלא שאמר בשם ריש לקיש בסתם כל שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו:

הותיב כהנא וכו'. סוגיא זו איתא בב"ר שהיא אגדת ארץ ישראל ורש"י ז"ל בפירושיו כך גורס הותיב כהנא הרי חית הים דכתיב בהם למיניהם מעתה כלאי הרבעה נוהג בהן ופי' ז"ל שם דחיה ועוף שנינו במשנה בפ' הפרה שהן כלאים בבהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים וגמר בהמתך בהמתך משבת ובירושלמי מפיק לה מאת חקותי תשמורו דרבוייא הוא ובדגים לא שנינו שיהו כלאים להרבעה ואם כדבריך שכל מי שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו דגים נמי נוהג בהן כלאים שאף הן חית הים דכתיב ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם חית הים קרי כל מינין שבפרשה הוו חיות כגון קוף וכלב וחתול וכיוצא בהן וישנן בים כדמפ' בהעור והרוטב כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:

פריס כהנא מצודתיה על ריש לקיש. כלומר תפסו בדבריו:

וא"ר יונה יכיל. כלומר ועדיין לא צדייה דגבי הרבעת כלאים לא אמר ריש לקיש כל שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו:

יכיל אנא פתר לה משום מנהיג. כלומר בהנהגת כלאים הוא דאפשר לקיים אף בדגים ע"כ לשון הרב. וקשה דהא אפילו גבי הנהגה לא שנינו שיהא נוהג בדגים ונ"ל לתרץ בדוחק דכיון דתנן במתני' אדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך ואדם דרכו למשוך ספינה בים ותני דמותר עם כולן הא זה עם זה אסור דכל היכא דאדם דאדם מושך תני איסורא בכולן והתוס' ז"ל בפ' הפרה כתבו דה"ג התיב כהנא הרי דגים שבים וכו' ומפרשים דבמין חיות הים שייך בהו הרבעה דיש להם זכרות דדמו להנהו דיבשה אבל בדגים לא שייך בהו הרבעה והכי פריך והרי דגים שנאמר בהן למינהו דכתיב ואת כל נפש החיה הרומשת נפש אלו דגים החיה כמשמעה וכי כלאי הרבעה נוהג בהן והיאך יכול להרביען והא אין להן זכרות וגבי כלאי הרבעה תנן לקמן בפ' כלאי הכרם דאינו אסור מן התורה אלא להרביע והיינו כדמפ' בפ' הפועלים אינו חייב אלא במכניס כמכחול בשפופרת וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ט ומשני דהא דקאמר בדגים כלאים נוהג בהן היינו דוקא בהנהגה אבל בהרבעה לא משכחת לה ולהכי לא פריך לעיל אמרביע חית הים אליבא דר' ירמיה אלא אליבא דר' אחא דקאמר דכל שנאמר בו למינהו דהיינו אפילו סתם דגים כלאים נוהג בהן:

לכיסא. מין דג הוא:

יריקא. מין דג אחר הוא:

ואינון שייכין. מושכין דוגית א' וכיוצא בה וכלאים הם שאין דומין זה לזה וכלאים דחרישה אפילו בהנהגה בעלמא אסור דתנן אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה