אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה א

פרק א

החטים והזונין. זונין הן מין חטים גרועים כדאיתא בגמ' ועוד דמדמי חטים וזונין ליין וחומץ ומשמ' נמי הכי בב"ר פרש' כ"ח דגר' התם ר' יוסי לוליאני בר טברין בש"ר יצחק אמ' אף הארץ זינתה הוו זרעין לה חטים והיא מסקא זינין אילין זונייא מן דרא דמבולא אינון ע"כ. וגר' נמי בפרש' נ"ח כי אל ארצי ואל מולדתי א"ר יצחק חיטייא דקרתך זינין מנהון זרע ע"כ, ופי' רש"י ז"ל אותן זונין שעדיין נמצאין בתבואה נשתיירו מדור המבול והן כמו חטה דקה וארוכה ויש לה כמו זנב בסוף וקורין לה בלע' יוליו עכ"ל, ובערוך פי' שהן זרעונים שחורין הנמצאין בחיטים נגיליא בלע"ז ודברי רש"י ז"ל עיקר דהנהו דומין לחטים אלא שקרויין זונין מטעם זנות כדאית' בגמ' דמייתי קרא דולא תזנה הארץ ואינן ראויין למאכל שהן משכרין הרבה אבל נגיליא היא ראויה:

אינן כלאים זה בזה. ומותר להרכיבן או זרען לתוך בית רובע לכתחלה דבית רובע הויא שיעורא דשדה תבואה כדאית' לקמן בפ' כל סאה:

השעורים ושבולת שועל. כלו' עם שבולת שועל דוקא:

שבולת שועל. אוינא בלע"ז:

הכוסמין והשיפון. עם השיפון:

כוסמין. היא מין שעולין הגרגרין שלו כסדר עד קשר אחד ומשם חוזרין סדר אחר עד קשר. אחר ראשן של אלו לצד עיקרן של אלו וכן על זה הדרך אשקניא בלע"ז:

שיפון. סינטינו בלע"ז:

הפול והספיר. השתא תני מיני קטנית:

הפורקדן והטופח. כלהו מפ' להו בגמ' וקשי' לי כיון דכולה מתני' זוגי זוגי קתני כדאית' בגמ' והכי איתא נמי בפ' כל שעה אמאי תני גבי חטים וזונין אינן כלאי' זה בזה והדר עריב תביאה וקטנית בהדי הדדי הכי הוי ליה למיתני החטים והזונין, השעורים ושבולת שועל, הכוסמין והשיפון אינן כלאים זה בזה, והיה נראה לתרץ דתנא רישא לגלויי סיפא ודוחק וניחא לי דמשום דזונין אינן מאכל אדם ותנן לקמן ס"פ כרם שחרב דכל דבר שאין כמוהו מקיימין אין מקדש בכרם ולא הוי כלאי' והוה אמינא דאפי' בשעורים לא הוו כלאים קמ"ל דדוקא גבי חטים לא הוו כלאים אבל גבי שעורים הוו כלאים כדאמר בגמ' אבל גבי אינך כולהו איפכא דהוה אמינא מטעם את חקותי וגו' ואפילו גבי חבריה הוי כלאים קמ"ל דכל חד לגבי חבריה לא הוו כלאים ולגופיה איצטריך ולאו לדיוקא והא דתני תבואה וקטנית בהדי הדדי משום דשיעורן שוה כדלקמן בפ' כל סאה כן נ"ל:

שני מיני חטים. כגון שחמתית ולבנה דפ' הספינה:

שני מיני פשתן. כגון פשתן סתם ופשתן של ים או פשתן קנבוס כדאיתא בפ' בתרא וטעמא דהוה לן למיסר כל הני דכיון דכתיב את חקותי תשמורו דדרשינן חיקויים שחקקתי בעולמי כלומר צורותי וחיקויי שצרתי בעולמי כולם במשמע:

פירש בבגדים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו. דבגד כלאים שעטנז דכתיב בפרשת קדושים היינו צמר ופשתן דוקא וכיון דכלהו איסורי דכלאים איתקוש להדדי בחד קרא וגלי רחמנא בחד וה"ה להנך וכלהו ילפי מכלאי בגדים מה כלאים דבגדים לא זה ממין זה וכו':

הא זונין עם השעורים כלאים. הא למה והא אינן אוכל:

דבר שאינו אוכל הוינא מיטעי ומיתני כלאים. כלומר כלום הייתי טועה לזרוע הדבר של אוכל מין בשאינו מינו ומשו"ה גזרי רבנן אפילו באינו אוכל כדקתני דעם השעורים הוי כלאים והא אפילו גבי כלאי הכרם דחמירי דאסירי בהנאה בין בהרכבה בין בשכונה ולא טעינן דבעי דבר שכמוהו מקיימים לאכילה כדאיתא בפ' כרם שחרב וכ"ש הכא בכלאי זרעים דקילי דשרו באכילה וכ"ש בהנאה דלא טעינן:

ומשני ר' אבא בר זבדא שכן מקומות מקיימין אותן ליונים. ומיקרי כמוהו מקיימין:

ופריך מה ר' אבא בר זבדא כר' אליעזר. והא ר"א שמיתי הוא:

דתנינן תמן. בפ' כרם שחרב:

קידש. ואסור בהנאה משום כלאים בכרם:

שכן מקומות בערביא מקיימין אותן לגמלים. ואיכא משום לא תזרע כרמך כלאים דדרשינן אף המקיים כדאיתא לקמן בפ' כלאי הכרם:

מה דרבנין סברי מימר. כלומר והוינן בה במאי קמיפלגי וכי נפרש בדברי רבנן דסברי אין מקום וכו' וכי תיסק אדעתין דרבנין וכו':

ויבדקו. ונראה:

ומסיק רבנין סברי דוקא מקום שמקיימין אותן אסורין ומקום שאין מקיימין אותן מותרין ומשו"ה אמרי רבנן דזורען במקום שאין מקיימין לא קדש דאזלינן בתר רובא דעלמא ור' אליעזר אסר בשאר מקומות אטו ערביא והשתא מסיק קשיא לר' בא בר זבדא דקאמר דמשום דאיכא מקומות דמקיימין אותן ליונים אסרינן להו בהדי שעורים אפילו במקומות שאין מקיימין:

ומשני תמן אין דרך בני אדם להביא קוצים ממקום למקום. לזרוע ומשו"ה לא חשבינן להו ולא מיתסרי אלא בערביא בלחוד אבל גבי זונין דרך בני אדם להביא זונין ממקום למקום לזרען ליונים משו"ה אסור לזרען עם השעורים:

מעתה יהו כלאים אפילו עם החטים. דקס"ד דטעמא דמתני' דשרי היינו משום דלא שייך בהו מקיים ועוד דלא חזו אפי' למאכל בהמה:

מין חטין הן אלא שהפירות מזנין. הילכך לא הוו כלאים עם החטים אבל עם אינך מיני תבואה הוו כלאים דמאכל בהמה ונשמר הוי:

תורמין מן היין על החומץ. דהוי מן היפה על הרע:

אבל לא מן החומץ על היין. דהוי מן הרע על היפה:

עבר ותרם תרומתו תרומה. בפ' הספינה איתא לפלוגתייהו ויליף לה מקרא דלא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה ופי' רשב"ם ז"ל אם תרימו חלבו כלומר מן היפה אין כאן חטא הא אם תרימו מן הרע שבאותו המין תשאו חטא שהתרומה תיקדש כמו שהיא רעה ואין תקנה להחליפה ולא לחזור ולתרום דאם אינו קדוש נשיאות חטא למה הא לא עבד ולא מידי ויחזור ויתרום מן היפה:

ר' אומר שני מינין. ולא הויא תרומה ואפי' בדיעבד כדאית' בפ' אין תורמין וקס"ד דשני מינין ממש קאמר ותנן אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה וכיון דחשיבי חומץ ויין שני מינין אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה וכיון דחשיבי חומץ ויין שני מינין אין תורמין לא מן היין על החומץ ולא מן החומץ על היין והא הכא חטין וזונין דמו לחומץ ויין יקרי ליה תנא דמתני' חד מינא וה"ה לגבי חומץ ויין:

והוה מסתכל ביה. ר' ירמיה לר' יעקב בר אידי בפנים זועפות לומ' שמקשה הבל:

הבא לך רצועה כאן. להלקות כלומר היאך אתה מסתכל בי בפנים זועפות מי לא תנן ולא הקפדן מלמד:

ומסיק תמן למעשר וכאן לכלאים. כלומר וגבי כלאים מודי ר' דהכל מין א' וטעמא דר' גבי תרומה מפ' לה בפ' הספינה דכו"ע ניחא להו בחמרא ולא ניחא להו בחלא ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא והיינו טעמא דמקח וממכר ור' מדמי התרומה למקח וממכר דאיכא כהן דניחא ליה בחומץ ואיכא דניחא ליה ביין וכיון דתרומה ממונו של כהן ולא ידעינן מריה מאן ניהו דממון שאין לו תובעין הוי הילכך אינו תורם מזה על זה:

רבנין קדמאין כדבעון מקיימא הדא מילתא. לישב המשנה ואפילו אליבא דר' היו מעמידין אותה במאי דאוקימנא תמן למעשרות וכאן לכלאים וכיון דפרישו לה קמאי הכי שפיר מסתכל ביה בפנים זועפות ששגגת תלמוד הוא ותנן ששגגת תלמוד עולה זדון:

כלהון זוגות זוגות. כולהו מתני' זוגי קתני כדפרישנא במתני':

על הדא הילכתא. משנה זאת דמיירי במיני תבואה דכיון דירק כל יומא שלפי מיניה כדאיתא לקמן בפ' כל סאה ראוי להקל בו:

מן מה דאמר רב. בפ' כל שעה מותרין ליזרע בערוגה וקס"ד דבערבוביא קאמר וטעמא דכיון דכולן מין מרור הן נזרעין בערבוביא ולית בהו משום זורע כלאים ואמרינן עלה דההיא דר' יוחנן פליגא עליה דקאמר דזוגות זוגות שנינו משמע דאפילו גבי מתני' דחזרת וחזרת גלין עולשין ועולשי שדה דקאמר ר' יוחנן דעולשין וחזרת גלין הוו כלאים ואע"ג דתרווייהו מין ירק ומינא דמרור כדתנן בפ' כל שעה ומשמע דמימרא דר' יוחנן על כל פירקא ואפילו על מתני' דירק הויא. ובגמ' דילן בפ' כל שעה לא אקשינן לה הכי אלא מרב גופיה והכי איתא התם אמר רבה בר הונא אמר רב ירקות שאמרו חכמים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח כולן נזרעין בערוגה א' ופריך למימרא דלית בהו משום כלאים מתיב רבא חזרת וחרת גלין עולשין ועולשי שדה כרישין וכרישי שדה וכו' אינן כלאים זה בזה חזרת וחזרת גלין אין חזרת ועולשים לא וכ"ת כלהו בהדי הדדי קתני להו והאמר רב זוגות זוגות שנינו ומסיק מאי נזרעין דקאמר רב נזרעין כהלכתן:

ר' בא בשם רב כלהון זוגות זוגות. ור' בא אפילו בירקות דמתני' דחזרת קא מיירי ומודי לר' יוחנן ואתי השתא כגמ' דילן:

תמן הוא אומר כולן מין א'. גבי ירקות שמנו חכמים בפ' כל שעה דהיינו חזרת ועולשין וכו':

לא אמר אלא מיני ירקות הן ומותרין ליזרע בערוגה כהלכתן כשיעור הרחקתן וסדר זריעתן המפורש לקמן בפ' ערוגה ולא אשמועינן אלא דלא תימא דהוו כמו לפת דאע"ג דירק הוא תנן לקמן דאין זורעין אותו בערוגה והכי מסיק נמי בפ' כל שעה דחזרת איצטריכא ליה סד"א הואיל וסופה להקשות ניתיב ליה רווחא טפי קמ"ל. ומקשו הכא דבמתני' מסקינן דזוגי זוגי קתני אבל א' מזוג זה וא' מזוג זה הוו כלאים וא"כ כוסמין עם חטים הוו כלאים וכן שיפון עם שעורים או עם שבולת שועל וקשה דבפ' כל שעה ובמנחות פ' ר' ישמעאל תניא כוסמין מין חטים שבולת שועל ושיפון מין שעורים ויש לתרץ דלענין חלה מיתניא ואכתי קשה דתנן בפ"ק דחלה החטין והשעורים והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה ותנן בפרק בתרא דחלה מין במינו חייב ושלא במינו פטור ואי זהו מין במינו החטים אינן מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין והשעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים, בפ"ק פריך להו ומשני תמן בנשוך וכאן בבלול פי' הא דקתני כולן מצטרפין זה עם זה היינו בבלול אם בלול מכל חמשת המינין קמח ביחד ועושה מהן עיסה מצטרפין לחמשת רבעים להתחייב בחלה אבל אם עשה עיסה כל מין לבד והשיכן יחד מצטרפות כסדר השנוי בפ' בתרא דחלה דהיינו חטין עם כוסמין וכ"ש עם זונין ושעורים דמצטרפין עם כולן חוץ מן החטים ומ"מ אכתי קשיא דבפ' בתרא דחלה קתני דשעורים מצטרפין עם הכוסמין ובברייתא קתני כוסמין מין חטים וי"ל דאף מין חטים קאמר ושבולת שועל ושיפון מין שעורים דוקא וקשה דתנן במס' תרומות פ' אין תורמין כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה וי"ל דהיינו דוקא לענין תרומה שניטלת בגרגירין קודם טחינה אבל חלה שניטלת מן העיסה כל שעיסותיהן דומות זו לזו מפרישין מזה על זה חלה כך העלו התוספו' ז"ל במס' פסחים ובמנחות ורבנו שמשון ז"ל ויש להרמב"ם ז"ל בהיל' חלה דעת אחרת והוא דרך מחוור וכתבתיו במס' חלה בס"ד. ונמצא עכשיו לפי דרך התוס' לענין זריעה אין לך אלא מה ששנינו במשנתנו ובסדר זוגות זוגות. לענין חלה בבלול כלהו חמשה מינין מצטרפין וכ"ש זונין. בנשוך יש חלוק בין חטין לשעורים דחטים חמירי ושעורים קילי דחטין אין מצטרפין אלא עם תולדתן דוקא והיינו חטין וזונין וכוסמין ושיפון מצטרפין ושעורין ושבולת שועל וכוסמין ושיפון מצטרפין ולענין תרומה כמו ששנינו דוקא הכא חוץ מזונין דאין מפרישין ממנו על החטים משום דאינו אוכל אדם כלל וגריע מתלתן וכרשינין וגבי תרומה ומעשר אכילה כתיבא:

ר' יוסי סבר שבפנקסו של ר' הילל היה כתוב פירוש דברי משנתנו ור' יונה סבר דבכותלו של ר' הילל היה כתוב:

ה"ג פולא, פישונא, גילבונא, מילותא, ספרווה, פסולתא. וה"פ פול פולא פאווא בלע"ז, הספיר פישינא פי' פול שחור, פורקדן גילבונא וכן הוא בלשון ערב, הטופח מילותא פי' הרמב"ם ז"ל קרטמו בלע"ז, פול הלבן ספרווה פאווא בלנקא בלע"ז לבן בלשון יון אספרון, שעועית פסולתא פי' הרמב"ם ז"ל גודיאוליש ובלשון לעז איטליא פיסולי:

כיני מתני' פול הלבן והשעועית. בתמיה כלומר כיון דפרשת לן דשעועית הוא פסולי אמאי קרי ליה תנא שעועית והלא אין דרכו כן דבכל דוכתי תני לה פול המצרי:

ומשני א"ר יונה וכו' משעשעת את הלב. יש שפירש מחלקת ור"י ז"ל פי' מטמטמת את הלב וטח את הבית מתרגמינן וישוע ית ביתא:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה