אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה ב

הלכה א

האוכל מהם כזית מצה. פי' כזית מזה או כזית מזה:

כזית חמץ חייב בהכרת. אבל אורז ודוחן לא, וגרסינן בהכרת הה"א בחיר"ק והכ"ף בפת"ח מן הטעם שכ' בפ"ק דמגילה סי' ה':

ה"ז עובר בפסח. מפ' בפרק אלו עוברין (פסחים דף מד.) כגון דאיכא בתערובת כזית בכדי אכילת פרס ור' אליעזר מחייב עליה בלאו דכל מחמצת והוא דבלע ליה הכי בענין שלא שהה יותר מכדי אכילת פרס ואף על גב דלאו אורחייהו דאינשי למיכליה הכי בעיניה באנפי נפשיה אלא בטיבול היינו דאשמועינן רחמנא ורבנן פליגי עליה דר' אליעזר והכא סתם לן תנא כר' אליעזר ורש"י ז"ל סובר דדעת ר' אליעזר דעבר גם בבל יראה ובל ימצא וכ"ש דאיכא לאו באכילתן וכדפרישית, ור"ת ז"ל סובר דלא מחייב ר' אליעזר אלא על אכילה לחוד:

הנודר מן הפת ומן התבואה. בירושלמי מפרש לה במקום שאוכלין כל פת:

הנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא מהן. אבל הנודר מן הדגן אסור בכל:

דברי ר"מ וחכמים אומרים אף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן וכו'. כך שמעתי שהיא גירסת המשנה וכן נראה קצת שהיא גירסת ר"ע ז"ל אבל מתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע קצת דגריס כמו שכתוב בספרים שהרי הוא מפרש על המשנה הגירסא הנזכרת, ובפ"ז דמסכת נדרים שנויה פלוגתא זו התם כדכתבינן, וז"ל הר' שלמה סיריליאו ז"ל דברי ר' מאיר. כלומר דוקא כי אמר פת ותבואה אינו אסור אלא מהן אבל הנודר מן הדגן אסור בכל המינים חוץ מפירות האילן כדתנן בפרק הנודר מן הירק דקסבר ר' מאיר דדגן כל דמידגן משמע כדאיתא התם:

וחכמים אומרים הנודר מן הדגן. אף מן הדגן הדין כן אבל כולה עלמא מודו דהנודר מן התבואה דאינו אסור אלא בחמשת המינין בלבד והכי איתא בפרק הנודר מן הירק ע"כ. משמע דלא גריס במתני' רק כמו שכתוב בספרים וכן הובאה בירושלמי פרק הנודר מן הירק. והילך פי' הר' יהוסף ז"ל הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן לפי לשון התלמוד דבירושלמי נראה דחכמים סוברים להיפך מדברי ר' מאיר דר' מאיר סובר דהנודר מן הדגן אסור בכל כדאיתא בנדרים פ"ז (דף נה.) וחכמים סוברים דאינו אסור אלא בחמשת מינים ור' מאיר סובר דהנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינים האלו בלבד וחכמים סוברים שאסור בכל, כן משמע לשון הירושלמי ובזה מיושב לשון המשנה, אך בתלמוד שלנו במס' נדרים (דף נה.) יש א"ר יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינים וצריך עיון עד כאן לשונו ז"ל:

זאת אומרת לוקין על חלתן דבר תורה. משום דקס"ד דמתני' דתני באוכל מהם כזית בפסח כלומר כזית מכולהו בחדא מחתא ומשו"ה אמר דהדא אמרה דלוקין על חלתן ד"ת דאל"כ היכי מיחייב על כזית חמץ ויוצא בכזית מצה והלא כל מין מבטל לחבירו אלא ודאי דאין כל מין מבטל לחבירו וכיון שכן הא איכא שם להתראה ולוקין על חלתן דבר תורה, וכמדומה דבדרך קושיא אמר כן ומקשי לריש לקיש דאמר לעיל אין לוקין על חלתן ד"ת:

ומשני תפתר שאכל כזית מזה וכזית מזה. דהשתא ליכא למימר אתי מין ומבטל לחבירו ולא קשיא לריש לקיש והא קמ"ל הני הן אורז ודוחן לא:

שניא היא שכולהון לשם חמץ. וכיון דיש להם שם חמץ וכללם הוו כמין אחד דליכא למימר אתי כל מין ומבטל לחבריה:

מיחלפא שיטתיה דר' יוסי. קשיא דידיה אדידיה:

תמן. לעיל גבי פגול ונותר ששחקו זה בזה דר' יוחנן אמר לא בטלו זה את זה וריש לקיש אמר דבטלו וקאמר ר"י בר אחא דריש לקיש דאמר אין לוקין על חלתן דבר תורה כדעתיה דסבר דפגול ונותר מבטלין זה את זה אמר ר' יוסי דלא דמיין דפגול ונותר זה אסור וזה אסור ברם הכא שני דברים רבים על אחד ומבטלין אותו וכבר בטלו עד שלא נעשה איסור:

והכא אמר כן. שניא הוא שכולהון לשם חמץ ולוקין על חלתן ואמאי ליתו שני דברים ויתרבו על אחד וליבטלו יתיה כיון דאין זה ואין זה אסור. ומכח קושיא זו עוקר האוקימתא וחוזר למה שאמר לעיל דמתני' כזית מזה וכזית מזה קאמרה:

הא בנודר מן הפת ומן התבואה אסור בכל לרבנן. בתמיה כלומר מדאמרת אסור בהן כלומר בהן דוקא דברי ר"מ מכלל דלדברי חכמים אסור בכל וכ"ת ה"נ הא ליתא דתניא בפ' הנודר מן הירק שוין בנודר מן התבואה חכמים ור"מ שאין איסורן אלא מחמשת המינין בלבד וכן א"ר יוחנן התם דשוין ותקשו להו הא מתני':

ומשני כיני מתני' אף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן. כלומר אין הדיוק כמה דדייקת אסור בהן דברי ר"מ מכלל דחכמים אסור בכל קאמרי אלא הדיוק הכי הוי הנודר מן הפת ומן התבואה אסור מהם דברי ר' מאיר דהני אין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל והשתא הוי דיוקא הא רבנן סברי דאף הדגן כשנדר ממנו אינו אסור אלא מהם והנודר מן הדגן דשנו חכמים בלשון המשנה הזאת אף הנודר קאמרי דר"מ לית ליה אלא דאסור בכל וכדתנן בהדיא בפ' הנודר מן הירק ר' מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינים בלבד אבל הנודר מן הדגן אסור, הרי מבואר הדיוקא לנודר מן הדגן הוא ולא דהנודר בתבואה אסור בכל לרבנן:

מה אנן קיימין. אמתני' קאי והכא קאמר האי הנודר מן הפת דתני במתני' היכי דמי. נדר בפת של תורה. והיינו לחם דכתיב בתורה לחם עוני ומשו"ה קאמר דאסור בהם דכולהו פת של תורה הוו דהא חזו למצה:

א"כ תבואה. נמי דתני במתני' דומיא דפת דגבה הוי דתבואה דתורה קאמר ובתורה הא כתיב ותבואת הכרם וא"כ אמאי אמרת דהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מהן להוי אסור בתבואת הכרם נמי והיינו בכל. ואלא האי פת דמתני' הוא דנדר בפת סתם:

הרי אין קרוי פת סתם אלא חטין ושעורין בלבד. שכן דרכן של בני אדם לעשות פתם מלחם חטים ושעורים והכתוב אומר ארץ חטה ושעורה וסמיך ליה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם משמע דחטה ושעורה קרוי לחם סתם, ועוד דבהני תרי אשכחן דחמצן ומצתן חזו למזבח וכתיב לחם חמץ ולחם מצות:

קיימתיה. על עצמו אומר ומדבר בעדו שקיים ותירץ משנה זו:

ומוקי לה במקום שאוכלין כל פת. כלומר פת מכל חמשת המינין, ובאותו מקום אין קרוי פת סתם אלא חמשת המינין בלבד, וזה הנודר סבר פת סתם ואף על גב דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ופת סתם בלשון בני אדם הן חטים ושעורין דוקא כיון דבאותו מקום קרוי כל חמשת המינין פת היינו לשון בני אדם של אותו מקום ולכך אסור בכל חמשת המינין ולפי מסקנא זו אם הנודר משאר מקומות אינו אסור אלא בפת חטים ושעורין בלבד:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה