אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

הלוקח יין מבין הכותיים. אע"ג דר"מ גזר על יינם כדאיתא בפ"ק דחולין ומתני' ר"מ היא כדאיתא בגמ' הכא מיירי קודם שגזר על יינם א"נ במטהר יין בין הכותיים:

אומר שני לוגין וכו'. בע"ש בין השמשות איירי כדקתני בתוספתא הלוקח יין בע"ש ושכח מלהפריש אומר שני לוגין וכו' ופירש התוספות פרק הישן ולא ששכח עד שקדש היום דאם כן אפילו לקרות שם אסור כדמוכח בכמה דוכתי ואין תקנה לטבל בשבת אלא באיסור שאם שכח ועבר ותקנו מתוקן ומשום הכי חשיב ליה מוקצה בפרק כירה ולא איירי נמי מבעוד יום אלא שאין שהות ביום כדי להפריש דאם כן לימא מעשר שני בצפונו או בדרומו כדתנן לעיל בפרק הלוקח מן הנחתום אלא ודאי איירי כגון ששכח עד בין השמשות ואז אסור להפריש כדתנן בפרק במה מדליקין ספק חשכה ספק אינה חשכה איי מעשרין את הודאי ופירות של כותיים ודאי נינהו כדתנן שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה דכותי אפילו תרומה גדולה אינו מפריש ואע"ג דאמרינן בפרק שלשה שאכלו הני כותאי עשירי מעשרי דמאי דכתיב באורייתא מיזהיר זהירי ה"מ מה שהן בעצמן אוכלין אבל כשמוכרין לאחרים לא חיישי דחשידי אלפני עור לא תתן מכשול כדאיתא בפ"ק דחולין ועוד סמכי כותיים אהא דדרשינן בפרק השוכר את הפועלים ואכלת ולא מוכר ולכך פירות של כותיים חשיבי ודאי במתני' הילכך אסור לקבוע לו מקום דקביעת מקום חשיב כהפרשה ואסור בין השמשות אבל לקרות שם שיאמר שאני עתיד להפריש שרי לר' מאיר דכולי האי לא גזור בין השמשות ואפילו בודאי:

ה"ג שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה. וכן בבא דהיו לו תאנים של טבל ול"ג שאני עתיד להפריש למחר כדקתני לעיל גבי מזמין ולקמן בבבא דהיו דמאי לפי שבערב שבת בין השמשות איירי במו שפירשנו ובשבת לא מצי להפריש ואפילו קרא לו שם בשבת אסור להפרישו בשבת ודוקא גבי דמאי היכא דקרא שם הקילו. ועוד יש חילוק אחר דהכא ובבא דמציעתא אינו קורא שם לתרומת מעשר כמו בבבא של דמאי דתנן זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו משום דגבי דמאי מעשרן והן שלו וקורא שם כדי לתקן המעשר ולאוכלו אבל כאן שהוא ודאי צריך ליתנו ללוי והלוי מפריש תרומת מעשר דאילו איהו הוי תורם שאינו שלו כדאיתא לעיל פרק הלוקח מן הנחתום ואפילו את"ל דלוקח מן הכותי כלוקח מן הגוי דאמרינן בשלהי פ"ק דבכורות מעשרן והן שלו משום דאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה מ"מ אי אפשר לומר ושאר מעשר סמוך לו משום דהוי קביעות מקום ומיקרי הפרשה ואסור בין השמשות ומשו"ה לא קתני נמי ומעשר שני בצפונו ובדרומו ולהכי נמי לא קתני הכא ומחולל על המעות אלא ומחל ושותה כלומר מתחיל ושותה א"נ כמו שפי' הרב ר' משולם ומהיל בה"י גרסי' ופירושו מוזג מלשון סבאך מהול במים אבל לחלל אינו יכול כיון שלא קבע לו מקום ותניא בתוספתא דמעשר שני פ"ג האומר מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר שבכיס זה ולא קבע לו מקום ר"ש אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו ואפילו ר"ש דאמר קרא שם י"ל דמיירי כגון שאמר בתוכו דחשיב ליה כקביעות מקום ואזדו לטעמייהו דפליגי במס' תרומות פ"ג ומייתי לה פ' בכל מערבין האומר תרומת הכרי זה בתוכו ר"ש אומר קרא שם ומפ' התם דכי אמר בתוכו פליגי כאילו אמר באמצעיתו דקבע מקום:

שאני עתיד להפריש וכו'. לא תלה אותן בסיום מקום בחבית אלא כשיבא להפריש וסבר ר"מ דכשבא להפרישן הובררו ששם חלו ולא נתערב במה ששתה בהן:

עשרה מעשר ראשון.מפ' בתוספתא עשרה הבאין אחריהן דהיינו אחר הפרשת שני לוגים כשאפרישם מן החבית וכן ט' מעשר שני והא דנקט עשרה וט' לאו דוקא דהא דכיון דנטל מן המאה שני לוגין אינן עולין עשר שלימין למ"ר ולא תשע למ"ש מן הנותר וכן כת' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שלו וי"מ משום דכותי הוא חיישינן שמא הפריש תרומה גדולה והשאר לא הפריש ולכך אין מתמעט שיעור המעשר וטעות הוא בידן דהא בבבא דהיו לו תאנים של טבל קתני נמי הכי ואמרינן לעיל טבל גמור הוא דתנן מדתני סיפא דההיא היו של דמאי משמע דרישא ודאי נינהו:

ומחל ושותה מיד. ובמוצאי שבת מפריש ואמרינן דמה ששתה עד עכשו היה חולין דר"מ אית ליה ברירה וגם לא חייש שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע דמילתא דלא שכיחא היא כדקתני בברייתא ומייתי לה בפרק קמא דחולין אמר להן לכשיבקע.

ר' יוסי ור"ש אוסרין. פי' בתוס' אע"ג דר' יוסי ור"ש אית להו במנחות בפ' ר' ישמעאל דכותיים גרי אריות הן אפשר דכשגזרו על יינן של גוים לא גזרו על של כותיים משום דפרשי מע"ז טפי מגוים וגם מחזיקים בתורה שבכתב כדאיתא בפ"ק דחולין ואע"ג דגזרו על פתן מימות עזרא אפ"ה יינן מותר הוי מידי דהוה למ"ד גרי אמת הן דפיתן היה אסור ויינן מותר עד שגזר ר"מ על יינן:

שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע. והוברר שלא היה עתיד לבא לידי הפרשה ושתה טבלים למפרע וכן פי' רש"י ז"ל בפ' הכל שוחטין:

טעמא דר' יוסי שמא יסיח. כלומר כיון דחזינן ליה לר' יוסי דאית ליה ברירה כדתנן לעיל בס"פ המקבל ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק ור' יוסי תני לה כדפרישנא לעיל אליבא דגמ' דילן ואפילו לתלמודא דהכא דלא ס"ל הכי מ"מ הא בפ' מי שאחזו נמי תנן מה היא באותן הימים ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה ועוד דגבי סלע לא שייכא בקיעה וקאסר וטעמא דבקיעת הנוד אין נראה שיהא עיקר הטעם דהא לא שכיח כדפרישית אלא עיקר טעמו שמא יסיח דעתו ולא יפריש ושמא יגנב או יניחנו כך לעולם ור' שמעון נמי עיקר טעמיה משום דאי שרית ליה לשתות בלא הפרשה דילמא שתי כוליה ואפילו אחר שהפריש מעשר ראשון יבוא לשתות ויאמר לסופן אותיר תרומת מעשר כיון ששתה תחלה בלא הפרשה וס"ל לתלמודא דאע"ג דאקשו ליה לר"מ מטעם בקיעת הנוד אין זה עיקר הטעם ואפילו לר"ש. וכך פירש רבנו שמשון ז"ל והתוס' בפ' הוציאו לו:

מעשר שני שבחפץ זה. שבכלי זה:

חילל. ת"ק דהכא היינו ר"מ דמתני' דאית ליה ברירה א"נ ר"ש הוא דאמר בתוספתא קרא שם ואייתי לה לעיל:

ר' יוסי אומר לא חילל. כדפרישית שמא יסיח דעתו ולא יפרישנו ובפ' בכל מערבין בעי למימר דר' יוסי סבר אין ברירה והיינו טעמא דהך ברייתא ומפיך למתני' דלעיל דע"ה שאמר לחברו וכו' והכא לא בעי לאפוכינהו:

על הסלע הישנה או חדשה. דאפילו לא סלקא בידיה הא מסויימת ועומדת היא ובפ' בכל מערבין מפ' דליכא אלא או חדא חדשה או חדא ישנה וקמ"ל דלא גזרינן אטו היכא דאיכא תרתי או תלת:

על הסלע שאטול מיד בני. ובא ומצא ביד בנו ואפ"ה אינו מחולל שאני אומר שמא לא היתה בידו אותה שעה והכי איתא בתוספתא דמעשר שני פ"ד:

זו דברי ר"מ. דר"מ אית ליה ברירה כדאיתא בפ"ק דחולין:

תמן תנינן. במס' גיטין פ' כל הגט:

המניח פירות להיות מפריש וכו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין. סומך על אלו ואוכל הטבלים האחרים שיש לו ואומר הרי תרומתן ומעשרותן באותו פירות שהקציתי לכך או הרי פדיונן על אותן מעות שהקציתי לכך ואוכלן דודאי אותן מעות קיימין הן ופרכינן דהא מתני' לא אתיא כר' יוסי וכר"ש דחיישי לבקיעת הנוד והכא במתני' דגיטין קתני דמוקמינן הפירות והמעות בחזקתייהו:

ומשני מתני' דגיטין מאובדן ואילך. אם אחר שאבדו הפריש עליהם נתקלקלו אבל כל זמן שהן קיימין ליכא איסורא דהא כמופרשין ומיוחדים הן ואי ההיא שעתא קיימין תו ליכא איסורא אע"ג דיאבדו אח"כ דאין אחריותן עליו:

אבל הכא למפרע נתקלקלו. דאילו איבקע נמצא שותה טבלים למפרע ואע"ג דהשתא קיימין אילו לבסוף יאבדו איכא קלקול למפרעי דהא שאני עתיד להפריש קאמר:

תמן תנינן. במס' מעילה פרק בתרא:

כיון שהוציא את הראשונה מעל. ותני עלה בתוספתא מעל בודאי דכיון דהוציא אותה בהוצאותיו חייב קרבן מעילה ולא אשם תלוי כמו בספק מעילות דר"ע ס"ל אשם תלוי בספק מביא ובגמ' מפרש לה:

על כולן מעל בספק. לדברי רבי עקיבא קאמר דלדידהו ספק מעילות פטור אפילו מאשם תלוי כדתנן בפרק דם שחיטה:

ומודי ר' עקיבא וכו'. לקמן מפרש טעמא:

הדא דתימר כשהיו עשר. דכיון דעשר הוו דחולין וחד דהקדש נפל בהו בטל אגבייהו ולא חשיב ואין כאן ספק לומר דילמא האי הוא דדבר תורה חד בתרי בטל וחשוב כמו בלול ממש ומיתפסא חלק מקדושתיה אכלהו ואיכא ודאי אשם מעילות אבל כי הוו שתים עם הנופלת דלא בטילא:

על הראשונה מעל בספק ומביא אשם תלוי. ור' עקיבא לטעמיה דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי בפ' דם שחיטה:

ועל השנייה מעל בודאי. ומביא אשם מעילות:

מה בין האומר בכיס זה מה בין האומר מן הכיס. דמאי שנא רישא מאי שנא סיפא:

ואפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול. קושיא אחרת היא דתנן במתני' שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס דכיון דנשארה האחרונה לא מעל וכי אפילו נאנסה האחרונה כגון שהוציאה גוי או שנפלה בים נמי לא מעל ואמאי:

כמא דתימר תמן. כי נבקע הנוד:

למפרע טבל שתה ואמור הכא נמי למפרע חולין הוציא. לחולין הוציא פרוטת הקדש:

אלא כאן תלוי בהפרשה. שהטבל מעיקרו אסור וצריך להפרישו א"נ שאני עתיד להפריש קאמר ובהפרשתו תליא מילתא אבל כאן אינו אסור מעיקרו אלא מחמת הקדש פיו והקלו ואפילו באונס אחרונה נמי, ור' יונה מסיק דכאן וכאן תלוי בהפרשה. אלא הטעם דנעשה כאומר אל יצא הכיס הזה וכו' והכי אוקימנא לה נמי בגמ' דילן והשתא מיתרצן תרתי קושיי דריש לקיש דהכי קאמר איני נפטר מכיס זה להוציאה כולה בלתי שאקדיש ממנה פרוטה דכיון דאמר הכי משמע דפרוטה אחרונה קאמר דתהוי הקדש ואם נאנסה האחרונה לא מעל דהא לא הוציאה הוא והיינו טעמא דסיפא:

מועלין בפרועה לפי חשבון ג' לוגין. לא ידעתי היכן היא מימרא דריש לקיש ונראה בעיני דלעניין צירוף הניית מעילה איתמר דתנן בפרק הזהב הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל ותניא בפרק הנהנה אכילתו ואכילת חברו ואפילו לשלש שנים מצערפין:

וכא. מפ' ריש לקיש דלא מצטרף לפרוטה אלא לפי חשבון ג' לוגין דמים שאובין דתנן בפ"ק דתמורה שאין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ומפ' בגמ' דה"ק דבג' כלים פוסלין והיינו שנפל לוג שלם מכל כלי אבל מד' ומה' כלים שאין לוג שלם נופל כאחת לא פסלוהו ואפילו הני ג' כלים לא מצטרפין אלא בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון אבל אם פסק הראשון קודם שהתחיל השני אין מצטרפין ובד"א בזמן שלא נתכוון לרבות כלומר שלא היה דעתו מתחלה לרבות המקוה להשלימו מחסרון שחסר אבל אם נתכוון להשלימו ולרבות עליו אפילו קורטוב בכל השנה מצערפין לג' לוגין כדתנן בפ"ג דמקואות וקאמר ריש לקיש דהך צירוף פרוטה דהקדש שאמרו ואפילו לג' שנים על דרך הזה מיצטרפא וזה שנתכוון מתחלה ליהנות בפרוטת הקדש אבל אם לא נתכוון צריך שיהנה בפעם אחת מלוג ועוד דבעוד שקיים עדיין קצת מן הלוג האחד בא ונהנה מן השני כיצד כגון שקנה בפרוטה של הקדש עשירית האיפה סלת דהויא להו שבעה לוגין ועוד כדאמרינן פרק ד' מחוסרי כפרה דעשירית האיפה דהיינו ז' לוגין ועוד הוי להו בזמן משה רבנו בפרוטה והשתא כיון דסמיכות דשיעורא או כוונה בעינן אליבא דריש לקיש גבי מעילה היכי אקשי מטבל אהקדש דאפילו נאנסה האחרונה נמי מעל בקמייתא ואפילו שכבר נפסקה הניית קמייתא: ומשני בתחלה הקשה זאת הקושיא מקמי שקיבל זה הדין דמעילה מרבו והדר פשעה דלא דמי דתלוי בהפרשה וה"ה דמצי לתרוצה דהאי דינא דקיל מעילה מטבל וכדאמרן וחד מתרי טעמי נקט:

הרי זו תרומה למחר.דלמחר בשבת תחול עליה שם וכיון שמתנה עכשו מותר:

ואין אדם עומד בשבת ואומר וכו'.אע"ג דלא קרי ליה השתא שם ולא חייל עליה עד למחר כיון דבערב שבת לא מיקרי מפריש בשבת כיון דאתני השתא ה"נ בשבת אסור להתנות דהשתא הוא דמתקן:

ור' יוסי בר בון. פליג עליה דכיון דחייל עליה שם בשבת נמצא מתקן בשבת:

דתנינן תמן. במסכת טבול יום פרק בתרא:

לגין שהוא טבול יום.שהיה הלגין טמא והטבילוהו ועדיין לא העריב שמשו:

ומילאהו מן החבית. של מעשר טבל שלא הפריש הלוי ממעשר ראשון תרומת מעשר עדיין והרי הוא במיתה ואפילו לכהנים וכבר הארכתי בענין הזה בר"פ הלוקח פירות ולא חזי לעירוב כדתנן בפרק בכל מערבין אבל לא בטבל ולגבי לגין שהוא טבול יום בעוד שהמשקה בתוכו הוא טבל לא פסיל ליה טבול יום דטבול יום מותר בנגיעה בחולין ובמעשר ואע"ג דפתיכא ביה תרומה שלא הורמה:

אם אמר הרי זו תרומת מעשר לכשתחשך. אם אמר הרי זו שבלגין תרומת מעשר על החבית לכשתחשך ויעריב שמשו ויהא כשר לתרומה דבריו קיימין והתרומה טהורה:

ואם אמר הרי זו עירוב. ואם אמר ערבו לי בלגין זה לא אמר כלום דהואיל וכי מטא בין השמשות אכתי טבל הוה כדאמרינן התם בפרק בכל מערבין דסוף היום קונה עירוב ובסוף היום אכתי טבל הוי דהא משתחשך קאמר והא הכי דפירש דבע"ש לא תחול עליו שם תרומה עד השבת דהיינו למחר ומהני וקשיא לר' יוסי בר נון:

פתר לה לשעבר. דהכי קתני אם אמר כלומר אם עבר ואמר כן דבריו קיימין ולא שיהא מותר לומר כן לכתחלה:

והא תני ר' חייא אומר. דבהך מתני' תני ר' חייא בברייתא דיליה אומר הרי זו תרומת מעשר לכשתחשך:

ומסיק דהדר ביה ר' יוסי בר בון מן הדא דר' חייא. וקי"ל כר' יצחק בן אלעזר:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה