אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר. הא מתני' בודאי מיירי מדקתני תרומה בהדה ומשו"ה א"ר יוחנן לעיל דבבא דלעיל בדמאי מיתנייא כלומר למעוטי בבא דבתרה ותני לה במכילתין אגב רישא ומוקי לה בגמ' בכהן ולוי אבל בישראל לא מצי מפריש תרומת מעשר מן המעשר דתורם שאינו שלו הוא ואין בה קדושת תרומה כדתנן בפרק קמא דתרומות:

נוטל אחד מל"ג ושליש. פי' נוטל ג' מק' ב' לתרומה גדולה וא' לתרומת מעשר וג' מק' הוי א' מל"ג ושליש:

א' מק' שיש כאן. פי' הראב"ד ז"ל כנגד הכרי הגדול ס"ל לרב ז"ל דכיון דלא הוזכר חלה במשנה דלאו בעיסה מיירי אלא בכרי של חיטין:

הרי הוא בצד זה חולין. ואיני קורא לו שם עד שאפריש תרומה:

בצד זה חולין. בזה הצד שאני מסיים למזרח הכרי או למערבו להוו חולין:

והשאר תרומה על הכל. והשתי סאין שאצל האחת שאמרתי שהיא חולין תהא תרומה על הכל כדי שתכנס בכלל גם הסאה הראשונה שסיימתי והרי קראתי שם לשני סאין:

וק' חולין שיש כאן. עתה חוזר וכולל השתי סתין שקרא שם תרומה עליהן בכלל הכרי ומפריש גם עליהן מעשר ובגמ' פריך דאי הכי מוסיף על מעשרותיו הוא דהא תרומה שתרמה בגרן ועשה ממנה הכהן עיסה פטורה מן החלה וכ"ש מן המעשר דתני בסיפרי מראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה במשמע ת"ל תרימו תרומה את שמורם קדש והשאר חולין ולא שזה וזה קדש ע"כ וגדולה מזו שנינו דהמדומע פטור מן החלה דכיון דמקדשו בתוכו הוי ככלו תרומה וא"כ היכי מפריש מעשר גס על התרומה ומפרש לה בכדי שהדעת עועה תנאי ב"ד הוא:

הרי זה בצד זה. בצד זה שקראתי התרומה זה השלישי מעשר:

ושאר הט' סאין סמוכין אצלה כולן מעשר דחוזר ואומר זה שקראתי מעשר:

עשוי תרומת מעשר עליו. על הע' סאין של מעשר:

והמ"ש יהא בצפונו או בדרומו ומחילל היא על המעות. ואוכלן בירושלם והיינו דקתני תרומה ותרומת מעשר כאחת דהא התרומה עצמה נכנסת בכלל מעשר ומפריש גם עליה תרומת מעשר ומשו"ה לא ס"ל תלמודא הכא כדסבר ר' אבין ור' שמאי לעיל בפי' משנתנו:

הרוצה להפריש תרומה וכו'. בעיסה של טבל טמא מיירי דרוצה להפריש קתני ואפילו בעה"ב דנחתום לא קתני וקתני א' ממ"ח גבי חלה ואילו בטהרה א' מכ"ד הוא דהוי ומשום דאי אפשר דחלה ותרומה תקדש בענין אחד כדאמרינן לעיל החלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ותרומה לא תאכל וכו' ואיתא נמי במס' חלה:

כמה הוא א' מעשרים. דהוו להו חמשה ממאה. דתרומת מעשר א' מק' ותרומה גדולה תרי ממאה וחלה נמי תרי מצ"ו:

א' מק' ממה שיש כאן. איני קורא לו שם עד לסוף אלא שאני מסיימו שיהא בראש העיסה בתחלתה והרי הוא עתה חולין:

ועוד א' ממ"ח. משום דשיעור חלה בטומאה היא א' ממ"ח כדתנן התם תני הכל אבל הכא א' מחמשים מפריש דהא א' מעשרים קתני:

הרי הוא בצד זה חולין טבל. והרי אלו השנים סמוכין לאותו הראשון שסיימתי הרי הן למטה מאותה שורה שסיימתי וכדי ניכר אלי מה אעשה בו אני קורא לאלו השנים החולין טבל:

והשאר שורה השלישית שלמטה הימנה תרומה על הכל גם על השנים שקראתי להן חולין טבל וגם על הראשון שקראתי לו חולין ובזה תרם על חלה ועל מעשר ועל חולין:

ובמאה חולין שיש כאן. עתה אני חוזר וכולל גם התרומה כדי שתהא גם היא מעושרת ואומר הרי זה הראשון שסיימתי בשורה הראשונה מעשר וכל קו השורה דהיינו הט' הראויין למעשר יהו סמוכין לו והריני קורא לראשון שקראתי מעשר עם הט' הסמוכין יהא תרומת מעשר על המעשר שבסמוך לו:

וזה שעשיתי חולין טבל. דהיינו תחלת שורה השנייה הריני קורא על אותן שנים חלה והריני תורם עליה גם על שיעור התרומה וכו' והרי כאן שקורא שם תרומה בתחלה ואחר מעשר ראשון ותרומתו ואחר חלה ואחר מעשר שני בכל מקום שירצה וטעם הברייתא הזאת מפורש למעלה. ואיכא לעיוני אמאי תני לחלק שקורא בו חלה חולין טבל טפי מהאיך וי"ל דטבל דעלמא קיל אפילו נתמרח אם לא ראה פני הבית אכילת עראי שרי מה שאין כן בגלגול עיסה דכי איכא גלגול חיוב מיתה איכא:

חמש ברכות. לכל אחת ברכה הראויה לתרומה גדולה אקב"ו להפריש תרומה למעשר אקב"ו להפריש מעשר לתרומת מעשר אקב"ו להפריש תרומת מעשר למ"ש אקב"ו להפריש מעשר שני לחלה אקב"ו להפריש תרומה כן פסק רש"י ז"ל. והראב"ד ז"ל כוללן ברכה אחת דכיון דכל הסאין מצטרפין כוללן כאחת ויאמר אקב"ו להפריש תרומה ומעשר ותרומת מעשר וחלה ומעשר שני וכ' הרמב"ם ז"ל בפ"א דהי' מעשר ואם הפריש הכל זה אחר זה מיד ולא סח ביניהו כוללו בברכה אחת ומברד להפריש תרומות ומעשרות:

עד כדון כהן ולוי. כשהטבלים מפירות שלהן ניחא דכהן יכול לקרות שם בתרומה גדולה ותרומת מעשר ומעשר לוי נמי יכול להפריש מן המעשר תרומת מעשר דהמעשר הוי שלו אבל בישראל לא מצי מיירי דבשלמא תרומה גדולה מצי מפריש אבל תרומת מעשר היכי מפריש:

נמצא מפריש על דבר שאינו שלו. ואית דגריס עד כדון כהן. לוי וישראל אם יאמר וכו'. ואתיא כמ"ד ביבמות פ' יש מותרות ובכתובות פ"ב דקנסינהו עזרא דתיקן מעשר לכהן ולא ללוי כדאיתא התם:

מעשר ואח"כ תרומה נמצא וכו'. בעיא היא דקא בעי אמתני' וה"ק אע"ג דהוה ניחא טפי שיפריש מעשר תחלה דהיינו עשרה למאה והדר יפריש תרומה וכי מוסיף על התרומה לא איכפת לן עד ארבעים כדאיתא בתרומות ובהכי לא הוי מוסיף במעשרות דהא מתני' לא בעיסה איירי אבל יכולין אנו לתרץ זה משום דנמצא מקדים ועובר משום בל תאחר:

תרומה ואח"כ מעשר נמצא. אם אינו מפריש אלא הט' עשרות פוחת ואם מוציא עשרה הרי מרבה במעשרות דהא בצרי שנים שנתן לתרומה נומאה:

ותניא המרבה על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין. והמעשרות שנותן ללוי מקולקלין הן שהרי טבל מעורב בהן דלא חל מעשר אלא על הראוי למעשר דמעשר בהדיא אמר רחמנא אחד מעשרה. ולא דמי לתרומה שניטלת בעין יפה ובעין רעה ובבינונית דבתרומה לא כתיב בה שיעור וכן פי' רש"י ז"ל בפ' מי שהוציאוהו. ומפ' בפ' האיש מקדש אמאי פירותיו מתוקנין דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ומפרש משום דיכול להקדיש למעשר פלגא דחיטתא הילכך כי הפריש א' מחמשה אילו רצה להקדיש כל חצי גרגיר וגרגיר נמצא דנתפשת הקדושה בכל המדה והשתא נמי תפשה הקדושה שמתוקנין מיהא הפירות ורמב"ש פי' דמפוחת לאו דוקא אלא משום מוסיף נקטיה:

בסומך לתנאי ב"ד הוא. דעד מקום שהדעת טועה דתנן במתני' דבר מועט הוא והדעת טועה הוא:

מהו תנאי ב"ד. ומפני מה לא הטריחוהו למדוד או לשקול ולא ירבה במעשר:

ומשני כדי שיהא קובע וכו'. ויוכל לאכול מיד כגון בע"ש סמוך לחשכה:

מהו. כלומר ומה הועילו והלא המותר שיש במ"ר דכיון דאינו שוקל אלא בסיום בודאי איכא מותר ויש לשם חלק מ"ש ואוכלו בלא פדיון ומשני תנאי ב"ד הוא לכשיפדה מעשר שני שבעודף פדוי:

עד כדון ביבש. שאינו נבלל וכל גרגיר עומד לעצמו:

בלח. בתמיה דכיון דנבלל לא מהני לומר בצפונו או בדרומו או בפי החבית או בשולי החבית ולא איפשיטא ולחומרא וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ז דהל' מעשר:

הוו ליה מאה תאנים. מימרא בעלמא היא דבעינן עלה דברייתא דתניא המרבה במעשרות ובעינן עלה בעיא:

אין יסב מן רברביא. אם יקח מן הגדולים על הקטנים די בתשע שהגדולים והקטנים משקלם עשרה ליטרין וע' גדולים שוקלין ליטרא:

מן דקיקתא צריך מיסב י"א. כדי שיעלה המשקל לליטרא:

אי נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין. ומרבה במעשרות:

וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר. ולא חולין מתוקנין מן המעשר ובמתני' לא חיישינן הכי דמקום שהדעת טועה הוא אבל הכא כולה הוי חולין למקום אחר משום דתרומת מעשר לא בעיא מוקף כדאיתא בריש פ' אין תורמין קאמר הכי אבל ה"ה דקשיא ליה נמי אי הפרישה על ט' אלו:

ומשני דמתנה ואומר מעשר הזה קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ:

אית בהון חדא תרומת מעשר. דהא נתפס ויש במקצתו קצת חולין והיינו כל שהוא חולין:

עד כדון דבר מרובה. ולא הטריחוהו אלא בתנאי זה סגי:

היה דבר מועט. כגון הוו ליה עשר תאנים וכו' וכל השמועה פשוטה:

פרא ציבחר. חסר מעט:

הרי הוא בצד זה חולין. פיסקא אברייתא דלעיל היא וכן אמתני' דחולין שייכא דקתני בה טבל קאמר ופריך כיון דלבסוף אומר ומאה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר לימא ליה מעיקרא הרי הוא בצד זה מעשר ומשני נמצא מקדים:

ופריך ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה ומשני נמצא פוחת את התרומה. דתרומה א' מחמשים ופוחתה מן הכהנים ולהכי קאמר בצד זה חולין דהיינו טבל ושאר תרומה דאם יוסיף יוסיף:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה