אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה א

פרק ה

הלוקח מן הנחתום. חבר הלוקח מהנחתום ע"ה עיסה מגולגלת שכבר נתחייבה בחלה וזקוקה למעשרות ולחלה נוטל כדי תרומת מעשר וחלה והא דתנן בפ"ב דנחתומים חייבין להפריש תרומת מעשר וחלה בשלהי פ"ב פליגי בה אמוראי ר' יוחנן מפ' התם והכא דמיירי מתני' בנחתום ע"ה העושה בטומאה ומשו"ה חשיד שאינו מפריש כלום ור' אלעזר מפ' מתני' נמי בנחתום חבר היא אלא דעושה בגסה עסקינן דשרינן ליה למכור דמאי כיון שהלוקחין משתכרין כדתנן בפ"ב כל המשפיעין למכור בגסה רשאים למכור את הדמאי:

נוטל כדי תרומת מעשר וחלה. שחולק את הככר לק' חלקים ונוטל ג' חלקים ועוד מק' כיצד ב' ועוד לחלה שהיא א' ממ"ח וא' לתרומת מעשר ונותנן לכהן דאית בהו מיתה דאילו מ"ש מפ' במתניתין שמחללו על המעות ומעשר ראשון נמי שקיל ליה לנפשיה דהמע"ה ובשנת מעשר עני קורא שם ואינו מפרישו ונוטלו לעצמו כדתנן לעיל בפ' הלוקח פירות והשתא מפרש ואזיל היכי מפרישן:

ואומר א' ממאה שיש כאן. דהיינו תרומת מעשר שיקראנו לבסוף הרי הוא מעשר אצל התשעה הסמוכים לו:

הרי הוא בצד זה. במקום שמסיים במזרחו של ככר או במערבו:

ושאר מעשר סמוך לו. התשעה חלקים המחוברין לו יהו מעשר והרי מעשר ראשון על כל הככר וחוזר ואומר החלק הא' שקראתי מעשר תחלה יהא תרומת מעשר על אלו תשעה חלקים והיינו דתנן זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו:

והשאר חלה. ב' חלקים ועוד סמוכים לו כדפרישית ולפי זה אפילו החלה עצמה היא מתוקנת ומעושרת ממעשר ומתרומת מעשר:

ומעשר שני יהא בצפונו. של ככר או בדרומו כדי לסיימו שלא יהא טבל:

ומחולל. אותו החלק של מ"ש:

על המעות. ואין צריך להוסיף חומש כדתנן בפ"ק והמעות יעלם ויאכלם בירושלם ובגמ' מפ' טעמא דמשום דמתני' בדמאי מפריש חלה קמי מעשר שני:

וחלה חייבת בדמאי. מדקתני מתני' מ"ש בתר חלה משמע דבדמאי מיירי דשרי להקדים ואפ"ה קתני מתני' ברישא שיפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר והדר חלה כדי שהחלה תהא מתוקנת משמע דחלת דמאי אית בה משום טבל וצריך לתקנה והא תנן בפ"ק חלת ע"ה פטורה מן הדמאי והך קושיא לא שייכא לר' אושעיא דמפ' בפ"ק דההיא מתני' דוקא שהפרישה ע"ה והכא בחבר שלקח עיסה מע"ה עסקינן אלא לר' יוחנן שייכא דאמר התם דגם בזו פוטרת מתני' דפ"ק כדאמר התם היא הדא היא הדא ומריה דהאי תלמודא ר' יוחנן הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בריש ספר מדע. ויש גורסי' א"ר אבא וכו' א"ר יוחנן מתני' בדמאי והכי איתא לקמן וא"ש:

דב"ש היא. דתניא בתוספתא בפ"ק דמכילתין דבחלה ושיירי מנחות ותוספת בכורים ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין וטעמא דב"ש אליבא דר"ש דאע"ג דאיכא תרתי ס"ל דרוב עמי הארץ לאו מעשרין הן ולית להו נמי אימת קדשים ולר"ש כ"ש דפליגי ב"ש אלוקח לזרע וכו' דליכא אלא חדא:

כלום אמרו ב"ש וכו'. כלומר תנא דמתני' משמע דפליג אר"ש בן יהודה דכיון דתני פלוגתא דשמן ערב בהדי ההיא דחלה ושיירי מנחות ולא בעי לערובינהו משמע דס"ל דודאי בהנהו לא מחייבי ב"ש אלא בשמן ערב ובזריעה וכיוצא בה דלא שייך אימת קדשים דהיכא דשייך פשיטא לן דבית שמאי מודו לב"ה והשתא אם במילי דכמו בזריעה וכו' לא חש תנא דמתני' אסברא דב"ש דלא כתב סברא דב"ש אלא בשמן ערב משום דקא סברי ב"ש סיכה כשתייה לכל דבר ועוד דלית ליה אימה אבל בשיירי מנחות דאיכא אימת קדשים לא פליגי ובזריעה אע"ג דמודי דפליגי דליתא אימה מ"מ אכילה גופה ליכא לא כתב סברא דב"ש בה וליכא למימר דס"ל לתנא דמתני' דמודו ב"ש בזרע ולא פליגי אלא בשמן ערב משום דחשיבא אכילה ממש וכדפי' דסיכה כשתייה וכו' דא"כ ליתני פלוגתא דשמן ערב בהדי זרע ושמעינן דבזרע לא פליגי אלא כיון דלא תני ליה אלא בהדי שיירי מנחות ש"מ דדוקא בשיירי מנחות הוא דלא פליגי משום דאיכא תרתי ודלא כר"ש בן יהודה אבל בזרע וכיוצא בה פשיטא דפליגי ואפ"ה אע"ג דבזרע וכיוצא בו פליגי ב"ש לא חש מתני' לכתבו והשתא אם בזרע ודמי ליה לא חש תנא דמתני' אב"ש דהא תנן הלוקח לזרע סתם ולא תני בה שום פלוגתא ש"מ דתנא דמתני' לא חש להו לב"ש ואפילו ר' פינחס בן יאיר לא חש אלא משום שלקחום מתחלה לאדם כדאיתא התם בפ"ק דחולין והשתא ליחוש לה לר"ש בן יהודה במקום דאיכא אימת קדשים ומה שפי' ר"ש אינו נכון דאפשר שיחמירו בשיירי מנחות וכו' ולא בזרע וכו' דליכא אכילה התם ובשיירי מנחות איכא:

אלא במגבל עיסתו במי פירות מתני'. מתני' דפ"ק דפטרא מיירי דטורח לגבל במי פירות דלא הוכשרה כגון במי ביצים כדי שלא תקבל טומאה וכיון דטרח כולי האי מסתמא תקוני נמי תקנה ומתני' דהכא במגבלה במים:

דר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא היא. פי' ר"ש וכן התוס' פ"ק דיומא דר' אלעזר בן יהודה היא דפטר מדמאי היכא דגיבלה במי פירות אבל רבנן פליגי עליה ומחייבי. וקשה לי מאד דאיפכא משמע פ"ב דחלה דקתני התם עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ומוקי לה ר' יוסי בר חנינא גופיה כר' אלעזר בן יהודה וכו' דס"ל פ"ג דטבול יום דחשיבא חיבור דאילו לר' עקיבא לא הוי חיבור אפילו בודאי כ"ש בדמאי והיכי אמרינן הכא דרבנן סברי דאפילו בדמאי הוי חיבור. והנכון בעיני לפ' דהכי פריך דכיון דאסיקנא דמתני' דחלה ושיירי מנחות דפ"ק כ"ע היא בין לב"ש בין לב"ה ומיירי במגבל עיסתו במי פירות וקתני בה דחלתה פטורה מן הדמאי משמע דלכ"ע שמא דחלה שייך בה וא"כ היכי קאמר ר' יוסי בר חנינא דמתני' דפ"ב דחלה דתנן עיסה שנילושה במי פירות חייבת דיחידאה היא ור' אלעזר בן יהודה קתני לה מכלל דרבנן פטרי לה והא לדידך כ"ע היא:

כאן בעושה בטהרה. לעולם מתני' דפ"ק דמגבלה במים ואתיא ככ"ע אלא כי היכי דר' יוחנן תריץ ואוקי מתני' דפ"ב בנחתום עושה בטהרה ומתני' דהכא בעושה בטומאה בהך תירוצא גופיה נתרץ מתני' דפ"ק ומוקמינן לה אליביה דמיירי בעושה בטהרה דכיון דקא טרח להביא גבל טהור שיגבלנה בטהרה מסתמא ודאי כדינא תקין ולית חלתו דמאי. ומתני' דהכא כדאוקמינן לה בעושה בטומאה ומש"ה חשדינן ליה שאינו מפריש כהוגן:

ואילא כר' אלעזר. ואילא גר' בחירק האלף ואם לא ישר בעיניך זה יהיה כר' אלעזר וכדאוקמינן לה בפ"ב ומתני' דהכא במוכר במדה גסה דלא מיחייב נחתום להפריש אלא הלוקח הוא דמפריש ומתני' דפ"ב במדה דקה לדידיה נמי מתני' דפ"ק לאו בנחתום מיירי אלא במתארח עם בעל הבית דאקילו רבנן גביה כדתניא בפ' בתרא דמס' חלה הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית והמתארח אצלו אין צריך להפריש חלת דמאי וטעמא דגבי אורחים הקלו ומתני' דהכא בנחתום עושה לרבים ובמדה גסה כדאמרן:

לא כן תני. מסקנא דתירוצא היא כלומר לא תקשי לך כיון דמתני' בעושה בטהרה עסקינן ולר' אלעזר אמאי אינו נאמן על המעשרות דהא תניא דנאמן לא תיקשי לך דהא איתמר עלה ר' ינאי וכו':

אבל לרבים אינו נאמן וכה לרבים אנן קיימינן. דקתני מתני' הלוקח מן הנחתום דסתמו מוכר לשוק וכדאוקמינן:

שמעי לה מן דבתרה. היו מפרשים משנתנו לתרצה אליבא דר' יוחנן מפירושא דסיפא וכי קתני נוטל כדי תרומת מעשר וחלה כאחת הוא דתנן בענין דאין החלה מעושרת:

תרומה ותרומת מעשר כאחת. שלא לטרוח ולמדוד ולחזור ולמדוד אלא בבת א' נוטל ג' מק' דהיינו א' מל"ג ושליש:

א' מק' שיש כאן. ק' סאין יש כאן ומסיים סאה ואומר הרי היא בצד זה חולין ואיני קורא לו שם לתרומת מעשר עד שאפריש תרומה:

ושאר תרומה על הכל. שני סאין תרי ממאה:

ומאה חולין שיש כאן. כדמפ' ואזיל:

כמא דתימר וכו' חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה. דהא אי אפשר לומר שאחר שתרם השנים וקרא להם שם חזרו והכניסן בכלל החולין אלא צ"ח סאין דוקא הוא דבעי עשורי ואין התרומה מעושרת והשתא הא דתנן נוטל א' מל"ג ושליש לאו דוקא הוא אלא קרוב הוא ולא דק, וה"נ במתני' חוץ מן הראוי ליקדש לחלה הוא דתנינן וה"ק א' מק' חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה דחסר מאותו אחד ממ"ח שהוא שיעור חלה וכן מכל י' ממעשר ראשון היינו עשרה חוץ משיעור חלה שבהן בענין דאין החלה מעושרת כדר' יוחנן דלעיל דלוקח עיסה מע"ה אין צריך לעשר חלתה:

תנינן חלה בין ראשון לשני. קשה להו לאמוראי דלעיל דמפרשי מתני' דחלה היא מתוקנת ממעשרות ומקדים לה מתני' קמי מ"ש היכי מקדים חלה למ"ש דהא מ"ש מיחייב מכי נתמרח ואילו חלה לא מיחייב עד גלגול עיסה:

אין בה משום בל תאחר. דקסבר דכיון דחלה מיקריא ראשית לית בה משום לא תאחר ומצי מקדים לה:

אין משנה אמורה על הסדר. ותני מ"ש בצפונו או בדרומו והשאר חלה:

ופריך תלמודא מאי קושיא והא מתני' בדמאי מוקי לה ר' יוחנן לעיל דבעושה בטומאה מוקי לה וגבי דמאי תנן בפ"ק דאין בכך כלום ור' חייא בש"ר יוחנן סבר בפרק קמא דלכתחילה בדמאי מותר להקדים שני לראשון ומשני כיני בדמאי אנן קיימינן:

תני ר' חייא וכו'. כלומר איברא ודאי דמתני' בדמאי מיתנייא וכי איתמר דר' יונה ודר' יוסי על ברייתא דר' חייא איתמר דתני ר' חייא אף בודאי דמקדים חלה למעשר שני ולקמן מייתי לה דקאמר דנוטל אחד מעשרים וקסבר ר' יונה דהכי קאמר דאף בודאי מצי מקדים חלה למעשר שני וטעמא דאין בה משום בל תאחר דכיון דכתיב בה ראשית מצי לאקדומה ראשונה:

אין משנה זו. דר' חייא:

אמורה על הסדר. דמקדים חלה למעשר שני וכדלקמן ולא אתא לאשמועינן אלא כמה עולה החשבון של טבל שיש בו כל מצותיו היכי מפרישן כאחת וקאמר חמש ממאה:

אלא תקדים חלה לראשון. אדר' יונה פריך דאמר על ברייתא דתני ר' חייא דאף בודאי טבל אין בחלה משום בל תאחר וברייתא כפשטה היא ודוקא קתני לה אי הכי ליקדמה לחלה קודם למ"ר ואמאי אקדים ראשון ותרומתו לחלה:

ומשני דהתנא נזהר דאי אקדים חלה לראשון תהא החלה חייבת במעשרות:

שכל דבר הקודם. מדינא לחברו השני הוא מחוייב בהכשרו של ראשון וא"כ אם הקדים השני מחוייב בהכשר הראשון כיצד התורה אמרה תרומה תקדום לראשון הרי שהראשון צריך שיהא מוכשר ומתוקן מן התרומה ואם הקדים הראשון לתרומה גם אם הפריש התרומה אחר כך צריך לעשר שיעור המעשר ולהפריש גם עליו תרומה:

ומעשרות לא יהו חייבין בחלה. אינן מחוייבין להיות אחרונים לה משו"ה אקדים ראשון לחלה:

תרומה לא תאכל עד שיוציא עליה חלה.אע"ג דבדין הפריש דתרומה קדמה כיון דבהפרשת חלה צריך לברך להפריש תרומה כמו שכתב רב אחא גאון ורש"י ז"ל והראב"ד ז"ל טעי בין תרומה לחלה ששניהם שם חד וגזור בהקדמת תרומה אטו הקדמת חלה מה שאין כן גבי מעשר דליכא למיטעי וכדאמרן:

ולמה קדם ראשון מפני וכו'. ר' חייא מאי שנא דאקדים ראשון ותרומתו מקמי חלה:

מפני שקדם לגרן. שחל חיובו בגרן בחטים קודם חיוב חלה דחלה לא חיילח אלא אחר גלגול עיסה:

אי הכי שני נמי. הרי קדמו לגרן ואמאי תני שני בתר חלה והרי החלה מחוייבת בשנייה:

שתקדום חלה לכל. דחלה נוהגת בעיסת שביעית ואילו מעשרות לא נהגי בה:

אלא דאקדים מעשר ראשון. דאית ביה תרתי שקדם חיובו בגרן ואית ביה תרומת מעשר שקרוייה ראשית אבל שני אע"פ שקדם בגרן אין כתוב בו ראשית אבל חלה כתוב בה ראשית. וכי קאמר ר' יונה איי בה משום בל תאחר על השני קאמר:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה