אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק ד · הלכה ה

הלכה ד

ואינו מכיר שם אדם. דאילו מכיר קתני בתוספתא דלא יקח אלא מן המומחה והיינו שאותו שהוא מכיר יודיענו מי הוא מומחה בעיר:

הרי זה נאמן. דכיון דמרע נפשיה דחיל אנפשיה מלהכשילו:

מוכר ישן. פי' הרמב"ם ז"ל פרק י"ב דהילכות מעשר יין ישן ורבנו שמשון ז"ל פירש דישן מעלי טפי והיינו כדאמרינן בפרק איזהו נשך חדשות נמכרות ד' סאין בסלע דהיינו כגומלין דהא אמר מי ששלחך אצלי מוכר ישן ומשביח נמי מקחו של חברו והא דקתני סיפא הרי אלו נאמנין נאמן הראשון לענין מעשר דלגבי ישן אין אנו חוששין על נאמנותו דלאו ענין היתר ואיסור הוא ע"כ. ונראה לי דישן דקאמר היינו דלאו מפירות שביעית הוא:

החמרים. מוכרי תבואה ומוליכין ממקום הזול לכרכין:

שלי חדש ושל חברי ישן. שלי חדש וזיל טפי ואתן ד' סאין בסלע ושל חברי ישן ומעלי טפי דחדשות מארבע וישנות משלש:

מתוקן ואינו מתוקן. שלי אינו מעושר ושל חברי מעושר:

אינו נאמן. הואיל וע"ה הוא ואינו נאמן על המעשר אע"פ שמעיד על שלו שאינו מתוקן ועוד שמוסיף עם זו דברים אחרים לשבח את של חברו ואינו נאמן להחזיק את של חברו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין אמור אתה כאן ואני במקום אחר דחיישינן לגומלין:

ועד אחד נאמן. בתמיה דאע"ג דבעלמא עד אחד נאמן באיסורין כאן לא היה ראוי להאמינו כיון דהוא עצמו חשוד והך קושיא היינו לר"מ דאמר דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו דלמ"ד אין אדם חוטא ולא לו ודנו ומעידו אתי שפיר אלא משום דסתם מתני' ר"מ פריך הכי:

באכסנאי. אורח שאינו מכיר שם אדם:

נכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם. ובתוספתא קתני והיה בידו תרומה ומפ' לקמן דרוצה לחלקה לכהני העיר ואין יודע אם אוכלין בטומאה או בטהרה:

או שהיה עומד בגרן. ורוצה לחלק תרומה:

נשאל בין לחבר בין לע"ה. דאפי' ע"ה נאמן לומר זה כהן אוכל בטהרה:

אין נשאלין על התרומה אלא לחבר בלבד. דס"ל כר"מ דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וכיון דעמי הארץ חשידי לא מהימן:

דתנינן תמן. בפ' כל פיסולי המוקדשין הראויין לבא ע"י אדם שיש לומר אדם הטיל בו המום כגון נסמית עינו נקטעה ידו נסדקה אזנו למעוטי מומין שאין ראויין לבא בידי אדם כגון בעל חמש רגלים או עינו אחת גדולה כשל עגל או קטנה כשל אווז דהוי מום שאין אדם נחשד עליו:

רועי ישראל נאמנין. דכיון דלא אכלי ליה לא משקרי:

נאמן הוא על של חברו. כהן אע"ג דאינו נאמר על של עצמו:

אבל ליקח אף רשב"ג מודי. לרבי דאין ע"ה נאמן לומר זה נאמן לאכול בטהרה כדמפ':

קול יוצא לחילוק. וידעי כ"ע כשמחלק תרומה ולא משקר אבל הלוקח בצינעא לוקח: ולענין הלכה קי"ל כרשב"ג וכן פסק הרמב"ם ז"ל פי"ב דהי' מעשר וז"ל חשוד שהעיד על של אחרים נאמן חזקה אין אדם חוטא ולא לו ואין צ"ל ע"ה לפיכך ע"ה שאמר זה טבל וזה תרומה זה ודאי וזה דמאי אפילו בשלו נאמן אמר פירות אלו מתוקנין בשל אחרים נאמן ע"כ והשיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר א"א אין דבר זה מחוור שהרי שנינו הנכנס לעיר ואמר מי כאן מעשר ואמר אחד איש פלוני נאמן הרי זה נאמן והקשו עלה בגמ' ועד א' נאמן א"ר יוחנן קל הוא שהקלו באכסניא מפני חיי נפש ועוד ר"מ ס"ל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ואם קבעו הלכה כרשב"ג לענין מום בבכור שהוא קנס אבל לשאר איסורין חשוד אינו מעיד וסתם לן תנא בבכורות כר"מ ע"כ ואני רואה דברי רבנו דאיברא בפ' עד כמה סתם לן תנא כר"מ מ"מ חזינא דבפרק כל פיסולי המוקדשין נשנה במשנה פלוגתא דרשב"ג עם ר"מ והוה ליה סתם ואח"כ מחלוקת והתם איפסיקא הילכתא כרשב"ג וביומא פ' בתרא גר' הכי הלכה כרשב"ג דאמר נאמן הוא על של חברו ואינו נאמן על של עצמו או הלכה כר"מ דאמר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ופשט ליה הלכה כרשב"ג והתם לענין רשות להתיר בכורות מיתנייא ודברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר ומה שהשיג נמי מגמ' דהכא כבר כתבתי דאמרינן הכי משום דסתם מתני' ר"מ היא ודברי הרמב"ם ז"ל ברורין. וכן פסקו התוספות והרא"ש ז"ל:

ה"ג אמרו לו שהוא נאמן בפניו אינו נאמן שלא בפניו נאמן. וטעמא דמחמת בושתו שלא להתקוטט עמו אמרו כן הילכך אינו נאמן אבל אם שלא בפניו אמרו שהוא נאמן נאמן הוא ובתוספתא גר' הכי היה עומד בתוך סיעה של בני אדם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואמר אחד אני איני נאמן איש פלוני מעשר הוא הרי זה נאמן אמר מעשר הוא בפני אינו נאמן שלא בפני נאמן ע"כ ורבנו שמשון ז"ל כתב התוספתא ולא הירושלמי מפני שהיה לו גירסא משובשת בלשון הירושלמי:

בבן עיר בסיעת חברים. אם בבן עיר תפרש שכבר מכיר צריך שיהא סיעת חברים המעידין עליו אבל עמי הארץ אפשר שהן יחניפו לו ואם תפרש באכסנאי אפילו ע"ה נאמנין:

ואת אמרת בפניו אינו נאמן. והא לא נחשדו חברים אלא בע"ה מיתנייא:

מפני חייהן של בני העיר. כדי שיביאו תבואה חמרין לעיר סמכו על רוב ע"ה דמעשרין הן ובדמאי הקלו ובהך אוקמתא לא קשיא מדר' יהודה אדר' יהודה ומדרבנן אדרבנן דתניא בפ' האשה שנתארמלה אני כהן וחברי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה ר' יהודה אומר אף אינו נאמן להאכילו בתרומה ומשמע דר' יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין ורמינן עלה מתני' דהכא ובהך אוקמתא לא קשיא מידי דר' יהודה אדר' יהודה דשאני הכא משום חייהן של בני העיר דחמרין הן דמספיקין לבני העיר מזונות אבל התם חיישינן רבנן אדרבנן לא קשיא הכא עדות מעשר הוא דחשידי ביה ומשום חייהן וכו' אין להקל דהא מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת התם עדות כהן גבי אכילת תרומה הוא ותרומה לא חשידי בה עמי הארץ להאכילה לחללים ולזרים והך תירוצא נמי אית לן למימר התם לאביי דלא קשיא ליה התם דרבנן אדרבנן אבל בגמ' דילן לא משנו הכי אליבא דרבא אלא דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא בדמאי הקלו ורבנן אדרבנן נמי לא קשיא בשכלי אומנותו בידו ופי' רש"י ז"ל דקאי הכא חמר המביא תבואה למכור היה נושא בידו כלים של מכירה כגון מחק שמוחקין בידו המדה והמביא להצניעה אינו מביא בידו כלי אומנות מכר וכיון שכלי אומנותו בידו של זה המזלזל את שלו אנן סהדי שלמכרה הביאה הילכך אין זה אלא גומל וזה יעיד עליו בכרך שלפניהם. וקשה לפי' דמאן נימא לן דלא רצה למכור לשנחזיק אותו בשקרן והלא אומר שלי חדש ואתן ד' סאין בסלע לכך הנכון כפר"ח ז"ל דקאי אההיא דכהן דנאמן שיש בידו כלים שמשמשין בהן בטהרה כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דאין מקבלין טומאה לא מן התורה ולא מדברי סופרים ולכך הימנוהו רבנן שהוא כהן:

הדרן עלך הלוקח פירות

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה