פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ד
האומר למי שאינו נאמן וכו' ממי שהוא נאמן. שאינו לוקח פירות מע"ה:
ממי שהוא מעשר. שלוקח מע"ה ומעשרן דמאי קודם שימכרם ור"י מסיפונטי ז"ל פי' נאמן הוא בחנווני המוכר ולוקח כדין כדאמרי' פ"ב ומעשר הוא בעל הבית מעשר פירותיו ואינו אוכל טבלים:
אינו נאמן. אין שליח זה נאמן לומר מנאמן לקחתיו ומפ' טעמא בפ' כל פיסולי המוקדשין דאית ליה לאשתמוטי כלומר דאפילו ימצא שאינו נאמן מצי לאשתמוטי ולמימר בעיני היה נאמן אפילו דלדידך לא מהימן:
מאיש פלוני הרי זה נאמן. מפרש התם טעמא דמילתא דעבידא לאיגלויי מירתת דכיון דהזכיר לו המשלח שם הנאמן הרי השליח נאמן דחייש שמא יתבענו ונמצא משקר:
דתנינן תמן. במס' גיטין פ' התקבל:
עד שיגיע לאותו מקום. דקא סבר דלא עשאו שליח אלא לקבולי התם:
אוסר מיד. דקסבר מראה מקום הוא לו ואי משכחת ליה קודם טפי עדיף:
אחר הדלת מצאו. לבעל.
דר' יוסי רבא מן דר' אלעזר. כלומר עדיפא מדר' אלעזר כדמפרש ואזיל:
ולא מודי ר' אלעזר. בתמיה:
וכא אפילו א"ל מפלוני אינו נאמן. דכשא"ל מאיש פלוני הוי כאילו א"ל אל תקנה מאחר והוא סבר דמשום דנאמן על המעשרות קאמר ליה ומשו"ה לא חייש: