פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ה
ה"ג ר"מ אומר את שדרכו לימדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה, וכן הגירסא בספרים שלנו וכן משמע בגמ' וכן גריס הרמב"ם ז"ל ור"מ אזיל בתר המינין הנמכרין וכיון דדרך אותו המין למוכרו בגסה כגון תבואה אם מדדו בדקה טפלה היא ודיינינן ליה בגסה ומיפטר והה"נ דאם דרכו לימדד בדקה כגון קטנית ומדדו בגסה מחמיר ר"מ דבתר דקה שדינן לה דבתר המינין אזלינן ולא בתר המדות והכי איתא התם בתוספתא בהדיא, את שדרכו למדוד בגסה ומדדו בין בגסה בין בדקה טפלה דקה לגבה, את שדרכו למדוד בדקה ומדדו בין דקה בין גסה טפלה גסה לדקה, דברים הנמכרים בגסה אלו מיני תבואה, וקיטנית דרכו לימדד בדקה דברי ר"מ ע"כ, ורבנו שמשון ז"ל היה טעות בספרו ודחק עצמו לומר דתרי תנאי ואליב' דר"מ והנכון כגירסא שלנו:
ביבש ג' קבין. כגון תבואה וקיטניות:
בלח. כגון יין ושמן שמוכרין במשקל:
דינר. ולא תני ביה מדה אלא דמים, וביבש מני מדה ולא דמים בגמ' מפ' לה:
סלי תאנים וענבים. בהני לא שייך מדה אלא מניין ודרכן היה למוכרן כך ליטרין אשכולות לדינר כך ליטרין תאנים לדינר דומיא דסלי ירק דבעל הגנה עושה מהן אגודות ומוליך לחנות למוכרן במניין ומי שנותנן בלא מניין אלא יפה כמות שהיא קרוי אכסרה, בלשון ישמעאל קרוי להפסד כ'סארה, וכך פי' בערוך ז"ל ומשמ' לקמן בפ' מאכילין דהני סלין כמדה גסה חשיבי ומשום שמוכר אכסרה שרי להו ר' יוסי למכור דמאי ורבנן פליגי עליה ולית להו טעמא דאכסרה דאין כאן מדה קבועה כמו הסיטון הילכך אע"ג דהוא זבין להו באומד ומפסיד בטלה דעתיה:
הין. מדה גסה בלח:
טומן. מדה גסה ביבש:
טומן. הגירסא בספרים ובתוספתא גרס לימון ופירושו שם מטבע כדמוכח לקמן דקאמר נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח:
תרומת מעשר של מוכר. שיפרישנה המוכר ולא אטרחוה במ"ש אלא ללוקח:
אם במדה דקה הואיל והמוכר משתכר וכו'. הך סוגיא אתיא כר' אילא דלעיל:
באומר לו ממכנסו. שהן מן פירות כניסת ארצו דלא שייך בזה משתכר אלא בסיטון וכיוצא בו שלוקח מבעלי השדות בזול:
באומר מדעתו נתקין. אעפ"כ שמכרת לי בדקה רוצה אני מעצמי שנתקן אני וביתי ואתה לא תעשר:
תנאי ב"ד הוא. שלא יעשר הלוקח אלא מ"ש דבהאי איכא טירחא והוא יזכה באותה מצוה ובמעשרות אחריני לא יעשר כלל והמוכר יזכה באותה מצוה וכן אם מכר לו בגסה דחייב הלוקח ואמר המוכר וכו' תנאי ב"ד הוא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"א וז"ל אמר אחד מהן בואו ונתקן הפירות הללו בין שהיה מוכר בדקה או בגסה המוכר מפריש תרו"מ והלוקח מפריש מ"ש שדבר זה תנאי ב"ד הוא ע"כ. והראב"ד ז"ל השיג עליו א"א בדמאי בירושלמי ס"פ שני לא משמע אלא כשאמר המוכר מדעתו אתקן שלא בהכרח ב"ד ואעפ"כ מ"ש על הלוקח ע"כ. ואיני יודע מנין לו דהא לעיל פרכינן אם במדה דקה הואיל והמוכר וכו' אם במדה גסה הואיל וכו' וכי מתרץ באומר מדעתו נתקין אתרוייהו מהדר אם במדה גסה דהלוקח מיחייב שאמר המוכר מדעתו אתקן ואם במדה דקה דהמוכר מיחייב שאמר הלוקח מדעתו אתקן ועוד דמדקאמר אומרים לו תנאי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר וכו' משמע דהלוקח הוא דבעי עשורי הילכך דברי הרמב"ם ז"ל עיקר:
החלב משל טבח. דהטבחים היו מנקרין הבשר והן נאמנין על החלב כדתנן בפ' גיד הנשה וניקור חלב דאיסור כרת הוא רמו ליה אטבח וגיד הנשה דניקור קנוקנותיו דישראל קדושים הוי רמו אבעל הבית וכגון דאמר לטבח בעינא למיעבד מצוה:
שיהו שניהן משל לוקח. תרומת מעשר ומ"ש כדי שיהו נותנין הרבה תבואה כיון דהלוקח מעשר כל המעשרות:
הדרן עלך פרק מתעשרין