אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

המקבל עליו להיות נאמן. להיות נאמן על המעשרות ולא יהא אצלנו בחזקת שאר עמי הארץ מה הן הדברים שיקבל עליו כדי שהחבר הלוקח ממנו לא יהא צריך לעשר דמאי:

מעשר את שהוא אוכל. צריך לקבל עליו לעשר מה שהוא אוכל:

ואת מה שהוא מוכר ואת מה שהוא לוקח. בגמ' פריך לה ומשני לה:

ואינו מתארח אצל עם הארץ. שמא יאכילנו טבל:

המתארח אצל עם הארץ נאמן. בגמרא מפרש טעמא דר' יהודה:

על עצמו אינו נאמן. כיון דאינו נזהר לאכול עם החשוד הפסיד נאמנותו במה שימכור לאחרים. ובגמ' משמ' דלא מקל ר' יהודה אלא אחר שקבל ושוב נחשד:

את שהוא לוקח ע"מ למכור. שלוקח כדי למכור:

את שהוא מוכר מפירות מכנסו. מה שמוכר מפירות ארצו דאפשר דמעשר פירות ארצו משום דקים ליה דודאי טבל הן אבל הפירות שלוקח כדי למכור אומר בלבו דילמא מעושרין הן דרוב עמי הארץ מעשרין ולא זו אף זו קתני:

מימיהן של בעלי בתים. אותן שקבלו עליהן להיות נאמנין:

אע"כ נוהגין היו בפירותיהן. להיות מתקנין אותן בתוך בתיהן דאע"פ שמתארחין אצל חבריהן ע"ה היו מתקנין פירות שבבתיהן אלמא דאין מפסידין נאמנותן בכד לפי שאין אדם יכול להתרחק כ"כ מחברו וצריך לאכול לפעמים עמו:

א"ר יונה וכו': ר' יונה ור' יוסי פליגי אליבא דר' יהודה ור' יונה אמר דהנאמן על המעשרות ומתארח אצל ע"ה חברו לא מפני שהוא אינו חשוד בעיניו לאכול אלא דקים ליה דבשביל החברותא לא יאכילנו איסור ומ"ט ולעולם אימא לך כדרך שזה המקבל עליו להיות נאמן דאינו מאכיל כד איני אוכל:

חברים אינן חשודין. מלשון חברה ולא מלשון חבר ת"ח אלא בני אדם דגיסי ליבייהו אהדדי קרי להו חברים. ור' יוסי סבר דכל זמן שהוא בבית ע"ה נחשד לאכול ומודי בה ר' יהודה אלא דסבר דכשחוזר לביתו אינו מאכיל מפירות ביתו אלא המעושרין:

וקאמר דמתני' פליגא. דמשמע דכשאינו נאמן על עצמו אינו נאמן על אחרים ולא משמע ליה למקשן דליפלוג ר' יהודה בהך סברא אלא דקסבר דאף על עצמו לא נחשד כדקאמר ר' יונה וכן פי' ר' שמשון ז"ל:

מיליהון דרבנין. דהיינו ר' חנינא ור' יוסי בש"ר יוח':

מסייעין לר' יוסי. דאמרי' שלא אמר ר' יהודה שלא נחשדו אלא דוקא בסוף כלומר כשחזר לביתו אינו חשוד על פירות ביתו לא לאכול ולא להאכיל:

אבל בתחלה. כשהלך ונתארח אצל ע"ה נחשד כל זמן שהוא שם ואי כר' יונה מה בין בתחלה ומה בין בסוף דהא איהו לא אזיל להתם אלא דקים ליה שלא יאכילנו טבל באותה סעודה וכן פי' רבנו שמשון ז"ל:

חוץ מדבר אחד. מן השנויין במשנתנו אין מקבלין אותו ואפי' לר' יהודה מודי בהא דלכתחלה צריך לקבל כל דבר אבל כשקבל ונחשד לדבר אחד אינו חשוד לכל:

הנאמן על הטהרות. כגון שקבל עליו דברי חברות דתנן לקמן אינן מוכר לע"ה לח ויבש. ובתוספתא קתני המקבל עליו להיות חבר לא יתן תרומה ומעשרות לע"ה ולא יעשה טהרותיו אצל ע"ה ושיהא אוכל חולין בטהרה ופשיטא דבעי לקבולי עליה הראשונות השנויות במשנתנו שלא למכור בלא מעשר דהא מוזהר אלפני עור ולא מני הכא אלא דברים הנוספין על שכבר הוא נאמן וכן כ' רש"י ז"ל בבכורות בפ' עד כמה דברי חברות מפ' בתוספת' במס' דמאי שלא יתן תרומה ומעשר לע"ה ושלא יעשה טהרות אצל ע"ה ושיאכל חולין בטהרה ושיעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ע"כ ולא תנינן להו הכא ארבע בהדי חברות ואחריני כדי להיות נאמן אלא ודאי כדפרשינן:

במחארח. ת"ח אצלו יכול לאכול בביתו בלא מעשר אבל רבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים דהיינו בפני ג' חברים כדאיתא בפ' עד כמה:

דאפילו אני איני נאמן עד שאקבל עלי ברבים.כדאמר לקמן דאפילו תלמיד חכם צריך לקבל עליו דברי חברות:

כגון אני לר' שמואל בר רב יצחק. שסומך עלי מחמת אהבתו עלי ואני עליו:

מן שוקא הוא אכיל. והוא דמאי ותנן לקמן בפרק מאכילין דאין אדם רשאי לשלוח דמאי לחברו ומאי רבותיה:

בכפיפה. קופה שעושין מגמי וממיני ערבה כלומר אי אפשר שלא תכשיל לנו:

מניקת של יין. פי' בערוך הוא גישתא דפ' השוכר בע"ז ופירשוה שעושין כמו קנה של זכוכית והוא ארוך וכופף ראשו כמו טפח א' ומכניס לקנקן של יין ושואבו בפיו עד שמוציא מן היין לחוץ והוא שואב מאליו כל הקנקן. כלומר ואפילו אותה המינקת צריך שיהא נתונה תחת ידו שלא הוציאו יין מקודם:

על התנאים שבלבו הוא מסב. כדאמר לקמן בפ' בתרא ומפני דחק השעה עושה כן:

בנו מסב אצלו צריך לעשר על ידיו. דבנו סומך עליו אבל חבירו אינו סומך עליו ואינו צריך לעשר על ידיו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה