אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה א

פרק א

הקלין שבדמאי גר' בפ' בתרא דמעשר ומייתי לה נמי בפ' בתרא דסוטה תניא יוחנן כהן גדול גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה עמד ותקן שכל חבר הלוקח תבואה ממי שאינו נאמן על המעשרות שיפריש ממנה מעשר ראשון ויפריש מן המעשר תרומת מעשר ויתננו לכהן משום דתרומת מעשר לזרים במיתה כתרומה והמעשר ראשון יעכב לעצמו ויפריש מעשר שני בשנותיו ויאכלנו בירושלים או יפדנו ומעשר עני בשנותיו ויעכבנו לעצמו דכיון דספיקא הוא לא יהיב ליה ללוי ולעני דהממע"ה וכתב הרא"ש ז"ל ולא רצה לתקן למכור תרומת מעשר לכהן דחיישינן אי משהי לה ישראל גביה עד שיזדמן לו כהן שיקננה דילמא אתי בה לידי תקלה וקתני במתני' דה"מ בשאר פירות חוץ מאלו השנויין כאן אבל באלו הפירות השנויין במשנתנו כשלקחן חבר מע"ה קילי ולית בהו משום דמאי ולא בעי עשורי ובגמ' איפליגו בה אמוראי אי טעמא משום הפקר הילכך אפילו ודאי נינהו נמי פטירי או משום דלא חשיבי בעינייהו דע"ה ומעשרי להו ומהימני עלייהו וא"כ כי ודאי נינהו בעי עשורי שבדמאי יש מפרש דין מאי ספק מעושר ספק אינו מעושר וי"מ לשון דמע כמו מדומע משפחה שנטמעה ואל"ף בחילוף עי"ן כמו לחם מגואל מגועל והוא לשון עירוב ובגמ' מעשר שני מפ' דמי דתקן דמי דלא תקן לשון דמיון כמו דמי לבר אלהין כלומר דמי למתוקן ולאינו מתוקן למתוקן במתני' כל הני קולי דפרקין ולאינו מתוקן כל הני חומרי דכולה מכילתין:

השיתין. מפ' בפ' כיצד מברכין מין תאנים והכ' מפ' אותן שיוצאין מתחת העלין דגריעי ובלשון ערב שמם גימיז וכן פי' הרמב"ם ז"ל שהתאנים הטובים יוצאין למעלה מן העלין וגר' במס' שביעית תניא רשב"ג אומר מהוצאת העלין עד הפגין חמשים יום מן הפגין ועד השיתין נ' יום מן השיתין ועד התאנים נ' יום:

רימין. התם מפ' כנדי ומפרשי שהם נישפורא"ש בלע"ז שגרעיניהן קשין כאבנים ומש"ה קרי להו כנדי כדאמרינן פ' אלו טרפות דקיימן כנדי כנדי טינרי טינרי והנכון שהן דומיש דאמרינן בפ"ק דכלאים שדומין לזתים ולשיזפין וקרי להו רימין מפני שמצוי בהן רימה ואין בהן אלא הגרעין שהאוכל מועט:

עוזרדין. מפ' התם טולשי וקורין אותן בלע"ז שורבאשי:

בנות שוח. מפרש התם תאני חיוורתא ובגמ' נאריך בו בס"ד:

ובנות שקמה. מפ' התם תאני דולבי תאנה המורכבת בערמון כדאמ' בר"ה פ' אם אין מכירין ערמונים דולבי וערמון תר' דלוב:

ונובלות תמרה.מפ' בגמ' שגרועין כל כך שאין נמכרות עם התמרים ובתוספתא פליגי תנאי בנמכרות עמהן אי חשיבי אי לא ומפ' בפ' כיצד מברכין ר' אילעא ור' זירא חד אמר בושלי כמרא פירוש תמרים שרופי חמה שבשלן ושרפן החום ויבשו קידם זמנן מלשון עורנו כתנור נחמרו כפי' רש"י ז"ל וי"מ שאין מתבשלין באילן ומלקטין אותן ועושין אותן כומר בארץ ומתבשלין וחד אמר תמרי דזיקא תמרים שהשירה אותן הרוח לארץ:

גופנין. מפרש התם שילהי גופני הוא מין ירק ובריש תוספתא דכלאים משמע שדומין עלין שלו לכרפס דתניא הכסבר והגופנין והכרפס אע"פ שדומין זה לזה. בושלי כמו שוליא דנגרי תלמיד הגפן שדומין פריו ועליו כגפן הכי מפרש הכא שמירה והוא שקורין בלשון לע"ז פינוג'ו ובלשון ערבי קרוי שומר וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שלו מין ירק דומה לשבת:

נצפה. מפרש בפ' כיצד מברכין דהיינו צלף וכייל הני ד' מינין עלין ותמרים דהיינו הלולבין הרכין שעולין בו בניסן ואייר שזקופין כתמר באותן הימים ואביונות דהיינו הפרי שבו וקפרסין הן הנרתקין שבהן הפרחים נסגרין לתוכן ועולין מהן כדתני התם על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אימר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ ואסיקנא הקפריסין אפילו שומר לפרי לא הוו הילכך אף בהן אומר בורא פרי האדמה ומוכח בגמ' דהני תמניא מיני דקתני סתמא בהו דפטירי דוקא בגליל הוא דקתני דפטירי אבל העולין בערי יהודה חייבין ובהכי מצינן לתרוצי מתני' דמס' מעשרות דתנן התם צלף מתעשר וכו' אליבא דר' יוחנן דקסבר דהני דמתני' אפילו ודאי נמי פטירי ואמר לך ר' יוחנן ביהודה הוא דמיתנייא אי נמי מודי ר' יוחנן בנשמרים:

האוג. הוא אילן שפריו אדום כדתנן בפ"ק דמעשרות האוג והתותים משיאדימו וקורין לו סומקי בערבי:

והחומץ. מפרש טעמא בגמ':

והכסבר. כוליינדרו בלע"ז גד לבן תרגום ירושלמי כסבר חיוור וביהודה הוא חמוץ מאד ואינו ראוי לאכילה בעיניה כדאיתא בגמ' וגבי מעשר בעינן מאכל אדם ומפרש בגמ' דהני ג' מינין אוג וחומץ וכוסבר ביהודה הוא דפטורין ובגליל חייבין:

חוץ משל דיופרא. מפ' בריש עושין פסין אילן העושה דיו פירות בשנה שטוען שתי פעמים פירות שיתין בשנה:

רימי שקמונה. שם מקום והנהו חשיבי:

המוסטפות. שנתבשלו באילן עד שנתבקעו וקרי להו כן דנראין דנתבקעו בסייף:

אינן באין אלא מן ההפקר. ולא חשו לאחרים שאינן הפקר דהא מיעוטא נינהו:

והפקר פטור מן המעשר כדדרשינן במסכת חלה ולר' יוחנן אפילו אמר ע"ה שאינן מעושרין לא בעו עישורי דהפקרא נינהו ולקמן מפרש דהני מיני דמתני' דוקא בגליל הן פטורין דרובן באין מן ההפקר וכ"ש חרובין דפשיטא דבאין מן ההפקר אבל ביהודה חייבין ולקמן מפרש דמודי ר' יוחנן אם היו נשמרין חייבין:

לא שנו אלא דמאי. לא תני במתני' דפטורין אלא מטעם דמאי והיינו דכיון דלא חשיבי לא חשידי בהו ע"ה אבל ודאי פשיטא דחייבין:

לפי שבכל מקום ומקום לא חשו אלא דמאי. פי' רבינו שמשון ז"ל לפי שבכל המסכתא מיירי בדמאי נקט הכי דמאי אע"ג דדמאי לאו דוקא ונ"ל לפרש לפי שבכל מקום ליכא חשדא אלא משום דמאי תני הכא הכי וקאמר דליתא לאותה חששא משום דהוו הפקר וכיון דטעמא משום הפקר אפילו ודאי נמי:

מיתני אלא דילא ודאי. לא בא לשנות אלא דאין כאן איסור ודאי ואפילו אמר ע"ה ודאי נונהו. והקשה רבינו שמשון ז"ל והתוספות פ"ק דר"ה דמשמע בפ"ק דשבועות דבנות שוח הוו פרי חשוב דאמרינן מותרות עושין אותן קיץ למזבח כבנות שבע לאדם פי' כמו שאוכלין בנות שבע בקינוח סעודה כך מביאין מן המותרות עולות אחר שהקריבו חובת היום והמזבח בטל והיינו בנות שבע היינו בנות שוח דאמרינן בב"ר גבי עץ שאכל ממנו אדם הראשון לפי שגרמו שוחה לאדם ואיכא דקרו להו בנות שבע לפי שגרמו שבעת ימי אבלות וכן בפ' ד' דנדרים משמע נמי שהוא פרי חשוב גבי הנודר מן הכלכלה והיו בה בנות שוח ואמר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה הייתי אומר הכלכלה אסורה ובנות שבע מותרות ובשלמא לר' יוחנן דאמר טעמא משום הפקר מצינן למימר דפרי הגדל ביערים הוא שהוא מקום הפקר ופטור מן המעשר אע"פ שהוא טוב כעין לוזים וערמונים והא דאמר בפ"ק דר"ה דמעיקרא לא נהוג בו שביעית לאו משום דלא היה חשוב בעיניהן אלא משום דתנן במס' שביעית פ' בנות שוח דשביעית שלהן שנייה שהן עושות לשלש שנים וכשחנט בשביעית נגמר הפרי בשנה שנייה של שביעית והוו סברי דלא אזלי בהו בתר חנטה ולא בתר לקיטה כיון דאין נגמרין אלא בשנה שלישית לחנטתן אבל לריש לקיש קשיא דמחייב בודאי ופטר בדמאי לפי שלא נחשדו עליו משמע משום גריעותא דפרי הוא וכן משמע בפ' כיצד מברכין דאמרינן התם בשלמא למ"ד בושלי כמרא היינו דקתני הקלין שבדמאי ספקא הוא דפטור הא ודאן חייב אלא למ"ד תמרי דזיקא ודאן חייב הא הפקרא נינהו משמע דלמ"ד דמאי דוקא טעמא הוא משום דגריעי ותירצו ז"ל דבנות שוח ובנות שבע לאו חדא מילתא היא ובנות שבע טובות הן ומהן אכל אדם הראשון כי הכתוב אומר עליו כי פרי טוב ונחמד היה ובנות שוח רעים הן ואיכא דקרו להנך שאכל אדם הראשון בנות שוח כינה אותן במין התאנים הגרועים כאדם שתולה הקלקלה במקולקל ע"כ:

מכזיב ולהלן וכו' בין דמאי בין ודאי. בההיא לכו"ע לאו דווקא דרחוק הוא מא"י דעולי בבל וה"נ הך דהכא:

אם היו נשמרין חייבין. תוספתא היא בריש פירקין דתניא התם הקלין שבדמאי השיתין והרימין וכו' אם היו נשמרין חייבין ואם כחס על שדהו פטורין כלומר ואם היו נשמרין אגב ששומר את שדהו בשביל דבר אחר לא חשיבא שמירה לגבייהו ולא הוו נשמרין ופטורין ומשמע דדייק טעמא כר' יוחנן דסתמן מן ההפקר באין ולאו בחזקת נשמרין הן ומשו"ה פטורין וא"כ אפילו ודאי:

פתר לה אחר רוב משמרין. אמר לך ר"ל ה"ק אם היו רוב משמרין חייבין דאחר רוב משמרין הוא דאזלינן כדמפ' ואזיל לקמיה דפליגי בעיר שישראל וגוים דרים בה ספק רוב גוים ספק רוב ישראל ואת"ל רוב ישראל ספק רוב אנשי העיר משמרין הללו ספק אין רוב משמרין לריש לקיש בההוא דמאי לא בעי עשורי ובודאי בעי עשורי וכי תני אם היו נשמרין חייבין אם היו רוב משמרין קאמר וה"ק אע"ג דספק רוב ישראל ספק רוב גוים אם רוב משמרין הן חייבין בדמאי דשדינן להו אחר רוב משמרין ולא פטרא מתני' אלא היכא דספק רוב משמרין ובספק רוב גוים:

איתא חמי וכו'. השתא אסיק אדעתיה דאפילו ודאי רוב משמרין וברוב ישראל פטר ר' יוחנן ומשום הכי מקשי אם רוב משמרין דברי הכל חייבין בין דמאי בין ודאי דהכי תניא בברייתא ור' יוחנן לא מצי פליג אברייתא ואם אין רוב משמרין כלומר דרובא אין משמרין אפילו ריש לקיש נמי פטר דמאי וודאי דהא אית ליה דנשמר בעינן לגבי מעשר כדאיתא התם:

מחצה על מחצה וכו'. מחצה משמרין ומחצה אין משמרין לא אפשר דבהא פליגי דתנן פ' שני דמס' מכשירין המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן פטורין למכור בשוק חייבין מחצה על מחצה דמאי וה"פ התם מיירי ואזיל בעיר שרובה ישראל ומיעוטה גוים ואשמועינן דאם רוב מכניסין לבתיהן אם מצא אותן בזמן שרוב אנשי העיר מכניסין לבתיהן פטורין ושדינן להו בתר רובא דנפלי מיניה בהדי דבעי להכניסן לבית ולא ראו פני הבית ופטירי ואם מצא בזמן שרוב מוכרין לשוק חייבין דמוציאין אותן מן הבית וקתני דמחצה על מחצה חייב ושדינן להו בתר מחצה דמוכרין וה"נ שדינן להו בתר מחצה משמרין וקשה לר' יוחנן:

ואמר ר' זעירא וכו'. משום דלא תימר ההיא בשאר פירות ומודי בהו ליתא דאיתמר עלה ארישא דפטורים א"ר זעירא לא סוף דבר הקלין שבדמאי הוא דמקילינן דוקא אלא אפילו בשאר פירות דעלמא דחיישינן בהו לדמאי מקילינן נמי ופטורין ומינה תידוק דסיפא דקתני מחצה על מחצה דמאי מיירי בין בקלין דמתני' בין בשאר פירות:

ומשני תני נכנס לעיר וכו'. תני תגיד תרגום ירושלמי ויגד לשני אחיו ותני לתרין אחוהי כלומר תריץ ואימא הכי ותפרש דבריהן כן נכנס לעיר שרובה ישראל ספק רוב וכו' אבל מחצה משמרין ומחצה אין משמרין דברי הכל חייבין והיינו מתני' דמחצה על מחצה:

שרובה גוים ספק רוב משמרין וכו'. כדי נסבה ואגב רישא נקט לה דכיון דס"ל לתנא במסכת מכשירין דיש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר אפילו רוב משמרין פטור א"נ דספק רוב משמרין אישראל הדרין בה קאי ופטורין אפילו רוב ישראל משמרין כיון דרובה גוים ובתר גוים שדינן להו ופלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש היינו בתרי ספיקא דלריש לקיש תרי ספיקי בעינן להקל אבל אי רובא משמרין אפילו אי לא ידעינן בהני פירות שלקח חבר מע"ה אי שמרן ישראל אי לא אחמרינן וחייבין לעשורי והיינו דאמרינן לעיל פתר לה אחר רוב משמרין ולר' יוחנן פטורין היינו ודאי דקא פטר ר' יוחנן לעיל דסתמן אית לן למשדינהו בתר רובא דעלמא דאין נשמרין הן ופטירי אבל היכא דפירות גופייהו ידעינן דשמרן ישראל חייבין והיינו ברייתא דקתני לעיל אם היו נשמרין חייבין אליביה דאפירות גופייהו קאמר:

הבכורות. התאנים הבכורות:

והמסוייפות פטורות. בתוספתא מפ' דהיינו בבקעה אבל בגנה חייבות דנשמרין הן וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ' י"ג דהל' מעשר:

המסוייפות. לקמיה מפרש משיוקפלו המקצועות והיינו סופי תאנים דפ"ק דפסחים:

משיוקפלו המקציעות. דרך שומרי גרוגרות לסחורה חורצין אותן באותן חבלים שקורין רישטאש וקולעין התאנים בסכינים ושוטחין אותן במחצלות והמחצלאות ששוטחין בהן קרויין מקצועות וכשנקפלו נסתלקה שמירת בעל השדה ממש ומה שהמשוייר לשם הפקר הן ולא חשיב בעיניה ואמרינן נמי בפ' קינם יין דמשיוקפלו המקצועות דהיינו רוב המקצועות שרו התאנים שבאילן משום גזל ופטורין משום מעשר דהפקר נינהו כדאיתא התם:

כדי טפלת שומר. שאין בהן כדי הוצאת השומר שישמור אותן בבקעה ובהר ומפקירן:

מפני שהן בחזקת משתמרות. כדכתיב כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם ובודאי גמר להו אע"ג דהן מועטין דדעתיה עלוייהו:

שיתין שבצפרי חייבין. ואע"ג דלאו מיהודה היא ודווקא שיתין דמשתמרין אינהו באנפי נפשייהו הוא דחייבין אבל נובלות בכל מקום ואפילו נמכרות עם התמרים פטורין ואפילו הטילו שאור דכיון דנשרו לארץ הפקרא נינהו:

נסתייפו התאנים והוא משמר שדהו מפני ענבים. בסוף לקיטת התאנים נמצאים באילן תאנים שאין מתבשלות כל צרכן עולמית ובעה"ב זה משמר שדהו שלא יכנסו בני אדם לתוכה ואין דעתו מפני התאנים אלא מפני הענבים שעדיין לא הגיע עת הבצירי ענבים:

והוא משמר שדהו מפני הירק. בפ"ק דפסחים מייתי לה ומפ' התם מפני מקשאות ומדלאות וקאמר דסופי ענבים שאין מתבשלין עולמית ובעה"ב משמר שדהו שהן בתוכן ולא בשבילן אלא בשביל המקשאות ומדלעות שבה מקשאות הנטיעה שלוקטין ממנה הקישואין קרוי מקשה ולרבות מקשאות וכן מדלעות נטיעות דלועין:

אם נכנס הפועל. לעשות איזו מלאכה בגנה או בבקעה ואילו היו פירות חשובין הא קיימא לן דאין יכול לאכול אלא א"כ עושה מלאכה בדבר שגידולו מן הארץ שעדיין לא נתחייב במעשר כדאיתא בפ' הפועלים:

או הוא. זה השומר שרוצה ליכנס:

אסורות משום גזל וחייבין במעשר. אם ליקטן בעל הבית או נתנן לו כיון דלא הוקפלו המקציעות עדיין:

ופטורין משום מעשר. דהפקר פטור מן המעשר:

אכול שכבר נתיאשו הבעלים מהן. ור' יוסי ב"ר יהודה סבר גנאי הוא לת"ח כיון דצווח ובפ' קונם יין בגמ' ל"ג הכי אלא שהשומר אמר להם אמאי לא אכלי רבנן דטעמא דר' יוסי בר יהודה מפ' התם דמשום סניותא דמילתא הוא דקאמר הכי שדבר שנוי ומגונה היה לו אם לא יאמר להם שיאכלו ולא מנדיבות לב אמר להם כן:

יאות הוא מקשי. בתמיה כלומר וכי קושיא היא זאת והתנן במס' מעשרות בפ' המעביר:

הסיאה. פולי"ו בלע"ז:

אזוב. אוריגאנו בלע"ז:

קירנית. טומיליו בלע"ז:

הא בגנה אפילו נשמר פטורין. דמסתמא אפקרינהו וה"נ אפקרינהו ונמלך הוא:

בר' יוסי ב"ר יהודה גרסינן חייבות:

הנמכרות עם התמרים. והכי איתא בתוספתא וסבר דמתני' דתני פטורין היינו בלא נמכרות:

מה שתי קופות. נובלות דמחייב ר' יוסי ב"ר יהודה היכי דמי אי לימא דכי מוכר קופה של נובלות על גבי קופה של תמרים דחזי לצרפן או אפילו זו בצד זו ומסיק דכלהו פטורין אלא הכי מיבעיא לן:

שתי קופות זו בצד זו. הוא דקאמר ר' יוסי או דילמא לא אלא במעורבות בתוך התמרים הטובות הוא דמיירי דכיון דמערבי להו כן ומוכרין הכל ביחד כחד מינא חשיבי ומחייבינן:

בהטילו שאור. בעיא היא האי מעורבות דקא מחייבינן דוקא הוא בשהנובלות הטילו שאור אלא שלא נמתקו דתנן בפ"ק דמעשרות התמרים משיטילו שאור וכה"ג הוא דמחייב ורבנן פליגי משום דנשרפו בחמה גריעי:

בפני עצמן יהו חייבות. ואמאי בעי ר' יוסי בר יהודה מעורבות דהא באו לעונת המעשרות:

אלא מן ההפקר. ובודאי דר' יוחנן אפילו בהטילו שאור קאמר והכא משום דערבן חייבות:

אפילו במעורבות יהו פטורות. ומ"ט דר' יוסי בר יהודה:

כולו חיבור. אלמא אע"ג דשאר גרגירים לא באו כולהו מיחייבי וה"נ כיון דעירבן אגב אחריני מתדבקין הני בהני ומיחייבי כולהו:

לא כדברי זה. ר' יוסי דאפילו בהטילו שאור פטור ואפילו במעורבות:

ולא כדברי זה. דמחייב במעורבות ואפילו לא הטילו ואתיא כמ"ד מחייב ר' יוסי בר יהודה בלא הטילו דלא הטילו פטורות ולא דמי לאשכול שלא ביכר דהתם מיניה וביה הוא וכולהו פסיגין מאשכול חד ונקי אבל הכא לא ודלא כתנא דמתני' דתנן לפיטורא נובלות תמרה דמשום דנשרפו הפקר נינהו ואפילו הטילו שאור ופסק הרמב"ם ז"ל פ' י"ג כרבנן דהכא ולא חילק בין מעורבות ללא מעורבות וכדפרישנא:

שמירה. בלשון ערבי פינוג'ו:

ממה דמתלין לה מתלי בגלילא. ממה שמושלים משל בגליל:

שמירה שמר מירה וכו'. השומירה זכר לקחת או שמר מירה שני מינים הם גבוה ונמוך שמור עצמך ממנו שהוא חמוץ מאד מי נתן לך עסק עם חבלין ואילו ביהודה לא היו אומרין כן:

מתל לך. נתן לך תרגום ירושלמי אל תתן לנשים חילך לא תיתלי:

הדא אמרה בגליל פטור וביהודה חייב. ומתני' בגליל מתוקמא וכן פי' ר"י מסיפונטי ז"ל:

כוסברא כוסברתא. יש שני מינין גבוה ונמוך גבוה קורין כוסבר זכר ולנמוך קורין כוסברתא נקבה וביהודה הוא חמוץ וחריף מאד ומשום דהמשלים שוין מייתי לה הכא מיקמי פיסקא דהחומץ:

בדרומא. ארץ יהודה היא דרומית לצד ירושלים:

פטור מן המעשרות. כשבית המקדש קיים היו עושין יין בטהרה לנסכים ובזכות הנסכים היה טעם יינן משתמר ולא היה מחמיץ:

והיו מביאין מן התמד. והיה החומץ בא מן התמד שהוא מן המים ופטור מן המעשר דרובו מים:

ועכשו שהיין מחמיץ חייב. שחזקתו מן היין:

דתנינן תמן. בפ' בתרא דמעשרות:

וכא הוא אומר. דתמד פטור דחזקתו מים:

ולא היו חרצנים חשובות. והוו הפקר ומשו"ה פטור התמד ואפילו ודאי אבל השתא דחרצנים חשיבי דלא הוו הפקר חייבין והא דקתני בברייתא ועכשיו שהיין מחמיץ חייב דמשמע דחזקתו מן היין וה"נ קתני בפ' אלו עוברין חד מתרי טעמי נקט וה"ק עכשיו שהיין מחמיץ חזקתו מן היין ואפילו לא הוי מן היין חיוב מטעמא דחרצנים חשיבי להו והך סוגיא אתיא כר' יוחנן דאמר לעיל דפטור אפילו ודאי מטעם הפקר דהוא מריה דתלמודא דבני מערבא וה"נ מקשי בסמיך לית הדא פליגא על ריש לקיש ולא משני לה ומצינן לשנויי כדמשני בפרק אלו עוברין לא נחשדו ע"ה על התמד:

וירבו כל הרימין על רימי שקמונה. לר' יהודה קא מקשי אפילו דרימי שקמונה יהו חשובין ליבטלו בתר רוב רימין דעלמא:

במקום שרוב משמרין. דהא דמחייבי רימי שקמונה היינו היכא דרובן משמרין ורבנן ס"ל דבטלה דעתן אצל כל אדם ושיתין שאני דמין תאנים הן שנשתבחה בהן ארץ ישראל:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה