אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ט · הלכה ג

הלכה ב

כלים חדשים. בגמ' מפ' לה:

מברך על הרעה. דיין האמת ואפילו תהא הרעה מעין הטובה כדמפ' בגמ' דילן דשקל בידקא בארעיה דאף ע"ג דלסוף משבחא ארעיה השתא מיהא רעה היא:

על הטובה. מברך הטוב והמטיב אע"פ שהיא מעין הרעה וכגון דאשכח מציאה דאע"ג דאפשר דרעה היא דשמע בה מלכא ושקל לה מיניה ואפשר שיסתכן ע"י עלילות השתא מיהא טובה היא:

הצועק לשעבר. שמתפלל עליו כדמפ' ואזיל:

אין צריך לברך עליה עוד. על הסוכה אבל על הרגל מברך ולעיל פ' מי שמתו מפ' טעמיה דסוכה נוהגת בלילות כבימים וליכא שום הפסקה במצות וכחד יומא אריכתא דמי ולא קים לן כוותיה: וכל הני ברכות דקתני הכא דבשעת עשיית המצוה מברך לעצמו וכן לאחרים דאמרינן דבשעת עשיית הסוכה מברך לעשות סוכה ולאחרים מברך לעשות סוכה לשמו וכן בלולב וכן בציצית וכו' דלא כהלכתא נינהו דדוקא בשחיטה הוא דמברך בין לו בין לאחרים דבשעת עשייתה היא גמר המצוה וכן במילה אבל אינך דקתני הכא דלאו בעשייתן איתעבידא מצוה אלא הכשר מצוה הוא דקא עביד לא מברך וגבי סוכה בשעה שדר בה הוא דקא עבד מצוה ומקמי הכי לא מברך וכן בלולב וכיוצא בו והכי מסקינן בפ' התכלת וכן פסק הריא"ף ז"ל בהלכות ציצית וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ' י"א דהלכות ברכות. ובפ' לולב וערבה אמרינן דשהחיינו דוקא מברך בשעה שעשה הסוכה וכן בלולב:

ידיד מבטן. יצחק קרי הכי על שם אשר אהבת. מבטן דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכתיב אבל שרה אשתך והקימותי את בריתי אתו והיינו מילה:

בשארו. בבשרו שם חק של מילה:

וצאצאיו. אחריו חתם באות דהיינו יוד דעטרה כמין יוד של שדי:

שארנו משחת. דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור וכו':

עובר לעשייתן. מפ' לה בפ"ק דפסחים קודם לעשייתן:

חוץ מתקיעה. אתרוייהו קאי בין למ"ד עובר בין למ"ד בשעת עשייתן דלבתר תקיעה מברך ומפ' טעמא בפ"ק דפסחים דשמא לא יעלה לו תקיעה ונמצא ברכה לבטלה ולא מצי תקע ומברך אלא אחר שתקע הוא דמברך ולא קי"ל הכי דהא לשמוע קול שופר קא מברך ועל השמיעה וההבנה הוא דמברך בין יתקע הוא בין אחרים:

וטבילה. דלא מצי טביל ומברך דהא ערום הוא אלא אחר שעלה מן הטבילה הוא דמברך כדגרסינן בפסחים דאחר הטבילה הוא דמברך ופי' הגאונים ז"ל דאטבילת גר קיימא דאכתי גברא לא חזי כדאמרינן פ' שלשה שאכלו בגמ' דילן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול אבל נדה וזב מברכין קמי טבילה כדתנן נדה קוצה לה חלה ומברכת:

קידושין בבעילה. מי שמקדש בבעילה לא מברך ברכת אירוסין אלא אחר שבעל וכתב הרמב"ן ז"ל דהיינו טעמא דאין לברך אלא כשהמצוה מזומנת לפניו ובאותה שעה אין לברך משום ולא יראה בך ערות דבר ולא הצריכוהו חכמים לבעול הוא בבגדו והיא בבגדה ולהתכסות ע"כ:

ואית לך חורי. יש לך אחרת שאינו מברך בשעת עשייה ולא לאחר עשייתה אלא קודם עשייתה:

עד שלא יחלוץ. מברך לשמור חוקיו כדאיתא בפ' היה קורא:

ושל ראש. כשאין לו אלא תפלה של ראש נמי אין לברך בשעת הנחה אלא קודם דהא עד שלא נתנה לא נתנה ומשנתנה הא נתנה ואין מקום לברך בשעת הנחה דכבר נעשית המצוה ועדיין לא נגמרה הברכה הילכתא מברך קודם שמניחן על הראש:

עובר לשחוט. קודם שישחוט:

משיבדוק. שמא תצא טרפה לדידך דאמרת דאין לברך עד שישחט: ומשני חזקת בני מעים כשרים:

ביושבת על המשבר היא מתני'. דהוי תפלת שוא:

עיקר עיבורה של דינה זכר היה. ואין מזכירין מעשה נסים:

לנכון לבו בטוח בה' משמועה וכו'. כהלל הזקן שבטח בחסידותו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה