פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ט · הלכה ב
על הזיקין. מלשון זיקוקין דנור דהיינו כמו שבט של אור רץ ברקיע וכאשר הולך ורץ נבלע קומיטא בלע"ז:
זוועות. רעידת הארץ:
ברקים. לאמפוש בלע"ז:
רעמים. טרואינוש בלע"ז:
רוחות. מפ' בגמ' והוא בבאין בזעף:
על הנהרות. בגמ' דילן משמע דדוקא על ד' נהרות נילוס חדקל ופרת וגיחון מיירי:
ברוך שעשה את הים הגדול. לפי שהוא חשוב וגדול שבכולן קבע ליה ר' יהודה ברכה לעצמו דהיינו ים אוקייאנוס:
בזמן שרואהו לפרקים. בגמ' מפ' אחד לשלשים יום ונראה כיון דלמדו מר' יהודה גבי קריעה דדוקא א' לשלשים יום משמע דקי"ל כר' יהודה וה"ה גבי כולהי ברכות דפרקין וכן כתב ר"ת ז"ל:
על הגשמים. אומר הטוב והמטיב והוא דאית ליה ארעא ולחבריה בהדיה:
על בשורות רעות. כגון מת אביו או מתה אמו:
מתריעין על הזוועות. שנופלים הבתים והחומות מצד הרעש והיינו מפולות דתנן בפ"ג דתעניות ומתריעין משמע התם בשופר:
תמיד עיני ה'. ובשלום וברכה משתעי קרא:
תיטראות. מקומות גבוהים שרואים משם שחוק וטיול:
בתי קרקסיות. בתי שותי יין כדרך מלכות יון יין בלשון יון קרשי:
מסתכל באפילון של עולמו. חללו של עולם:
מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה. דעזיה החזיק במחלוקתו של קורח ליטול כתר כהונה בד"ה:
זבוב לצרעה. למי שעקצו צרעה כותש זבוב ומניח עליו:
פשפש לעלוקתא. מי שנתחבה בו עלוקה מריח הפשפש פותח פיו ובורח:
נחש לחפפית. פי' בעל הערוך ז"ל א' ממיני שחין ותמיד צריך לחכך אותה ולחפף אותה כאותה של איוב ורפואתה בנחש שמרתיחין אותו בשמן זית ושטין השחין באותו שמן:
שבלול לכתית. קראקול בלעז שמניחה בכתית והוא בשר כתוש שנפגע באבן או בכותל אינקונטראדא בלעז:
סממית. אראניא בלעז למי שעקצו עקרב כותש סממית ומניחין עליו:
בטרודין. פי' רבנו חננאל ז"ל אע"פ שאין נראין הברקים סמוכים זה אל זה אלא עכשו ברק אחד ואחר שעה ברק אחר כיון שלא נפסקו העננים די בברכה אחת אבל אם העננים הראשונים נפסקו וחזרו וחוזר הברק אח"כ מברך ברכה אחרת:
חיליה דר' יוסי. כחו וראייתו:
ספיקליא. בית הסוהר של בני תמותה מלשון ספקלטור ושם עושין האסירים נקבי צורכיהן ודמי לבית הכסא:
אם יכול לצאת. בעודו שומע הברק או הרעם: ואומר ר"י ז"ל דמספקא ליה להאי תלמודא אם לבו רואה את הערוה מותר או אסור הילכך לדידן דסבירא לן דאסור פשיטא דאסור:
ומרשלו בגבעות. מחלישו:
קוזמיקון. שהיה כללי בכל העולם. עולם בלשון יון קוזמו:
מהו שאקרע. כדאמרינן בפ' בתרא דמו"ק הרואה ערי יהודה בחרבנן קורע:
קמטריא. תרגום מלתחה קמטרא שהיה עושה ארגזים ותיבות נאות:
בן מנשה. מנשה בן חזקיה שהשכיח את ישראל מן התורה:
והאריך ימים. דהא אשכחן ליה בימי דוד:
פינך דסולת. בלשון יון קדרה:
קומוס תיסבריין. שר האוצרות תרגום מזוינו מלאים תיסבריינא:
ששב לאל. דהא יהונתן שמו כדכתוב בספר שופטים:
עד יום גלות הארץ. ומשמע דלעולם היה כומר שם:
סנקליטון. ב"ד ועצה שלו ויום גלות הארץ מפורש בסדר עולם עד יום שגלה מנשה ופסלו של מיכה עמו:
בימות הגשמים. דתמיד מצויין עננים זהו רקיע בטהרתו כשנמצא זך שהוא דבר חדש ומברכין בתר ג':
ועתה לא ראו אור. בהיר הוא. לבהרות שיש עננים חשוכים זו מזו:
כחצי המטה. מטתה של לבנה כלומר מדת שטחה דהיינו שנתמלאה עד חצי עיגולה:
שתתמלא פגימתה. שכל שטח עיגולה יתמלא אורה דהיינו עד י"ד יום וכדמפ' ואזיל:
צריך לברך. והברכה מפורשת בגמרא דילן פ' היו בודקין:
בתפלה. בתפלה של ר"ח דהיינו בתפלת מוסף היכי חתים:
והשיאנו. את ברכת מועדיך דר"ח נמי אקרי מועד כדאיתא פ"ק דשבועות:
זמן. שהחיינו כמו בשאר מועדים כדתני רב הושעיא:
יצר אתכם בדין. כדתנן על כרחך אתה נוצר:
וזן אתכם. במזונותיו:
וכלכל. בשאר דברים:
בדין. כדאמרינן קשין מזונותיו של אדם וכו':
ולהקימכם בדין. אם יהו ראויין לחיי עולם או ח"ו לדראון עולם:
אחיה השלוני. בגמ' דילן בפ' לולב וערבה אמר' יותם בן עזיהו:
בתחלה. ברביעה ראשונה:
ולבסוף. רביעה שנייה:
פני קרמיד. כלי חרס שנותנין על הגגין ובלשון יון קיראמידא:
מגופה. סתימה שעושים מטיט ומדבקים אותה בפי החבית של יין:
תשרה. לשון ששרה פתו ביין:
ויש מגופה נשרית. בתמיה' והלא אין דרכן של בני אדם להניח חבית של יין סתומה אלא באוצר:
אלא רואים אותה. אלו היתה מונחת שם במקום הגשמים היא שרוייה:
להפסיק תענית נאמרה. האי כל שהוא אבל לא לברכה:
ולמה אמרת לו. לר' תנחום הן:
רבי מנו רביה. מאן הוא רביה דמר שקבלת ממנו דלאו לברכה נאמרה כל שהוא דהא קאמרי ר' יוסי ור' יונה משמיה דרב יהודה דלברכה נאמרה כל שהוא:
ה"ג מהו כי יגרע נטפי מים שאתה ממניען זו מזו. כדאמרינן בפ"ק דב"ב שאלמלא שתי טיפין יוצאות בדפוס אחד מטשטשות את הארץ:
שהוא מורידן במדה. שאם העבים לקחו מים יותר ממה שצריך לארץ גורע מן המים מלהוריד אלא הצורך לארץ:
כדי רביעה. להרביץ העפר:
בתחלה. שלא נעבדה מחמת קושיה:
שנייה. שהיא שניה לה בקושי:
שלישית. שחרשוה והיא עבודה ובב"ר פ' י"ג גרס הכי בקשה טפח ובבינונית טפחים ובעבודה ג' טפחים. ובגמ' דילן פ"ג דתענית גרס עד כמה יהו הגשמים יורדים ויהו פוסקין מתעניתן בחרבה טפח בבינונית טפחיים בעבודה ג' טפחים ופי' התוס' בחרבה טפח שלא נחרשה בשנה זו. בינונית שנחרשה פעם א'. עבודה שנחרשה שתי פעמים בשנה זו:
כלי מחרישה שמעמיק ג' טפחים כדאמרינן בעלמא שלשה טפחים של עומק המחרישה. ונ"ל דר' יהודה בא לפרש דברי ר"מ:
תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. תהום אל תהום תרי. לקול צנורות הבאים מלמעלה כנגד כל צנור וצנור תהום אל תהום קורא לחברו ושניהן מעלים מים כנגדו צנוריך הם הגשמים שבאים בכל נקב ונקב שבעבים כמו צנור:
לפי חיסומה. כפי חוזקה:
בוקעין בארץ. כלומר יונקים מן הארץ. שרשי חרוב ושרשי שקמה תנן בפ' לא יחפור דאזלי עד חמשים אמה:
לרגעים אשקנה. לשון מרגוע לשון הפסקה שהמטר אינו יורד: