פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ט · הלכה א
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל. כגון מעברות הים ומעברות הירדן וכל הני דמני ואזיל בגמ' דילן:
שעקר ע"ז מארצנו. מפ' בגמ' דהיינו כשנעקרה ע"ז מכל א"י אבל כשנעקרה ממקום אחד אומר ברוך שעקר ע"ז מן המקום הזה. וכל הני ברכות הסכימו המפרשים ז"ל דבשם ומלכות נינהו והכי איתא בגמ':
אינו צריך לברך. בניסי יחיד אחר הוא דלא מיחייב אבל הוא גופיה מיחייב לברוכי ואומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה:
על נסי אביו מהו. ולא איפשיטא ובגמ' דילן אמרינן דהוא ובנו ובן בנו מברך:
כגון חנניה מישאל ועזריה מברך. שעשה נסים לאבותינו והכי תניא לקמן ובגמ' דילן:
ניסי שבטים. כגון מקום שלא היה קידוש השם:
מ"ד כל שבט ושבט איקרי קהל. פלוגתא דר"ש ור' יהודה ור"מ בפ"ק דהוריות כדתנן התם:
צריך לברך חמש ברכות. כדמפ' ואזיל:
פרת. בבבל עובר כדאיתא בגמ' דילן:
מרקוליס. בבבל נמי איתא:
כבשן האש. חפירה שהוסקה לחנניה מישאל ועזריה:
גוב האריות. שהושלך בו דניאל:
שעשה נסים לאבותינו. ואע"ג דיחיד הוה מנינו אבות על השולטנות האב הדוכס אבי אבי רכב ישראל וכו' ורבנות מצינו על היחיד כדכתיב ביד אדונים קשה:
מקום שנוטלין ממנו עפר. פי' רש"י ז"ל מקום יש בבבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין נותנין עליה עפר מעפר המקום והוא סימן השמד כדמפ' ואזיל וטאטתיה במטאטא השמד וגו':
צריך לומר אלהינו. ואין צ"ל אתה דהא אומר אשר קדשנו ואינו אומר אשר קדשתנו וקי"ל כרב ואומר אתה ושם ומלכות כדאיתא בגמ' דילן פרק כיצד מברכין:
היסופר לו כי אדבר. הכי דריש ליה לקרא היסופר שבחו כולו כי ארבה לו דברי שבח בדבורי אם אמר איש לעשות כך כי יבולע:
כגון אני וחברי. בתמיה':
סמא דכולא משתוקא. הסם שיש בו כל הסמים כולם היא השתיקה שלא להרבות דברים והיינו לך דומיה תהלה:
דלית בה טימי. דמים וערך בלשון יון טימי:
הרי זה חכם. ששם יוד הא מקור כל השמות כולם מה שאין כן בשאר המדות:
תשובתן בצדן. שכתב כאן רפואתן בצדן להחזיר להן תשובה:
לא שניהם בלא שכינה. הגוף מהן והנשמה מהב"ה מרוחו של הב"ה והכי קאמר קרא עושה אני אדם וחוה אדם בצלמנו בדפוסנו שהן אדם וחוה והשתא נעשה מבנין הפעיל כמו נשקה את אבינו:
בסיליאוש. לשון יון מלכות:
אגוסטוס. פי' יוסף בן גוריון ע"ה לשון רומי יועץ וחכם:
קיסר. כבר פי' ג"כ יוסף בן גוריון טעם למה האפיפיור קרוי קיסר בלשונם:
ארכי טקטנן. שר הבנאים עושה קיטונות וחדרים:
קדוש בכל מיני קידושין. ואלהים לשון רבנות:
קוסינטרו. כמו קוסטינר הפוך אדם ההורג אנשים במצות האדון או במצות המלך:
ויצילני מחרב פרעה. קרא יתירא הוא דלכתוב כי אלהי אבי בעזרי:
ופנוניה. פנו לו מקום והלך:
השלך על ה' יהבך. לשון הפצרה כמו הב הב:
קוזמו קלטור. לשון יון קוזמו עולם קרטור תופש כלומר שלטון על העולם:
שולט בים. להניח הים מזעפו:
פילוסופוס. אוהב חכמה. ואם אינו חכם ובעל כבוד אינו אומר שהוא קרובו:
לכל ישראל. בין ראויין בין שאינן ראויין:
לב עובדיהם. על פושעי ישראל קאמר ומש"ה לת"ק בחו"ל לא יאמר כן מפני שרובם גוים:
ולא נמצא וכו'. אכלהו פריך ומשמע ליה דננעלו להן שערי תשובה ותפלת שוא הויא:
יבחר כתיב. וקרא דאל כל החיים נדרש לפניו ולאחריו וה"ק מי שהוא בוחר לחיי עוה"ב שקרויים כל החיים יכול הוא לבחור שהרי לכל החיים בעוד נשמתם בהם יש להן בטחין לשוב:
שלא עשני גוי. שלא נולדתי מבטן גויה דאלו נולדתי לא היה לי דרך ומקום להשכיל באמתך. אבל לא מברך שלא נעשיתי גוי דזה אין לברך עליו דאף אם נעשה גוי וכפר בעיקר יש לו תשובה ומצי להתפלל עליו וכדאמרן והשב לב וכו':
אותן שפשטו ידיהן בזבול. שכפרו בעיקר והיינו יחובר אל כל החיים הב"ה קרוי כל החיים כי הוא צרור החיים ונתחבר אליו כמו חירם שאמר אל אני:
מזבלין. לשון גנאי הוא והענין כמו מזבחים וכנוי הוא:
כושי. שחור הרבה:
גיחור. אדום הרבה רושו בלעז:
לווקן. לבן יותר מדאי:
קפח. בטנו גדולה ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת:
ננס. קומתו קצרה נאנו בלעז:
קטע. שנקטעה ידו או רגלו מחמת חולי או בב"ד והיינו שלמים ונשתנו:
אבסקתא. שרית קיטון:
ההן פיוסרס. קרוזיליאדא בלעז על שם שמסרס פניו שהדרך פונה שתי וערב וכשפונין לימין או לשמאל ממבוי למבוי פוגעין זה את זה שלא במתכוין והכי מוקי לה נמי פ"ק דע"ז:
קרא הגבר. התרנגול:
טוחות. כליות שהן חלקות ומכוסות בחלב:
אוכלוסא. מפ' בגמ' דילן אין אוכלוסא פחותה מס' רבוא:
חכם הרזים. שיודע מה בלב כל אלו:
נכש. עוקר עשבים רעים:
קטף. כשמחלק ככרות או לחמים מן העיסה הגדולה כל ככר וככר מחליק פניו במים או בשמן כשנותנים אותו בתנור:
כמה בעלי אומניות. עשיר היה והכל באים אצלו:
שוררו אנשים. לשון שירה ושבח כשאתה משגיא פעולתו של מקום הוא מה ששוררו אנשים הראשונים וקרא בהב"ה קאי: