אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ה · הלכה ג

הלכה ב

האומר. בתפלתו:

על קן צפור יגיעו רחמיך. מגיעין רחמיך אנשים שהיו מתכוונין להעמיק בלשון תחנונים ואומרים רחום וחנון אתה ועל קן צפור הגיעו רחמיך שאמרת לשלח האם. או שאמר על טוב שאתה עושה לנו יזכר שמך או שאמר מודים מודים משתקין אותו. וטעמא דקן צפור בגמ' מפ'. וטעמא דעל טוב יזכר שמך מפ' בגמ' דילן משום דמשמע על הטובה ולא על הרעה ותנן לקמן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. וטעמא דמודים מודים מפ' בגמ' משום כי יסכר פי דוברי שקר דמשמע שתי רשויות ואמרינן בגמ' דילן דגבי ק"ש נמי משתקין ומשמע התם דיש חילוק בין כשכופל התיבה בין כשאומר הפסוק וכופלו ופי' רש"י ז"ל דכשאומר פסוק וכופלו משתקין והכא נמי שאומר מודים אנחנו לך וכופלו. ובגמ' בבלית דפריך ודילמא מעיקרא לא כוין דעתיה וכו' משמע כן. וכן משמע בגמ' דהכא דאמרינן אבל ביחיד תחנונים הם שמתחנן וחוזר ומתחנן ולא משמע אלא כשאומר ענין שלם וכופלו:

סרבן. מפציר, לפי ששאר יורדין לפני התיבה כשאומרים לו לך רד צריך לסרב כלומר איני כדאי לכך כדאמרינן לקמן בשמעתין אבל זה לא יסרב שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:

מתחלת הברכה. שטעה זה אם דלג א' מן הברכות ואמר אחרת ואינו יודע לחזור ולאחוז סדרו יתחיל העובר במקומו אותה ברכה שדלג זה מתחלתה ואומר משם ולהלן ומפ' בגמ' דהיינו כשטעה באמצעיות:

קורא תגר. מתרעם וחוטא דאמר לקמן צרה ויגון וכו':

עד קן צפור. ותו לא והלא אפילו ביצי כנים זן ומפרנס:

שעושה למדותיו של הב"ה רחמים. והן אינן אלא גזרות פי' רש"י ז"ל על מדותיו מצותיו והוא לא לרחמים עשה אלא להטיל על ישראל חוקי גזרותיו שהן עבדיו ושומרים גזרותיו וחוקיו ואף בדברים שיש לשטן להשיב עליהן ולומר מה צורך במצוה זו:

ואשגר חד ברכה. והשמיט:

אין מעלין אותו. אין מסלקין לומר שבמרד השמיטה:

ופליג. מחלק שיש ברכות שמסלקין אותו באותן ברכות שהמינים מפקפקין בהן דהיינו תחיית המתים:

מכניע זדים. ברכת המינין:

שרי משקיף עלה. התחיל לזכור אותה. משקיף. תרגום השקיפה אסתכי וכן תרגום מצפה סכותא: ושהה שתים ושלש שעות ואמרו לו לא שיערו חכמים כך להמתין לו כ"כ והטעם שהמתינו לו ולא סלקוהו דלא שכח אלא הסוף אבל אתחולי התחיל בה והכי איתא בגמ' דילן:

הסיע הדעת. כיון שהסיח דעתו שלא לומר עוד תחנונים אע"פ שלא עקר רגליו כעקר דמי:

ואילין תחנוניא צריכא. מי שלא היה רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אלא פעם אומרן ופעם אינו אומרן והיום בר"ח אמרן ועד שלא סיים נזכר שלא אמר ר"ח מי אמרינן לא עקר מיקרי או דילמא עקר מיקרי ולא איפשיטא:

ונשתתק. ונאלם:

ממקום שהתחיל הראשון. הך מימרא מתפרשית בתר דתקינו שכל העולין מברכין והראשון כיון שנשתתק איכא הסע הדעת דכי ברך בתחלה על דעת שיוצאים בפה הוא דבירך וכיון שנאלם איכא היסיע דעתו וברכה ראשונה שברך לא קיימא אקראי שלא קרא כדאמרינן לעיל דהסיע הדעת כעקר רגליו דמי הילכך אין תימא ממקום שפסק ויסמוך על הברכה שבירך אותו שנשתתק הרי האחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם דברכת הראשון שהסיע דעתו מלקרות לא קיימא אקראי בתראי הילכך לא נתברכו הילכך צריך לחזור ולקרות כל הראשונים ויסמוך על ברכתו של ראשון ומהניא אותה ברכה כאלו הוא גופיה בירך דשומע כעונה וכן נראה דעת הרמב"ם דלא יחזור ויברך ולבסוף מברך וכגון שהיתה פרשה של ה' פסוקים דאין מפסיקין אותה לשנים וכבר קרא שיעורו מקודם ונשתתק וידענו דכלהו חמשה הוי קרי להו ראשון א"נ שהיה ידוע להן כמה קורא כאו"א ויודע היכן מתחיל והיכן מסיים דאי בענין אחר מנא לן דהני אחרונים קרי להו קמא דנסמוך להו אברכה דקמא דילמא לא קרי להו וכ"ת ואמאי לא נוקי כגון דלא קרא אלא פסוק א' ומיחייב למקרי תו שנים ליתא דאי הכי לא קרא הראשון שיעורו ופשיטא דחוזר מתחלה דתנן מהיכן מתחיל מתחלת ברכה שטעה זה והיכי אמרינן אין תימר ממקום שפסק:

שנים קורין ואחד מתרגם. אפילו שאחד מתרגם אין קורא אלא אחד אותו שעומד לקרות בתורה ואין ש"ץ קורא עמו:

מפני הברכה. שיברכו השנים ונראה כשתי רשויות:

שנים קורין בתורה. כדמפ' עולא קרויות בתורה שמפסיק זה ואחר קורא זה מה שאין כן בנביא דאין מפטיר זה ומפסיק וחוזר ומפטיר זה אלא אחד הוא דגומרה:

בתחלה מסרב. כשאומרין לו לך התפלל יעשה עצמו כאינו רוצה כלומר איני כדאי:

מעמעם. כמו מגמגם כלומר מזמין עצמו ומראה שאינו רוצה והוא רוצה:

חזנא. מתעסק בצורכי צבור:

בגין דלא הוינא מיתער. שלא הייתי מיושב ולעורר כוונתי ולהתפלל על הצבור:

בטיטאי. שם איש:

כמו שהיא תחלת ברכה. לאל ברוך חשיב תחלת ברכה ואין צריך לחזור לראש ברכת יוצר:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה