פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ד
תפלתו קבע. בגמ' מפ' לה:
במקום סכנה. גדודי חיות או לסטיות:
הושע ה' וכו'. זו היא תפלה קצרה:
בכל פרשת העבור. מפ' בגמ' דילן פרשת כמו פרק ועבור לשון עברה ועיבור כלומר בכל זמן שתתמלא עליהם עברה כאשה עוברה וכו' והכא מפרש כל שאלות ש"צ על שם שעובר לפני התיבה. עבור כמו עובר כמו מסור טחון בלשון משנה. פרשת לשון פירוש שמפרש ש"צ בשפתיו מה שצריכין הצבור כמו ואת פרשת הכסף:
יהו צרכיהם לפניך. יהו צרכיהן גלויין לפניך והמצא להן מה שהן צריכין. ומפ' בגמ' דילן דהך ברכה מהניא כדי להתפלל בעונתה אבל כי מטי לביתיה בעי למיהדר ולצלוי:
כקורא באגרת. שקוראה במרוצה ולא בנחת דהיינו קבע לעשות קביעתו וליפטר:
צריך לחדש דבר. וזה אין מכוון לבו לחדש בה דבר לבקשתו. והיינו לשון קבע כיום כן אתמול וכן למחר:
הוינא טעי. שלא אדע לחזור למקום שפסקתי:
תפלה חדשה בכל יום. לעיל אמרינן לה בפיסקת ר' נחוניה בן הקנה:
אמר תרויהון קומי צלותיה. קא סבר כי ההיא דפליג בגמ' דילן מאי טעמא תקינו רבנן לאחר י"ח לימרוה מעיקרא וכתבו בתוספות תימא מאי קשיא ליה יותר טוב לומר יהיו לרצון וגו' בסוף לפי שכתוב בסוף המזמור וי"ל משום דדרשינן בירושלמי סמיכת גאולה לתפלה מדכתיב ה' צורי וגואלי סמוך לתפלה יענך ה' הר' ר' אלחנן ע"כ:
חותך. פוסק ואפילו באמצע ברכה:
אל יתפלל. דהכי אמרינן בפ"ק וטעמא דתפלה דרבנן דהכא משמע דא"ר יוחנן דאינו פוסק:
ולא אגביה. ולא השיבו דפשיטא דפליג:
גומר את הברכה. ומפרש טעמא בגמ' דילן בפ' מי שמתו דגברא בר חיובא הוא דרבנן הוא דלא אטרחוה משום כבוד שבת:
ה' ודעת אלהים. דעת בין שתי אזכרות:
שהיא נסוקת. למעוטי דיומסין דטבריה:
לפניך גלויים. כלומר ולא תעלים עיניך מהם והמציא להם צרכם:
ודעתן קצרה. ואינן יודעין לפרש צרכיהם:
ג' ברכות הראשונות. צריך לומר קודם תפלה קצרה ג' ראשונות וג' אחרונות:
מתפלל ואח"כ תובע צרכיו. ר' יהושע אמר לה בפ"ק דע"ז:
ואח"כ לפני ה' ישפוך שיחו. היינו צרכיו ומעיקרא יעטוף שמסדר תפלתו השגורה בפיו דהיינו עטוף ובגמ' דילן דרשינן לה איפכא:
דברי חכמים. כלומר חכמים כמאן ס"ל:
אשר אזכיר. אשר אני זכור שם תמיד דהיינו בבית הכנסת:
פניו לכותל. שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שלא יפסיקוהו מכוונתו:
שתי נפשות הצילה לך. שנים אנשים מרגלים וכו':