אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ד · הלכה ג

הלכה ב

מעין י"ח. בגמ' מפ' לה:

למה רגשו לית הוא מינהון. דכולה חדא פרשתא היא והכי איתא בגמ' דילן פ"ק:

מכאן אמרו המתפלל ולא נענה. כיון די"ח מתוקנין כנגד הפרשיות עד יענך מכלל דמתקיים יענך ובזה לא נתקיים חטאתיו עצמו:

הבו לה' בני אלים. שהמזמור הזה רמוזים בו לאבות וגבורות וקדושת ה' כדאמר בר"ה ומניין שאומר אבות ת"ל הבו לה' בני אלים:

ביבנה תקנוה. לאחר תיקון י"ח זמן מרובה דאלו י"ח נביאים היו שם כשנתקנה ואלו ישיבת יבנה לאחר החורבן הוה כדאיתא בגיטין קרוב לתרבותו של צדוק שלמד להפוך דברי ?אלים חיים:

אל הכבוד הרעים. ומצינו לשון הזה בפורענות רשעים כדכתיב וירעם ה' בקול גדול על פלשתים ויהמם ואיכא שם כנגדה:

ושל זקנים. חכמים וזהו ועל זקני עמך בית ישראל ועל פליטת סופריהם ועל גרי הצדק ומי מצית למימר דאיכא רמז במזמור לאלו:

לית הוא מנהון. דאין שם שלשת האבות:

ובלבד מן ואתו אהליאב. דאי חשבית מריש פקודי תשסרי הוו וההיא לדרשא אתי כדאמרינן בפ' אלו דברים בגמ' פאה שאפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני ורמז דמשכן שני הוא האדם וצריך לברך י"ח:

שבעה קולות וכו'. וכתיב קול ה' יחיל מדבר וקול ה' חוצב להבות אש מיירי במתן תורה דכתיב ביה שרקדו ההרים והארזים וזה היה במתן תורה וניתנה תורה בשבת:

בין גואל לרופא. קסבר יחיד קובע ברכה לעצמו:

איכן הוא אומרה. באיזו מקום מברכות תפלה צריך שיאמר עננו ואם בכולן:

כלילו של שבת וכיומו. דהיינו ערבית של כניסת שבת ושחרית ומנחה אבל לא במוצאי התענית ומצי להתפלל הביננו אם ירצה וכן פי' הערוך והרי"ף ז"ל. ולקמיה מפ' האי מזכיר דרב הונא אי זכרון בעלמא הוא דקאמר ובש"ת דיחיד שגזר על עצמו לא קבע ברכה או אפילו ביחיד שגזר על עצמו תענית נמי קבע:

אנא דלא בדקיתה. תרגום ויחפש ובדק אני שלא חפשתי לדקדק ולהבין האי מזכיר מעין המאורע כשהיחיד גזר על עצמו תענית אליבא דרב הונא אין סבר דמזכיר:

כהדא דרב ירמיה. דאמר לעיל בין גואל לרופא:

ואין כהדא דר' ינאי. דאמר בשומע תפלה:

מעין המאורע וכו'. וכדפריש ר' זעירא בשם רב חונא גופיה דהיינו דוקא בג' תפלות אבל לא במוצאי התענית. וקתני ובמוצאי תענית צבור מתפלל י"ח וטעמא משום דגם במוצאי תענית צריך לומר עננו ברכה בפני עצמה:

כן איתתבת בין גואל לרופא. כך הושבה שאלה זו בבית המדרש דרב הונא סבר דצריך להזכיר בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה ליחיד דדמי לצבור דאי ס"ל לרב הונא דיחיד שגזר על עצמו תענית מצי לכללה בשומע תפלה מאי קא מקשו ליה מההיא ברייתא דילמא תענית צבור שאני דכתיב ביה קדשו צום קראו עצרה ונהי דהבדלה ליכא הזכרה מיהא איכא ואנא בתענית יחיד הוא דקאמינא דבשאר תפלות נמי דאין לו אלא זכרון בעלמא הילכך אין להזכיר במוצאי תענית ומאי קושיא אלא היינו טעמא דכיון דס"ל לרב הונא דיחיד שגזר על עצמו קובע ברכה לעצמו כצבור ובמקום צבור אלמא אפילו גבי דידיה אמרינן קדשו צום ולתענית צבור דמי ומש"ה אקשי' עליה מתענית צבור דכיון דלתענית צבור דמי שקובע ברכה לעצמו א"כ אפילו במוצאי התענית לימא הזכרתו נמי דהכי אשכחן בתענית צבור:

במוצאי שבת ובמוצאי י"ה. מפ' בפ"ק דנדה ובפ' בתרא דיומא צריך לומר י"ח שלימות משום שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:

ובמוצאי תענית צבור. משום דבעי למימר עננו בין גואל לרופא וליכא למימר משום הבדלה דהא אמרינן בפ' שני דשבת דאפילו תעניות של מעמדות אין בהן קדושה על הכוס:

ועדיין אי את לזו. ועדיין אין אתה חכם לזו השמועה:

כל דבר שהוא להבא. לעתיד כגון זו רחם שמתפלל לעתיד אומרה ברצה:

ונותן הודייה על שעבר. משנה היא בפ' הרואה וכתב הרי"ף ז"ל ונהגי עלמא למימרה בבונה ירושלם וסמכי בהאי דא"ר יהודה וכו' אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין אותה ברכה אומר:

סוף כל ברכה וברכה. פירשו הגאונים ז"ל שמזכיר ג' ראשונות כסדרן ואומר ברכה רביעית חננו דעה בינה והשכל בא"י חונן הדעת. החזירנו בתשובה שלמה לפניך בא"י הרוצה בתשובה. מחול לנו מלכנו כי פשענו בא"י חנון המרבה לסלוח. גאלנו מלכנו למען שמך בא"י גואל ישראל. וכן כל ברכה וברכה עד אל שומע תפלות ותחנונים אתה בא"י שומע תפלה ואומר ג' אחרונות כתקנן:

אית תנאי תני ז' מעין י"ח. בפ"ק דנדה גרס לה:

אם היו ימות גשמים אומר בגשמי ברכה. ולדידי' מצי להתפלל בימות הגשמים הביננו ופליג אגמ' דילן:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה