פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ד · הלכה ב
לבית המדרש. ללמד לתלמידים:
מה מקום. כלומר מה טיבה מה עניינה:
שלא תארע תקלה על ידי. כדמפר' בגמ':
הודאה על חלקי. כדמפר' ר' בון לאל שחלק לי דעה וחלק טוב כדאמרינן ששמת חלקי וכו':
בתי תיאטריות. מקומות גבוהין שעושין לראות משם שחוק ומיני טיול:
בתי קרקסאות. בתים שעושין ליכנס שם שותי יין בשווקים טואירנאש בלע"ז ובלשון יון קורין ליין קרסי:
בכל ג' תפלות. שחרית מנחה וערבית ואע"ג דתפלת ערבית רשות היה מתפלל לאחריה זו התפלה כמו בשחרית:
סבר טוב. תר' תקוה סבר שאמצא תקותי שהייתי בוטח בך כדי שאתחזק יותר בתשובה ומעשים טובים:
עין טובה. שלא תעלה קנאת אדם על לבנו:
נפש שפלה. שלא תהא תאותי בצורכי העולם אלא במועט כדי שלא יצטער לבי אלא יהא שמח בעבודתך וכן מצינו באברהם לו ישמעאל יחיה לפניך:
רוח נמוכה. שפל ברך שאהא מרוצה לבריות משום כבוד תורה:
קבע ליה לאמוריה. למתורגמן שלו בתר דסיים הדרשה:
בר אסקולוסטיקא. בן בית הכנסת שהיה שומרו בית הכנסת שמלמדין בה הנערים קרוי בלשון לעז אישקולא:
ומי מעכב. שאין אנו עושין רצונך:
שאור שבעיסה. יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו:
בפוריינו. בגורלנו:
אחרית ותקוה. שתהא אחריתנו טובה ורואין אנו מה שקוינו:
ותקננו. לשון תקון:
ייחול לבבנו ליראה שמך. שלא יתגבר עלינו יצר הרע בהרהור הלילה לסור מאחריך ביום אלא כשנשכים בכל בקר נמצא לבבנו מייחל אותך:
ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה. כלומר ספוק צרכינו וקורת רוחנו: