אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

מהרהר בלבו. הברכות כדמפ' בגמ' אבל אינו קוראם בפה ואפילו אינו משמיע לאזנו אבל ק"ש גופה קורא בפה אלא שאינו משמיע דמתני' ר"מ היא וכדאיתא בגמ':

ואינו מברך. בפה דטעמא דעזרא תקן טבילה לבעלי קריין כיום שנתנה התורה:

מברך לאחריו. בפה אבל אינו משמיע דברכת מזון דאורייתא היא:

ואינו מברך לפניו. בפה דברכה ראשונה לאו דאורייתא היא:

מברך לפניהם ולאחריהם. בין אק"ש בין אמזון ומשמיע לאזניו וטעמא מפ' בגמ' דילן דעשאן ר' יהודה כהלכות דרך ארץ:

מהו מהרהר בברכות. דאילו שמע קורא אלא שאינו משמיע:

במקום שאין מים. דאילו יש לו מים אפילו ר' יהודה מודה דלא יברך אלא א"כ טבל:

ואינו מברך לפניה ולאחריה. אלא בהרהור והכי אית ליה לר"מ בגמ' דילן:

וחכמים אומרים. היינו ר' יהודה דמתני':

ג' לוגין מים שאובין. דטמא הוא משום י"ח דבר כדאיתא בפ"ק דשבת והיינו לתרומה אבל לת"ת טהור:

מ' סאה מכל מקום. פליגי בה בגמ' דילן מר אמר אפילו במים שאובין אי טבל בהו טהור ומר אמר אפילו בכלים:

אין קרי אלא מתשמיש המטה. ובההוא תקן עזרא אבל קרי לאונסו לא:

תמן תנינן. בפ' בתרא דיומא:

בעלי קריין טובלין כדרכן וכו'. ותשמיש המטה לא שייך ביום הכפורים אלא קרי לאונסו וקשיא לריב"ל:

תרעי דיומסין. שערי מרחצאות חמין מעצמן:

בקריצתא. בשחר:

מה טובלי שחרין עושין כאן. דסגי בט' קבין:

ייזלון וייתנון. לפי שיכולים ללמוד לעצמן ואין מלמדין:

בההיא צפרא. שר' חנינא שמש מטתו הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד דרוצה ללכת למרחץ ורוצה ללמד לאחרים:

כל סבר קשה דהוה לי. כל דבר סברא שקשה לי שם אני מהרהר:

כל ההוא סברא קשיא. ברייתא היא במסכת זבחים פרק טבול יום והתם אמרינן אמר ר' אלעזר ב"ר שמעון בבית הכסא והכא משמע דמייתי לה סייעתא למ"ד דמותר להרהר בבית הכסא והתם מפרש לאונסו הוה:

שהיו נעקרות. שלא היו יכולין בעליהן לישן עמהן שיראין מהרהור ויבואו לשמש ומתבטלין מת"ת והנשים ישנות לעצמן ונעקרות:

ובא ושונה. ואם משמש הוא תש ומתבטל מללמוד אותו לילה:

כתחלה. כנתינת התורה דכתיב בה אל תגשו אל אשה ולשמוע היה:

זבין. אונס הוא ויכול ללמוד תורה:

ובועלי נדות וזבות. פי' רש"י ז"ל אם טבלו לקריין לד"ת הטבילה אינו עולה להן לטהרן מטומאת בועל נדה שהוא ז' ימים אבל לתקנת עזרא עולה להן כדתנן במתני' זב שראה קרי צריך טבילה:

מדרש. ת"כ וסיפרי:

הלכות. משניות:

הגדות. כגון ב"ר ואלה שמות רבא ויקרא רבא:

בעלי קריין אסורין. דאינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת:

ואינו שונה הגדות. שדורשין המקראות:

הלכות רגיליות. במשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה וא"צ להאריך בהם שלא יציעם בטעמי פירושיהן:

ובלבד שלא יזכיר הזכרות. שבו אבל מציע את המדרש:

פירקא בליליא. והיינו מדרש ואפילו ששימש מטתו:

ומשני בההוא צפרא. ששימש הוה אמר וכו':

התחיל מגמגם בה. והיה בעל קרי:

אינו נוהג אלא בארץ. בשחיטת חולין יליף טעמא בפ' הזרוע:

אינו חייב. מלקות אבל מדרבנן אסור חרצן וחטה והיינו כלהו מתני' דמס' כלאים:

כר' יהודה בן בתירא בבעלי קריין. הקשה הראב"ד ז"ל כיון דתקנת עזרא הואי היכי אתי ר' יהודה בן בתירא ומבטל לה והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין ותירץ דלא פשטה אותה גזרה בכל ישראל ואתא ר' יהודה בן בתירא והחזיק אידייהו ונקרא על שמו:

באילפא. בספינה:

קטר גרמיה בחבלא. קשר עצמו בחבל לרדת בים ולטבול:

ללמינה. לנמל פורטו בלעז:

במים חיים. או מי אשבורן דכשרים לטבילה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה