אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

פטורין מק"ש. דהיא מ"ע שהזמן גרמה ותנן בפ"ק דקידושין כל מ"ע שהזמן גרמה נשים פטורות ותפלין נמי מ"ע שהזמן גרמה היא דקסבר לילה ושבת ויו"ט לאו זמן תפלין הוא ולא תני הני אלא משום דאשמועינן חידושא בהו כדאיתא בגמ'. וכיון דנשים פטירי עבדים כנענים שטבלו לשם עבדות פטירי נמי דגמיר לה לה מאשה כדאיתא בפ' השולח ובגמ' דהכא ילפינן עבדים מקרא אחרינא:

וקטנים. פי' רש"י ז"ל דפטורין אביהן מלחנכן לקרותה בעונתה לפי שאינו ניעור תמיד כשמגיע זמן ק"ש דהיינו סמוך להנץ החמה אבל כי ניעור אח"כ אה"נ שמלמדו פסוק ראשון כדאיתא בפ' לולב הגזול ותפלין נמי פטור מלחנכן דסתמן אינן זהירין לשמור גופן והיינו דאמרינן התם קטן היודע לשמור גופו וכו' וכן מצאתי להרשב"א ז"ל:

וחייבין בתפלה. גבי נשים ועבדים קאי דמדאורייתא היא ורחמי היא וכלהו בעו רחמי אלא דדניאל הוא דקבע לה זמן כדאיתא בפ' אין עומדין אבל מן התורה אין לה קביעות:

מזוזה. בבית תלה רחמנא כל מי שיש לו בית:

וברכת המזון. במאן דאכיל תלה רחמנא וגבי קטנים נמי חיובא דקתני משום חינוך כדאיתא בגמ'. ואגב רישא נקט סיפא:

ולא בנותיכם. הדא אמרה שפטורין מתפלין דאיתקש לת"ת ואיצטריך משום דלא נימא ניקיש תפלין למזוזה כדאיתא בגמ' דילן. ק"ש נמי איתקש לתלמוד תורה דכתיב את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך וגו' וההוא קרא בק"ש מיירי:

יצא העבד והאשה שיש להן אדון אחר. ותנא ליה דאע"ג דקבלת מלכות שמים היא אפילו הכי פטורין:

בשעה שהוא תדיר בה. דהיינו הגדול חייב בתפלין וכיון דפטור מתפלין פטור מק"ש דאיתקיש גבי הדדי כדפרישית והך ילפותא צריכה לאביו דפטור מלהשתדל שיקיימנה הבן אע"ג דחייב ללמדו תורה כשהוא קטן:

תמן תנינן. בפ"ק דקידושין:

שהזמן גרמה. שהזמן גורם לה שתבא:

ותפלין. דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין הן:

שהיא חייבת בציצית. ואפילו בלילה:

שאדם פטור. כלומר שכבר יצא:

אדם מוציא את אחרים. שהרי כל ישראל ערבים זה לזה במצות:

והתנינן. בפ' ראוהו ב"ד:

מי שאכל הוא יברך. אסמכתא היא. אלא קנסא הוא ולא יאכל אלא א"כ ילמוד ברכות:

לא מסתבר בק"ש. אע"ג דתנא לא ממעט אלא ברכת מזון אבל שארא כולהו מפיק ליה לא מסתבר שיהא הדין כן בק"ש שאדם הפטור שיהא מוציא את חברו:

והטעם כדי שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו. וילמוד וכן בתפלה כי האי גוונא. ובגמ' דילן בפ' ראוהו ב"ד לא מיעטו אלא ברכת המזון דהיינו ברכת הנהנין:

סוכה אינה טעונה ברכה אלא ליל יום טוב הראשון. דחייב לאכול פת בסוכה:

מה בין סוכה מה בין לולב. מאי קאמר דלולב טעון ברכה כל שבעה והא סוכה נמי חייב לדור בה ולישן בה שבעה ואפילו לא יאכל:

סוכה נוהגת בלילות כבימים. וכיון דלא מפסקי לילות מימים כחד יומא אריכא דמו מה שאין כן בלולב דלילות מפסקי דלולב אינו ניטל אלא ביום:

נוהג בלילות כבימים. ונימא דלא מברך עליה בכל יום וכי תימא הכי נמי והא אמרינן בפ"ק דמכילתין השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך:

ומשני סוכה אפשר לו שלא ליבטל. אפשר לו שלא לצאת ממנה לא ביום ולא בלילה:

ות"ת אי אפשר לו שלא ליבטל. ממנה דהא על כרחו צריך לישן ולעשות צרכיו הילכך כיון דאיכא הפסקה צריך לברך:

אבל אמרו. באמת אמרו כמו אבל שרה אשתך:

קטן מברך לאביו. וכשאכל שיעורא דאורייתא לקמיה מפ' לה:

כל שאמרו בקטן. כגון מתני' דקתני חיובא גבי קטן אינו אלא כדי לחנכו ומתני' משום חינוך הוא דתנן והיכי מוציא גדול דמחייב מדאורייתא:

ומשגי בעונה אחריהן אמן. דיצא דשומע כעונה כדלקמן בפ' אלו דברים. ובגמ' דילן מוקי לה דלא אכל אלא או כזית או כביצה דמדאורייתא לא מחייב עד דשבע ואתי דרבנן ומפיק דרבנן:

כיי דתנינא תמן מי שהיה עבד וכו'. בפ' לולב הגזול:

ותהא לו מארה. שלא למד ואם למד תבא לו מארה שמבזה את קונו לעשות לו שלוחים כאלו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה