פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ט
לא כל הרוצה ליטול וכו'. אם לא הוחזק חכם וחסיד לרבים הרי זו גאוה שמראה בעצמו שיכול לכוין את לבו:
יחיד. מפ' בפ"ק דתענית מאן יחידים רבנן:
ת"ח. ממונה פרנס על הצבור. ויחיד ראוי למנותו פרנס:
יתדות דרכים. הן כמו גומות מלאות מים ושפתותיהן גבוהות ולכשמתייבשין הן קשין ומשופין כיתדות ולכך הקלו להולכי דרכים להסתלק ולילך בצדי דרכים שהן סוף השדות הסמוכות לדרך. ובשעה שהוא משתקע כשהן לחין משתקע הרגל:
אלא א"כ מינו אותו. ויהודה בן נקוסא קטן הוה:
כל דבר שהוא של שבח וכו'. מפ' לקמיה דאע"ג דהאי של צער הואי מ"מ כיון שהיה בפניהן משתבח בפניהן היה וכשל שבח דמי:
כל דבר של צער. וזו של צער הוא:
דלא יבזה חורנין. וזה היה מבזה לר"ג ור' יהושע כנראה שלא היו חסידים כמוהו:
אם התחילו אין וכו'. משנה בפ"ק דשבת וקתני התם ולא לאכול ועלה קתני ואם התחילו:
נקרא הדיוט. ואם כן היאך פסקת להתפלל:
ותנינן חתן. וא"כ ליתה לחזקיה:
יכיל אנא פתר לה כר"ג. דתנן לעיל איני שומע לכם וכו' ומתני' דקתני אם רצה לקרות וכו' כר"ג אבל רבנן ס"ל כרשב"ג והיינו מתני' דחתן פטור והדיוט הוי ובגמ' דילן מסקינן דליכא הכא יוהרא דכיון דכו"ע קא קרו ואיהו נמי קא קרי ליכא יוהרא וכן גבי הפסקת אכילה כדי להתפלל ליכא ווהרא אי ליכא אחרוני בהדיה:
הדרן עלך פרק היה קורא בס"ד