אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ז

הלכה ו

רחץ לילה הראשון. של ימי אבלו שמתה אשתו ביום ונקברה ובלילה של אחריו רחץ ואע"פ שאבל אסור לרחוץ כל שבעה כדאיתא בגמ':

אסטניס אני. אדם מעונג ומפונק וכיון דאיכא צער שרי דלא אסירא רחיצה אלא שהיא של תענוג:

מאן תנא. אבל אסור לרחוץ וכו' כלומר מדקתני שאבל אסור לרחוץ משמע כל זמן דשם אבל עליו אסור לרחוץ:

הו"ל עובדא. שמת לו מת:

לא כן אלפין ר'. לא כך למדנו שנינו מר' דהיינו ר' זעירא ר' יוסי ור' אחא חברים כמו שכתבתי בפתיחה:

תרין עובדין. דלעיל אמרינן ר' אמי שאול לר' חייא בר אבא:

ועוד מן הדא. דברי ר' אחא שמספר לר' בא בר כהן שיאמר כן לר' יוסי:

אי ילין. הי ילין רבנין:

רבנן דרומיא. חכמים של דרום:

רברבייא קומוי. רבנן דהכא היו לפניו ובא ושאל לקצות הארץ ועוד קשה אין תימר חכמי דרום והא הם מתירין כדמייתי ברייתא:

כאכילה ושתייה. ואכילה ושתייה שריא לאבל וכתב הרמב"ן ז"ל הטעם שהיו נוהגין הקרובים והמברין להרחיץ את האבלים קודם ההבראה לפי שעשו אותה כאכילה ושתייה שצריכה להם הרבה מפני שהן צריכין לעבור מהן זוהמת המת והשיבתא המתחוללת עליהם והוו מתירין זו הרחיצה הראשונה ואחר כך היו נוהגין איסור ברחיצה כל שבעה ע"כ:

הדא דתימר. אמתני' קאי דתנן אבל אסור לרחוץ:

ומיית הוא. כלומר מצטער הוא:

אפילו בי"ה. והכי תניא בפ' בתרא דיומא מי שיש לו חטטים בראשו סך כדרכו ואינו חושש:

שאין רחיצת צונן רחיצה. אינה של תענוג ודאי:

כההן תניא. כי הך ברייתא דשריא רחיצה שאינה של תענוג:

רגליו קהות. לשון תקהינה שניו כלומר אשפירוש בלעז:

מותר להרחיצן. דאין כאן רחיצה של תענוג:

משבח בדר"מ קומי צפוראי. היה משבח את ר"מ לפני אנשי צפורי:

זו ברכת שבת. שנתברך בלחם משנה ובנשמה יתירה:

ולא יוסיף עצב עמה. העצב אינו נוסף עמה עם ימי האבלות שעמה דכששואלין להן בשלומן משמע שאין להן אבלות בשבת:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה