פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ו
חתן פטור מק"ש. כדילפינן לעיל פ"ק ובלכתך בדרך פרט לחתן:
לילה הראשון עד מוצאי שבת. דתנן בפ"ק דכתובות בתולה נשאת ביום הרביעי ונבעלת בליל חמישי וכו' והתם מפ' אמאי אינה נשאת בא' בשבת:
עד מוצאי שבת. ומוצאי שבת בכלל כדתנן בפרק בתרא דנדה דהן ארבע לילות נותנין לו זמן לבעול דאי בעיל בליל ה' מצי לבעול עד ד' לילות דדם בתולים עד כאן הוא גבולו ולגבי ק"ש ואשמעינן מתני' דדוקא היכא דלא בעיל מצי לבעול ואפילו בשבת כדאמר בגמ' והכי מסקינן לה פ"ק דכתובות ומשום הכי פטור מק"ש דמטריד בבעילת בתולה וטפי לא טריד דהא אפילו לא אשכח נמי לא מצי טעון דנתקררה דעתו:
זאת אומרת. ממשנתנו למדנו:
מותר לבעול בתחלה בשבת. וטעמא דאע"ג דדם חיבורי מחבר להנאת עצמו הוא צריך ודם ממילא קא אתי דהוא אינו מתכוין להוציאו אלא הוא יוצא מעצמו והתם מפ' דלאו פסיק רישיה הוא דאפשר לבעול בלא הוצאת דם:
אית לך ד' לילות באלמנה. בתמיה' דהא אין כאן דם בתולים והכי נמי מצי לאקשויי דאמרינן בגמרא דילן הכונס את האלמנה חייב:
שובר אדם את החבית לאכל ממנה גרוגרות. והכא נמי להנאת עצמו קא מכוין:
ואמור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. סיפא דההיא דלעיל בפ' חבית היא:
וכאן מתכוין לעשותה בעולה. דלפתח מתכוין כדי שתהא פתוחה ותתעבר בפעם אחרת דאין אשה מתעברת בביאה ראשונה:
למפיס מורסא בשבת. הפותח נפח דאמרינן בפ' האורג אם להוציא ממנה לחה פטור ומותר דלחה פקיד ועקיר וס"ל לר' יצחק בר משרשיא דדם מפקד פקיד ועקיר ולהוציא דם הוא לראות אם היא בתולה:
אם לעשות לה פה חייב. שהתכוין להיות לה פה ליום מחר חייב משום בונה:
שהוא מתכוין לעשותה בעולה. דלפתח מתכוין נמי מלבד הוצאת הדם:
למלאכתו הוא מתכוין. דטעם בתולה רוצה לטעום ולא להוציא דם ולא לפתח:
בנימין גנזכיא. שם מקומו גנזך:
דרישא דפרקא אחרייא דנדה. ראש פרק אחרון דנדה דתנן הגיע זמנה לראות ונשאת ב"ה אומרים נותנין לה ד' לילות עד מוצאי שבת דעד ד' לילות משיך דם בתולים אע"ג דהגיע זמנה לראות:
ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה. שלא ליתן לה כל הלילה דודאי לא חיתה המכה אלא בועל בעילת מצוה ופורש:
מהו לבעול בעילה שנייה. בליל שני מי אמרינן ספק ספקא הוא ספק תראה דם בשעת תשמיש ספק לא תראה ואת"ל תראה הא אמרינן דשרו ארבע לילות ואפילו מפוזרין כדאיתא התם ואע"ג דר' ינאי ערק ור' יוחנן לאגמורי הוא היינו שלא ליתן לה לילה של בעילה הראשונה דלא חיתה המכה אבל בליל שני נותנין לה דחיתה:
אמרין. תלמידיה דר' יוחנן לבעיין:
לתלות בדם המכה לא הורי. אשה שבשעת תשמיש רואה דם דאמרינן בפ' תינוקת אם יש לה מכה תולה במכתה ור' יוחנן לא מורי וטעמא דאמרינן התם אם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה וא"כ אין כאן שריותא דד' לילות דלא תלינן דמן המכה שלא חייתה עדיין היא וא"כ בעילה שנייה בליל שני לא משפחת לה:
מה צריכא ליה. האי בעיין במאי קא מספק היינו שבאו לה ימי הפסק טהרה בנתים דכיון דעברו עליה ימי טהרה וספרה ז' ימים ונסתלק האיסור והשתא אחר שספרה וטבלה חיתה המכה דליכא לספוקי:
מהו לבעול בעילה שנייה. בשבת:
אפילו משרת צרורות. והכא נמי אע"ג דמוציא דם פתח עשוי הוא:
הוינא ושאילית לר' יאשיה. בעילה שנייה ובלא חייתה המכה:
ושרע מני. נשמט ממני ולא השיבני:
אי זה דם נדה ואי זה דם בתולים. כלומר אין כח בידי לומר שלא יצא דם נדה בהדי דם בתולים דאין בידינו לחלק ואסורה דאין דם בתולים אלא ביאה ראשונה:
אסורה לביתה. לשמש:
מאי טעמא דר' אליעזר. דהא ב"ה שרו לכל הפחות ד' לילות ואי לא הגיעה המכה לחיות עד שתחיה המכה:
אי אפשר שלא יצא דם נדה עם דם בתולים. ואין להתיר אלא בועל בעילת מצוה ופורש והכי קי"ל ור' שמואל בר רב יצחק הכי ס"ל: