פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ה
האומנין קורין בראש האילן. בגמ' מפ' דהכי קאמר הפועלים שעסוקין במלאכתן לבצור בגפנים למסוק בזיתים לגדור בתמרים קורין בראש האילן דאומנין שייך בחכמים באומנותן כגון חרשי עצים ובנאין אבל קוצרין ולוקטי פירות שייך שמא דפועלין. והם שכירי יום. והגיע זמן ק"ש קורין לשם ואוקימנא בגמ' דילן דבפסוק ראשון בטלין ממלאכתן וקורין:
נדבך. שורת בניין החומה שעושין מאבנים בסדר קרוי נדבך. תר' וטור סביב להם ונדבכין עבידין להן. ובלשון תלמוד שמו דומוס לעיל:
מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה. דצלותא רחמי היא ואין יכולין לעמוד אלא ע"י הדחק ואיכא ביעתותא ולא מצי מכווני ויורדין למטה ומתפללין ומפ' בגמ' דבשאר כל אילנות חוץ מזית ותאנה קאמר:
ותני כן. דדוקא הפועלים שלוקטין הפירות ודרכן בכך קורין שם מה שאין כן באומנין דאין דרכן לעמוד בנופות האילן אע"פ שדרכן לבנות במקום גבוה:
ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה. ומפרש לקמן בגמ' מפני שטרחתן מרובה והיינו מפני שיש להן פירות הרבה יותר משאר אילנות ומתכסין פירותיו מן העין ויש טורח הרבה בלקיטת פירותיהן לא הטריחו אותן חכמים לירד דדילמא אם ירד ישכח אותו מקום ואיכא פסידא דבעל הבית ודוקא בפועלין שעוסקין במלאכת בעל הבית אבל בעל הבית גופיה לא מ"ט דטביעות עינא אית ליה בגויה והוא מכירו ולא התירו לו חכמים ומנא לן דטעמא דהני מפני שפירותיהן מרובין וכדפרישנא דגרסינן בפ"ק דשביעית ולמה אמרו תאנים ע"י שפירותיו גסין והרי אתרוג שפירותיו גסין. אינו עושה הרבה. והרי זית עושה הרבה אין פירותיו גסין אלו עושות הרבה ופירותיו גסין ע"כ אלמא דזית ותאנה עושין הרבה:
והוא ששיקל. כלומר שיעשה הארבעה קבין שיהו במשקל שני חלקים מאחריו ושליש מלפניו כדי שלא יפלו ויהא לבו טרוד:
כוללין של ירושלם בשל ארץ. שתי ברכות כאחת שברכת הארץ ובונה ירושלם דומות וחותמין בברכת הארץ אע"ג דמדאורייתא הן היינו שנזכור שנתן לנו ירושלם כדדרשינן הטובה זו בונה ירושלם אבל דוד תקנה ברכה לעצמה. כיון דטרודין במלאכת בעל הבית אוקמוה כדמעיקרא מקמי דאתי דוד:
זאת אומרת. מדקצרו בונה ירושלים וכללוה בברכת הארץ שמעינן דאסור לאדם לברך ברכת המזון ולעשות מלאכה דאי לא כן אמאי קפדי רבנן יעשה מלאכה ויברך ד' ברכות:
לפניו אסור. דלבו עליהן:
צוררן ותופשן. בידו דאז לבו מיושב דלא יגנבום אבל אי מסלקן מידו מיטרד:
ולמדת הדין. לענין שמירה כך הוא:
ויהבון לר' חזקיה. ור' חזקיה נתנם במעפורתיה ואח"כ כשרצה להתפלל ר' חזקיה התפלל בעודן עליו ולא נתנן לר' יעקב בר אחא מה עשה ר' יעקב מפני שלא למד ממנו שהיה לו ליתנן לר' יעקב שכבר התפלל:
קטר פורתיה לפורתיה. כמו עפורתיה קשר מעפורתו למעפורתו דר' חזקיה ומעפורת מין סודר להסיר העפר מעל הבגד או השער כי ההיא דאמרינן מעפורת של ספרים בין ברכיו:
ונסתון. ונסבתון:
וערק. הרי שאבדו מעליו כשהיה מתפלל. ויש ספרים גורסין ושרתון כלומר וינס ר' יעקב והותרו:
מימיו על כתפיו. מי שהיה דולה מים ומימיו על כתפו מתפלל כך בעודן עליו שלא יסירם מעליו דמיבעית דילמא אתו אחריני ויטמאום ואינהו הוו זהירי בטומאת משקין כדאיתא במס' ביצה:
תפלה אינה צריכה כוונה. בתמיה:
הגיעוך. שתבין ותדע:
שאינן מחוורין מדבר תורה. שאין מחוור ביד חכמים המלאכות שאסורות בשעת תפלה שמן התורה יהו אסורות ולכך פעם החמירו ופעם הקלו כגון במים על כתפו ומשוי של ד' קבין דלעיל ויש כיוצא בו בפ' כיצד מעברין: