אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ד

הלכה ג

לא השמיע לאזנו יצא. מפרש במכילתין טעמיה דכתיב על לבבך אחר כוונת הלב הן הדברים:

לא יצא. דדריש שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך:

ולא דקדק. דלכתחלה מיחייב לדקדק באותיותיה שלא ירפה הדגוש ולא ידגיש הרפה ושוא נע לא יחטפנו והחטוף לא יניענו וכן הא נחה לא יוציאנה וכן הא המוצאת כגון יבולה לא יניחנו וגם בריוח בין הדבקים דאמרינן בגמ':

למפרע לא יצא. בגמ' נפקא לן מקראי:

דלא כן מה אנן אמרין. בתמיה' כלומר מאי קמ"ל דהכי נמי הוה אמינא בלא מימרא דרב דהא סתמא קתני לה לא השמיע לאזנו יצא וכי פליג ר' יוסי אסתם משנה פליג וקיי"ל הלכה כסתם דהוו להו רבים. ובסיפא ר' יהודה ור' יוסי קי"ל כר' יוסי דנמקו עמו:

ומשני בגין רישא. בשביל רישא דתני לה ר' חייא בש"ר מאיר דא"ר מאיר במכילתין דיצא ואין צריך לחזור דאחר כוונת הלב הן הדברים. ור"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ומשום הכי איצטריך למימר הלכה כדברי שניהם להקל:

למי נצרכה לר' יוסי. דדוקא גבי שמע הוא דפליג אבל גבי תפלה דרחמי הוא מודי:

תמן תנינן. מגילה פ' שני:

חוץ מחש"ו. סתם חרש דעלמא אינו מדבר ואינו שומע אבל זה מדבר הוא אלא שאינו שומע דהא קורא המגילה הוא:

ומשום הכי קאמר רב מתנה דר' יוסי היא. דאין כאן אלא שאינו יכול להשמיע לאזנו אבל פקח הוא לכל דבר:

דכתיב בה שמע. דדריש ר' יוסי מינה השמע לאזנך ופיסול דהך מתני' לכ"ע כיון דבעל מום הוי ואפילו בדיעבד נמי הוא כדקתני ליה בהדי שוטה:

לית כאן חרש. ואשגרת לישן היא דכיון דמדבר ואינו שומע יצא ואפילו לר' יוסי ודוקא גבי שמע בלחוד הוא דפליג ר' יוסי:

יודה רב חסדא. במתני' דתרומות דתנן חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו וכו' דר' יוסי היא כלומר אפילו ר' יוסי מודי בה דטעמא דתרומה משום ברכה הוא ודוקא גבי ק"ש הוא פסול בדיעבד אבל הכא מכשיר בדיעבד:

דתנינן חמשתי קמייתא. הני דריש מס' תרומות דתנינן בהו ואם תרמו אין תרומתן תרומה:

אם משום שאין תרומתן תרומה. דהני חמשה דקתני אין תרומתן תרומה ואפילו בדיעבד למעוטי האי דבדיעבד מיהת כשר אי הכי ליתנייה בהדי חמשתי דסיפא דקתני בהו התם דבדיעבד כשר ואמאי תני ליה ביני ביני אלא משום דר' יוסי היא ודמי לרישא בחד צד דגבי שמע פסול ואפילו בדיעבד וכן בברכת המזון. ואילו גבי ברכה דתרומה כשר בדיעבד ולאשמועינן דאינו בכלל האמרי' דיש מקומות דפסול ואפילו בדיעבד תני לה ביני ביני דהני אחריני דסיפא כשרים בכל מקום דיעבד:

על לבבך. שהתיבה שנייה מתחלת באות שתיבה שלפניה נגמרת לא יהא קורא אותן שתי אותיות כאחת שבולע האחת אם אין מדקדק ליתן ריוח ביניהן:

נשבע ה'. עין אות גרונית היא ונבלעת עם הברת אלף של שם והוא הדין בין וחרה אף ה' וכן באלף הבאה אחר מ"ם כגון ולמדתם אותם את בניכם:

דלא יימר יוצר אור ובורא נוגה. וטעמא כדאיתא במכילתין פ"ק כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום:

שם שרו לך. שירה חדשה שוררו גאולים לך:

דלא לימא הללו. דמשמע הללו השירה אבל לאו דשוררו:

למען תזכרו. דלא לישתמע תשכרו ע"מ לקבל פרס:

חסדו. להתיז הסמך דלא לישתמע חס דו שתי רשויות כן פי' רש"י ז"ל בתשובה:

לא חיפנין. אנשי חיפה:

בישנין. בית שאן:

ולא טיבעונין. טיבעון שם מקום ומגמגמין בלשונם:

עינין אאין. אאין עינין. יאר אומרים יער והוא קללה:

ההין חיתין. הללו ה' חללו:

לשונו ערוך. כשאר בני אדם מותר וקמ"ל אע"ג דמן חיפה הוא:

דרך הויתן יהו. ולא יקרא למפרע כגון ובשעריך ביתך מזוזות:

ככתבם. דסמיך ליה וכזמנם מה זמנם לא למפרע דאי אפשר ט"ז קודם ט"ו א"נ ככתבם כמו שכתבם מרדכי בכתבי הקדש:

ממזרח שמש וכו'. כשם שאין זריחת השמש מן מערב למזרח כן הללו שם ה' כסדר ולא למפרע:

מה את ש"מ. דפשוטו של מקרא הוא דכל עוד שהולך ממזרח למערב אומר שירה:

אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח. דכתיב בה דלותי ולי יהושיע ודרשינן אע"פ שדלה אני מן המצות לי נאה להושיע:

לימות גוג ומגוג. דכתיב בה אל ה' ויאר לנו ובההוא זימנא עתיד להאיר כדכתיב והלכו גוים לאורך:

חננתנו דעה. זהו פי' חונן הדעת. כלומר אנו מתפללים לפניך שתחננו דעת שידענו שבידך הוא כי ברוך אתה החונן דעת עד עכשיו. וכך פי' כל סוף ברכה וברכה:

ה"ג בנה ביתך ושמע עתירתנו ורצנו בתוכו לית צורכא דלא שמע עתירתנו ובנה ביתך ורצנו בתוכו. כלומר מה סדור הוא זה בונה ירושלם ושומע תפלה ורצה לית צורכא דא אין הצורך כן דמשמע דאין אנו צריכין שתשמע תפלתנו אלא אחר הבנין אלא כך היה להם לתקן שמע עתירתנו ובנה ביתך ורצנו בתוכו לסמוך עבודה לבנין ירושלם:

ומשני כסדר המקרא תקנו והביאותים אל הר קדשי. זו בונה ירושלם ומצמיח ישועה דכולה חדא היא דכתיב בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס:

ושמחתים בבית תפלתי. זו שומע תפלה כשיראו שאענם ישמחו כשילכו להתפלל:

עולותיהם לרצון. רצה:

ויאמר רופא חולים קדמאי. קודם לגאולה כדכתיב קרא:

נגאלים בשביעית. שבוע שבן דוד בא בו חלוק משארא כדאמר בחלק שנה ראשונה וכו' ובמוצאי שביעית בן דוד בא והתם בפ' הקורא למפרע פריך והאמר מר בשביעית מלחמות ומשני מלחמות נמי אתחלתא דגאולה היא. וכתב רש"י ז"ל בפ' הקורא למפרע ואע"ג דהאי גאולה לאו גאולה דגלות הוא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד דהא ברכת קבוץ גליות ובנין ירושלם וצמח דוד יש לכל אחד ואחד ברכה לעצמה לבד מגאולה זו אפילו הכי כיון דשם גאולה עלה קבעוה בשביעית ע"כ:

קול ה' שובר ארזים. והוא שם תשיעי במזמור הבו לה' בני אלים דבההוא מזמור הוא דנפקא לן שאומרים אבות וגבורות וקדושת ה' כדאיתא בריש הקורא למפרע. קול ה' שובר ארזים ששובר מפקיע שערים ארזים לשון רזון שגורמין רזון ורעב לעולם:

נתקבצו הגליות הדין נעשה. דכתיב ואשיבה ידי עליך וכתיב ואשיבה שופטיך כבראשונה:

והזדים נכנעים. שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדו:

והצדיקים שמחים. ומרימין קרן שנאמר וכל קרני רשעים אגדע וגו':

ושל גרים ושל זקנים. במבטח לצדיקים. דכתיב והדרת פני זקן סמיך ליה וכי יגור אתך גר:

אחר ישובו בני ישראל. אחר שישובו לבית המקדש ובקשו וכו'. פי' דלא שייך ישובו אלא בעיר שהיו בה כולן מעיקרא וגורשו ממנה וחזרו לה והיינו ירושלם:

מן דמכייא. מן המתים:

קאים רדי. עומד וחורש:

געת תורתיה. צעקה פרתו:

ושרי קנקנך. התר הקנקן כלי המחרישה כדתנן נשבר הקנקן פטור בפ' הפועלים:

זבין לבדין למיינוקא. מוכר לבדים לצורך קטנים:

ועלעולין. רוח סערה:

והלבנון. זה בית המקדש שמלבין עונות וסמיך ליה ויצא חוטר וגו'. דמשמע בשעת נפילה כבר יצא חוטר:

ה' למבול ישב. שם ט"ו במזמור הזה דהבו לה' בני אלים וברכת ט"ו היא דברכת המינין ביבנה תקנוה:

למבול ישב. לשון עכבה כמו תשב בדמי טהרה ועכב בעצמו מלעשות הפורענות כדכתיב ויעבר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים שנחו מרתיחתן ועוד שהיו מתגברין מאד מחמת פתיחת המעיינות וסכרן כדכתיב ויסכרו מעיינות תהום:

כולה את הפורענות. מונע לשון לא יכלה ממך:

זובח תודה. זובח היינו עבודה ותודה רמז להודיה:

חותמיהן שלום. יברכך יאר ישא חותמין בשלום:

בין כתיבה ראשונה לשנייה. בין וכתבתם ראשון לוכתבתם שני. ואית דגרסי בין נתינה ראשונה לשנייה והוא שאינו יודע אם קורא ונתתי ראשון ונתתי מטר או ונתתי שני ונתתי עשב בשדך:

גנוניה. עושין לו חופת חתנים מהדס:

בלמען ירבו חזקה כיון. ודאי כיון כיון שלשונו נכנסה לשם כסדר אמר:

אלקבטא. ממונה ושר:

דימוסיא. שורות הנדבכים של הכותל:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה