פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ג
למה קדמה שמע וכו'. למה הקדימו אותה אנשי כנסת הגדולה דלא סדרום כסדר שכתובים בתורה:
והיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה. דמשתעי בת"ת דכתיב ולמדתם אותם את בניכם כדאיתא בגמ':
אינו נוהג אלא ביום. דמצות ציצית אינה נוהגת אלא ביום דאלו להזכיר יציאת מצרים פלוגתא דתנאי הוא לעיל:
לובש תפילין וקורא ק"ש כדי שיקבל עליו וכו'. דלא להוי מעיד עדות שקר:
מתני' מסייעא ליה לרב. דתנן במתני' שיקבל עליו וכו' ורב סבר כר' יהושע בן קרחא ובגמ' דילן לא קאי הך תירוצא ומסקינן שליחא הוא דעוית כדאיתא התם:
גוף נקי. מפ' בפ' במה טומנין שלא יפיח בהן:
מפני הרמאין. פי' הרא"ש ז"ל לא בעי למימר שלא החזיקו במצות תפלין מפני שיש רשעים שמראין עצמן ככשרים ומניחין תפלין ומרמין את הבריות ובשביל זה ימנעו הכשרים מלהניחן דהא כתיב כי ישרים דרכי ה' וכו' ופושעים יכשלו בם אלא ה"פ מפני מה לא החזיקו העולם להיות מניחין תפלין כל היום הכשרים והנאמנין כי כן היה הדבר ראוי מי ששם ה' נקרא עליו. מפני הרמאין שהן רשעים ומניחין תפלין לרמות בני אדם:
בקייטא דלא הוה חזיק רישיה. בקיץ שהיה לו מיחוש ראש:
ואינו אסור משום ערוה. דאמרינן דלא היו זזין ממנו ואפילו בלילה ואפילו בשעה ששוכב ולהכי פריך ותפוק ליה משום ערוה שהיה ערום:
ומשני בשעה ששוכב אפיקרסין היה לובש מבפנים. אפיקרסין הוא לבוש תחתון ופתוח בכתפיו וכשלובשו קושר כדתנן בסוף מקואות הקשר של אפקרסות ושבכתף דלעולם היה לבוש כשבא לישן קושרן בבגדו וישן:
אצל האוליירין. השמשין שמשמשין במרחץ דהיינו הבלנין קרויין כן:
תורמוסרא. עד המקום שיושב בו זה יעקב שהיה תורמוסרא שמוסר לכל אחד ואחד עבודתו זה לחמם וזה לשטף וזה לגלח בשורה ובסדר הראשון ראשון והאחרון אחרון ומקבל מעות הנכנסין למרחץ הכי משמע בפ"ק דמעשר שני וקאמר ר' יצחק דעד יעקב וכו' עד מקום מושבו לא היה חולצן שהוא יותר לפנים ממקום האוליירין ומשמע לקמן דמקום מושבו היה במקום שמקצתם עומדים לבושים ומקצתם ערומים. ומפני שצריך להפשיט בגדוו חולצן שם:
מונין. מצערין כמו והאכלתי את מוניך ובלשון משנה אונאת דברים:
על מצות הנחת תפילין. מפ' לה בפ' התכלת דהיינו כשסח בנתיים אבל לא שח אינו מברך אלא אחת לשתיהן:
כשהוא חולצן. בלילה:
כמ"ד בחוקת תפילין הכתוב מדבר. פלוגתא דר' יוסי הגלילי ור' עקיבא בפ' המוצא תפילין דתניא ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים דברי ר' יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא נאמרה חוקה זו אלא לענין פסח בלבד ולר' עקיבא מימים ימימה משנה לשנה הוא כדמתרגמינן מזמן לזמן:
לא בדא. לא שייך לברך לשמור חקיו דלילה זמן תפילין הוא:
עובר בעשה. דושמרת דהשמר דעשה עשה הוא וקסבר כרבי יוסי הגלילי:
עד שתנטל רוב רגל מן השוק. ור' אבהו עד שתנטל הוא דמשהי' להו עליה:
מן הדא. מיעוטא דשבתות וימים טובים:
שכולן אות. ימים שצריכין ישראל להעמיד אות עליהן להכר שהן מחזיקין בתורתו של מקום יצאו שבתות וכו' שהן עצמן אות בין הב"ה וישראל שהרי עדות הוא לכל באי העולם ששומרים מצותיו:
ולא כן כתיב מימים ימימה. ולדרוש מיניה מימים ולא כל ימים יצאו וכו':
תמן תנינן. בפ' מי שמתו:
ופטורין מק"ש. דמ"ע שהזמן גרמה הוא:
ומן התפלין. כדמפ' טעמא הוא נשים מניין וכו' ואיצטריך אפילו לר' עקיבא דלא תימא כיון דאיתקיש למזוזה ומזוזה נשים חייבות ה"נ בתפלין קמ"ל:
מיכל בת כושי. בת שאול ובודאי דהיתה מברכת ואם איתא דפטורה היו מוחים בידה דכיון דצריכין גוף נקי וסתם נשים אינן נקיות הוה להם למחות בה:
ולא מיחו בידה. מפ' בפ' בתרא דעירובין דקסבר נשים סומכות רשות:
המרחץ. יש לו שלשה חדרים פנימי להזיע ולהשתטף. ואמצעי שיוצא לתוכו מן המרחץ ולובש חלוקו ויוצא לחיצון וגומר לבישתו ונח שם שעה מיגיעת המרחץ:
עומדין לבושין. חיצון:
מקרא. קריאת שמע:
עומדין ערומין. פנימי:
וחולץ תפליו. מראשו ואין צ"ל שאם אוחזן בידו בתיק שלהן שאינו מניחן והא דקתני אין צ"ל איידי דבעי למתני סיפא ואינו חולץ ואינו נותן שאמצעי לא מרחץ גמור הוא ומקצת תורת מרחץ עליו הילכך היו בראשו אין צריך לחלוץ, היה אוחזן בידו אסור להניחן שם אלא יוצא לחוץ ומניחן:
ואינה מרחצת בימות הגשמים. מי נימא דלא מרחץ מיקריא. ומותר להרהר בה:
שאין בו צואה. שפנוה משם:
אהן חזירא בית הכסא מטולטל הוא. והכי אמרינן בגמ' דילן פ' מי שמתו פי חזיר כצואה עוברת דמי ואע"ג דסליק מנהרא:
צררא דעל כיף ימא. צרורות שעל שפת הים ממה שהים גורפת רפש וטיט וצואה:
מעבר ליה בפיליוס. מטפחת שמתכסה בו פניו שלא לראותם וקורא ק"ש ולא חש לריח רע דס"ל דנתבטל:
ולא סמכין עלוי. חבריו דס"ל כדאמרינן התם צואה כחרס אסור לקרוא ק"ש כנגדה עד שזורקין אותה ונפרכת:
אוכל בהן. בתפלין דלא חיישינן לשכרות:
ואין אוכל בהן אכילת קבע. וחולץ שמא ישתכר בתפליו עליו ויתגנה:
שנת עראי. דלא חיישינן שמא יפיח בהן:
ולא שנת קבע. דחיישינן שמא יפיח:
שתי פעמים. כדמפ' ואזיל:
הא אכל ואינון עלוי. וכיון דלא חלצן אמאי בעי ברכה:
ומשני שאכל בהן אכילת קבע. ואיכא הסח הדעת. ואע"ג דלא חלצן בעי ברוכי והיסח הדעת היינו קלות ראש ושיחה בטלה:
הוה קאי בון. שהיה לבוש בהן. ונכנס לבית המים: אי נמי כדאמרינן בגמ' דילן הואיל ושרונהו רבנן לאוחזן בידו משום שמירתן נינטרין:
ביכול ללובשן. שיש שהות ביום ללובשן אז אוחזן בידו ונכנס אבל אי ליכא שהוא אסור ליכנס בהן אלא מניחן בבית המדרש או בביתו:
דלכן. דאי לא כן:
וכשאירע אותו מעשה. בגמ' דילן מפ' ליה בפ' מי שמתו מעשה בתלמיד אחד שהניח תפליו בחורים הסמוכין לרה"ר ובאת זונה ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך נפל מן הגג ומת באותה שעה התקינו שיהא אוחזם בבגדו ובידו ונכנס:
עושה להן כיס טפח. כשאין שהות ביום נותנן בכיס דחללו טפח כי היכי דלחשיב הכלי אהל להפסיק בינם לקרקע ואם ירא מן העכברים ויש לו אפרקסות כדלעיל:
ונותנן על לבו. אזי נותנן על לבו:
אלישע בעל כנפים. בפ' במה טומנין מפרש ליה:
לועג לרש. הן המתים שהן כרשים שאין מקיימין מצות:
למחר אינון גבן. בגמ' דילן מפ' לה הוה קא שדייה תכלתיה דר' יונתן ופי' רש"י ז"ל היו גוררין ציציותיו על הקברות וא"ל דלייה דלא לימרו למחר וכו':
וחכמין אינון. והן מבינין:
אלו צדיקים. ומאי יודעים שימותו נותנין אל לבם יום המיתה ומושכין ידיהם מן העבירה:
אינן יודעים מאומה. עושין עצמן כאינן יודעין וחוטאין:
זאת הארץ. במיתת משה כתיב:
עירב את האותיות. משום דבעי לאיתויי מימרות דר' אידי בש"ר יוחנן דמיירי בתפלה מייתי נמי הא ותנא הכי שמעינהו וגרסינהו. עירב את האותיות שנדבקו האותיות:
כשר. ובגרידת הדבוק. דבלא גרידה הא קי"ל בפ' הקומץ רבא דבעינן כל אות מוקף גויל:
פסול. ואפילו בגרידת דבוקן:
מלמטן כשר כגון ארצה ותפארתה. שרגל התי"ו דבוק אל רגל הה"א או לרגל הצדי' כשר:
מלמעלן פסול. כשנדבק האות בראשה כגון כשהיה כותב ארצנו ונדבק גג הנו"ן עם הוי"ו פסול ולא מהני ליה גרידת הדבוק אלא צריך לגרוד כל הוי"ו והיינו בס"ת דמגיהין אבל תפלין אין להן תקנה דכיון שנדבקו בראש צריך לגרוד האות והוה להו שלא כסדרן ויגנזו:
ארצך צריכה. היכא שנדבקה רגל הכ"ף הפשוטה באמצעה של הצדי' או אל התי"ו צריך עיון דשמא נאמר שהרגל הכ"ף כבר נגמר כשמגיע עד רגל הצדי' או שמא אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר והדבר ספק. ויש מי שפי' דכי מכשר הכא אף בלא גרידה הוא וסובר דפליג אגמ' דילן וכן דעת התוספות בפ' הקומץ רבא ופי' קמא עיקר כדי שלא יהא מחלוקת בין שני התלמודים ואפי' שיהא פי' דחוק כ"ש שהוא פי' מרווח וכן פי' הרשב"א ז"ל: שמור עצמך מן הטיפים:
בגסים. נקבים גדולים אם יכול לסבול ומפ' במכילתין עד פרסה אז מותר להתחיל בתפלה:
שמור עצמך. מן החטא כדי שתלך אל בית האלהים אל מקום משפט שלו נקי: