פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה ו
מזכירין יציאת מצרים בלילות. פי' רש"י ז"ל פרשת ציצית בק"ש ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו וזכרתם אפילו הכי אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה ע"כ. ובפי' ההגדה כתב הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן ע' שנה אלא שקפצה עליו זקנה ובשעה שנתמנה נשיא כמו ששנינו במס' ברכות אהדרו ליה תריסר דרי חיוורתא ואותו היום עמד בן זומא ודרש ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ימי חייך היה לו לומר כל למה לי לרבות הלילות לומר בהן פרשת ציצית שבק"ש שכתוב בה יציאת מצרים דלא היו נוהגים לאמרה בק"ש של ערבית לפי שאינה נוהגת אלא ביום כדאמרינן במערבא אמרי הכי דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת והיינו דקאמר ר' אלעזר בן עזריה לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים ולאו איציאת מצרים דאמת ואמונה קאי דודאי היו רגילין לקרות ק"ש עם ברכות שלפניה ואחריה ע"כ. ותמהני עליו דא"כ מזכירין פרשת ציצית מבעיא ליה ועוד דמשמע מדבריו דפלוגתא דמתני' היינו פלוגתא דבני מערבא ובני בבל ואינו כן דבגמ' מפ' בהדיא דמזכירין דקתני אליבא דבני מערבא והיינו מודים אנחנו לך שהוצאתנו מארץ מצרים וסברא דבני מערבא ובני בבל היינו פלוגתא דלילה זמן ציצית או לאו זמן ציצית דיציאת מצרים כבר היו אומרים והיו מודים לראב"ע דקי"ל כוותיה ועוד ראיה דלאו בפרשת ציצית פליגי אלא ביציאת מצרים דוקא הוא דאמרינן בגמ' דבן זומא סבר דרבוי כל לאו לרבויי זמן משיח קא אתי דאין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח כמו שמוכיח מן המקרא הילכך לרבויי לילות הוא דאתא ורבנן סברי דלעולם לרבויי זמן משיח הוא דאתא ולאו לרבויי לילות וקי"ל כבן זומא הילכך נ"ל דפליגי רבנן ובן זומא דהיינו ר' אלעזר בן עזריה במימרא דר' אבא דאמר הכל מודים דנגאלו מבערב ולא יצאו אלא ביום בן זומא סבר כיון דניתן להם רשות מן המלך ומן העם בחצות הלילה לצאת כדכתיב ויקם פרעה לילה קומו צאו וכו' וכתיב ותחזק מצרים על העם וכו' גאולה חשיבא ואף בלילה הוא דחייב רחמנא זכירתה וכל אלילה דרשינן ליה ורבנן סברי כיון דלא יצאו אלא ביום לא חשיבא גאולה אלא דיום ולא חייב רחמנא אלא דיום וכל שדינן ליה אימות המשיח ואשכחן בגמ' נמי דר' אלעזר בן עזריה דריש מאי חפזון חפזון דמצרים ואפילו שלא יאמר פרשת ויאמר אלא אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' פליגי ומאי דקשיא ליה שתים לאחריה היכי משכחת לה בגמ' מפ' לה:
לא זכיתי. לא נצחתי לחכמים שתאמר יציאת מצרים בלילה דחלוקין עלי שהן רבים ולא יכולתי לנצחם. זכיתי נצחתי כמו מאן דזכי מלכא בהא זכנהו ר' נתן לרבנן בהשוחט:
כל להביא לימות המשיח. שמצוה לזכרה נמי בימות המשיח:
תמן אמרין. בבבל:
לא יתחיל ויאמר. שהיא פרשת ציצית בלילה. ופי' רש"י ז"ל בפרק היה קורא אין צריך להתחיל ויאמר ערבית ע"כ. ומדאמרינן התם הילכך אנן מתחלינן כיון דמתחלי במערבא משמע דבקושי התירו ההתחלה אם לא שיש לנו מקום על מי נסמוך על בני מערבא דאינהו ס"ל כבן זומא דמזכירין יציאת מצרים בלילה ובהא פליגי בני בבל סברי כיון דאין מצות ציצית בלילה אין לנו להתחיל ויאמר ערבית דאם אנו מתחילין אין בנו כח לדלג ולהפסיק בה וצריך לגמור את כולה כדרכו:
ואם התחיל גומר. דכיון דיציאת מצרים שיש בה גומרה כולה דגרירא כולה בתר יציאת מצרים:
ורבנין דהכא. דבני מערבא סברי דיכול להתחיל ולהפסיק והוא דלא אתחיל ועשו להם ציצית כדמפ' בגמ' דילן קסברי בני מערבא ואמרת אליהם לא הויא התחלה עד דאמר ועשו להם ציצית:
ואינו גומר. דאע"ג דאית בה יציאת מצרים לא מצי לאגמורי כולה:
מתני' פליגא על רבנן דהכא. דסברי דאינו גומר אפילו אין כאן הזכרת יציאת מצרים ובמתני' קתני דבעי לאדכורי יציאת מצרים. וכ"ת והא קא מברך אמת ואמונה י"ל דס"ל למקשן דאפילו ר' אלעזר ב"ע מודי דאין לומר אמת ואמונה דעל מה יאמר דעל מה שקרא חוזר וכיון דלא אמר יציאת מצרים על מה יאמר אמת ולא פריך יש לומר דקאמר דאם התחילו מזכירין ומשלימין קאמר דליציאת מצרים גרירא וחשיבא: ומתרץ רב יהודה בשם רב. לעולם דאפילו מתחיל אינו גומר משום פרשת ציצית ומאי מזכירין יציאת מצרים דקתני היינו בברכת אמת ואמונה. וס"ל הכא דכיון דלא אמר אני ה' אלהיכם אין צריך לומר אמת אלא דקאמר מודים אנחנו לך וכו'. ולמדנו שלפי הפרשיות שהיו קורין היו אומרים נוסח הברכה שלאחריה והכי נמי לרבנן דר' אלעזר בן עזריה דס"ל אינו חייב להזכיר כלל לא היו אומרים מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים אלא מודים אנחנו לך ה' אלהינו שפדיתנו מיד מלכים וקרעת לנו הים ועשית לנו נסים וגבורות על הים. דכשנקרע הים לפני ישראל בלילה היה והפודנו מיד מלכים היינו שהציל אברהם מן המלכים בלילה ויצחק מאבימלך בלילה ושרה מאבימלך בלילה ויעקב מלבן בלילה:
ושרנו לך. שירה חדשה כן תגאלנו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו ככתוב כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו ברוך אתה ה' גאל ישראל. ושוב מצאתי להרשב"א ז"ל שדעתו כן:
דתנינן תמן. בפרק היה קורא:
ויאמר אינו נוהג אלא ביום. ולדידהו נמי בלילה אם התחיל ויאמר גומר משום יציאת מצרים:
ומשני כל פרשת ויאמר אינו נוהג. דכל המצות הכתובות באותה פרשה אינן נוהגות כולן אלא ביום אבל מקצתן נוהגות בין ביום בין בלילה:
ולא שמיע דתמן אמרין וכו' ורבנין דהכא וכו'. כלומר וכיון דבני מערבא שרו להתחיל הוו מתחלי ואינהו סברי דאם התחיל מיגמר שרי הוו נמי גמרי והכי ס"ל לאביי בגמ' דילן:
דר' זעירא מחמיר. שלא להתחיל:
ואינון. בני בבל מחמרי שלא להתחיל ובודאי הוה עביד דכותהון דאי מתחיל גומר:
מלכות. אמת שאתה הוא אדון לעמך:
תורה בארץ. בברכת הארץ:
לא הזכיר ברית בארץ. דבפרשת מילה נאמרה מתנת הארץ:
שנייא היא שעד שהוא אברם וכו'. ומסדר שבחיה דרחמנא דמעיקרא בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם:
הוא נצטוה עליה. דכתיב לא תקרא את שמה וגו' וגבי אברהם כתיב לא יקרא:
הראשון לא נעקר ממנו. שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אח"כ ברדתו למצרים דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב:
אבל ברשעים זורו רשעים מרחם. עד שלא נולדו הם זרים:
שלא להזכיר יציאת מצרים. ועל כרחין ריבוי כל ללילות אתי:
?(א) ראשונות אלו המלכיות. שהן ראשונות משיח בן אפרים:
וקדמוניות. אלו הם המצרים שקדמו שקדמו לראשונות:
חדשה. דפורענות:
פגע בו נחש. דקשה משניהם שאינו רואהו:
הדרן עלך מאימתי קורין בס"ד