אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

שתים לפניה. יוצר אור ואהבת עולם:

ואחת לאחריה. אמת ויציב:

ובערב שתים לפניה. מעריב ערבים ואהבת עולם:

ושתים לאחריה. אמת ואמונה והשכיבנו דהוו להו ז' ברכות ע"ש שבע ביום הללתיך כדאיתא בגמ':

אחת ארוכה ואחת קצרה. פי' רש"י ז"ל השכיבנו קצרה היא. והרמב"ם ז"ל פי' דקאי אשתים לפניה בין דשחרית בין דערבית אחת ארוכה שפותח וחותם בה ושנייה אינו פותח בה אלא חותם ודייק כוותיה דלא קתני לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח שלא לפתוח אינו רשאי לפתוח. וקשה דקתני בברייתא בגמ' אלו שמאריכין בהן ברכות ר"ה וי"ה והנהו לא אשכחן דפותחי' בברוך ור"ת פי' דקאי אאמת ואמונה בין אם אומרה ארוכה כגון דאמ' פרשת ציצית לראב"ע בין אם לא אמר אליבא דרבנן דאמרי' לקמן למ"ד מתחיל ואינו גומר דאמר הכי מודים אנחנו לך על שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים וכו' דכיון דלא אמר ה' אלהים אין צ"ל אמת ואמונה ומשם אנו למדים שלפי הפרשיות שהיו קורין היו עושין נוסח הברכה של אמת ואמונה וא"כ לרבנן דאין אומרים יציאת מצרים בלילה אין אומרים עד הפודנו מיד מלכים הגואלנו מלכנו מכף כל עריצים וכו' וירם קרננו על כל שונאינו וכו' ומדלג ואומר מודים אנחנו לך וכו' המעביר בניו וכו' ונאמר כי פדה ה' את יעקב בא"י גאל ישראל והטעם דים סוף בלילה נבקע ופי' אחת אחת כמו אחת בעולות ואחת ארוסות דהחולץ:

מקום שאמרו להאריך. כגון הנהו דמנינן בגמ' ברכות ר"ה וי"ה ודומיהן:

שאמרו לקצר. כגון ברכות הפירות והמצות:

לחתום. בברוך כגון הני ז' ברכות דתקון לק"ש:

שלא לחתום. כגון ברכת הפירות והמצות:

שתהא הגיית היום והלילה שוין. דאמאי תקינו ברכות התורה לק"ש דערבית ולא סמכו אברכת התורה דיום וקאמר כדי שתהו הגיותיה שוין:

ע"ש שבע ביום הללתיך. פי' רש"י ז"ל שחרית שתים לפניה וכו' והרשב"א ז"ל היה גורס כאן גירסא אחרת ופי' בלשון אחר:

מפני מה קורין שתי פרשיות הללו. דאין חיוב מן התורה לדעת היותר מחמיר אלא פרק ראשון:

תמן תנינן. במס' תמיד אמר להם הממונה התם מסדרי לכוליה סדר עבודות השחר וקתני דלאחר שסדרו על גב הכבש האברים ומלחום ירדו ובאו ללשכת הגזית ואומר להם הממונה ברכו ברכה אחת. והתם משמע דמברכות שלפני ק"ש היא זו ברכות התורה אהבת עולם שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד וכו':

שאין הברכות מעכבות. דכי בירכו ברכות התורה קראו מיד עשרת הדברות נמצאו קורין שמע בלא ברכה שנתקנה עליה וש"מ לא עליה נתקנו לעיכובא וכן דעת רב האי גאון ז"ל ולפנים אכתבנו:

עשרת הדברות הן הן גופה של ק"ש. וכיון דדמו לה כגופה דמי:

בדין היה שיהו. קורין פרשת בלק בלילה וביום כדמפרשי לקמיה טעמא אמוראי:

שלא להטריח את הציבור. ומפ' בגמ' דילן דצריך לקרותה כולה כדמפ' התם כל פרשה דלא פסקה משה לא פסקי' אלא כדי שלא להטריח את הציבור וכדלקמיה:

מפני שכתוב בה שכיבה וקימה. בדין היה לקרותה דאיכא מזיקין בלילה כיון דתקינו רבנן לזכור והסר שטן מלפנינו ומאחרינו בדין היה לקרותה כיון שכתוב בה כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו והויא הבטחה נגד המזיקין מפורשת:

יציאת מצרים ומלכות בית דוד. דכתיב אל מוציאו ממצרים וכתיב דרך כוכב מיעקב:

מפני שכתובה בתורה וכו'. בדין היה לקרותה כיון שחשובה כל כך שכתובה וכו':

ובנביאים ובכתובים. בנביאים בספר מיכה עמי זכר נא מה יעץ ובכתובים בספר עזרא ביום ההוא נקרא בספר משה וגו':

אמר להן הממונה. כמו גופא:

והלא לא בירכו יוצר המאורות. ואמאי מסרסי לברכות:

עדיין לא יצאו המאורות. דאכתי לא מטא זמן דמקמי הנץ החמה היה כדאמרינן לעיל הקורא שמע עם אנשי משמר לא יצא מפני שמקדימין ומכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי:

למשמר היוצא. שהמשמרות מתחלפות ביום השבת כדמשמע במס' סוכה ומפ' במכילתין משמר היוצא אומר למשמר הנכנס השוכן בבית הזה וכו' ומשמע שהיו חותמין בה בא"י מברך עמו בשלום:

על אתר. לאלתר שלמד מיד באותו מקום:

מדרש צריך לברך. מדרש קרוב למקרא כגון מכילתא וסיפרא וסיפרי שהם מדרשי המקראות:

הלכות. משניות:

עם אנשי מעמד. ישראל העומדין בשליחות הציבור על הקרבן שנאמר תשמרו להקריב מצוה שיהו שומרין ועומדין על קרבנן הכי דריש ליה בספרי ומאחרין לקרות עד כלות עבודת התמיד ועבר זמנה שעברו כבר הנץ למ"ד וגומרה עם הנץ החמה ולמ"ד עד ג' שעות לא עבר דהא אמרינן בפ' תפלת השחר דלא שהינן בשריפת התמיד על הרוב שתי שעות:

בתר תלת שעין. מחמת אריכות פיוטין ובקשות ומזמורים:

כבר קראו אותה בעונתה. בבקר כשאומרין ומייחדין את שמך בכל יום פעמים וכו' וזו היא חובת קריאת שמע:

ויום הכפורים. בשנת היובל שמברכין ט' ברכות:

שמקצרין בהן. שפותחין בהן ואינו חותם וטעמא מפורש בערבי פסחים משום דכלה חדא הודאה היא ואין הפסק דבר תחינה או דבר אחר בתוכה:

וברכת זמון. נברך שאכלנו משלו:

וברכה אחרונה של ברכת המזון. מפ' טעמא בפ' שלשה שאכלו דלאו דאורייתא פותחת בברוך אע"ג דסמוכה לאחרות וקי"ל דסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך ואין חותמין בה ואע"ג שאין מברכין בה בבית האבל אין חותמין בה וכתבו התוס' דמעיקרא קצרה תקנוה רק שתקנו ג' מלכיות וג' גמולות וג' הטבות:

הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך. בתמיה' כלומר ואילו לעיל תניא ברכות תענית צבור שמאריכין בהן:

אלו ברכות ששוחחין וכו'. בתוספתא תניא לשוח אינו רשאי שלא לשוח שלא לשוח אינו רשאי לשוח ועלה קתני אלו ששוחחין בהן:

בראשונה. שחותם בה מגן אברהם:

מודים תחלה וסוף. בתחלת הברכה ובסוף הטוב שמך ולך וכו':

כהן גדול שוחח וכו'. כל מה שהוא גדול יותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו:

כריעה. היא קידה תרגום ויקוד וכרע והכי איתא בגמ' דילן לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע במס' תענית ובמגילה:

בריכה. שחיית ברכים:

ר' לוי בר סיסי הראה כריעה וכו'. בפ' הקורא עומד אמרינן לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע ופי' רש"י ז"ל נועץ גודליו ונשען עליהן ושוחה עד שנושק את הרצפה וזוקף ומתוך שאינו יכול להשען על גודליו ואין ידיו מסייעין אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו ומתוך כך נצלע בבוקא דאטמא ע"כ:

הדין נקריס. טישו' בלע"ז שמבוטל מלנענע איבריו. תרגום אם בשרי נחוש אם ביסרי קריס היך נחש:

ראה כפים הללו שלא נטנפו בבנין. דשלמה ע"ה לא בנה הבית מקדשי אביו אלא גנזם ומס הטיל על ישראל כמו שאמר רחבעם בנו אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים. והיה שלמה משבח עצמו שממונם של ישראל שגבה לבית המקדש לא נהנה ממנו כלום אלא הכל הוציא בהוצאות הבית:

ובלבד במודים. אבל בסוף הברכה אין צריך ולקמן מפרש מה מברכין העם:

סמך לקרובה כדי לשוח עמו וכו'. ר' זעירא הוה מכוין ואומר מודים דרבנן בנחת ומאריך עד קרוב לסיום הברכה והיה מכוין ומסיים עם ש"צ בסיום הברכה והיה שוחח עמו בסוף הודאה לקרובה ש"ץ קרוי כן שהוא מקרב לבן של צבור למקום:

מודים אנחנו לך וכו'. ואנו נוהגין כדאיתא בגמ' דילן בפ' אלו נאמרין מודים אנחנו לך ה' אלהינו ואלהי כל בשר יוצרנו יוצר בראשית על שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותחננו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש על שאנו מודים לך. ופי' רש"י שבח והודאה לשמך על שזיכתנו להכיר שמך ולהודות לך ע"כ:

יותר מדאי. שיוהרא הוא:

כהדין חרדונא. צב תרגום ירושלמי חרדונא והצב כשהוא שוחה ראשו זקוף:

דלא יעבד וכו'. בברכות שחייב לשוח לא יעביד וכו':

מילתיה דחנן בר אבא פליגא. דכיון דאייתי ר' ירמיה קרא דכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך למילף מיניה שלא יהא ראשו זקוף אלא כפוף משמע דבשעת זכירת ה' בעינן כפיפה וכדעתיה דר' אמי דלקמיה:

ואלו הן ברכות שפותחין בהן בברוך. בתוספתא תניא לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח ושלא לפתוח אינו רשאי לפתוח. ועלה קתני אלו הן ברכות שפותחין בהן:

כל הברכות. בין ארוכות בין קצרות כדר' יודן לקמן:

ברכה הסמוכה לחברתה כגון ברכות ק"ש. שהרי כבר חתם בברכה ראשונה ולכך אינה פותחת אהבת עולם ולא אמת ויציב ואע"ג דק"ש מפסיק בנתים אברכות דלפניה סמוכה והויא לה סמוכה לחברתה כן פי' רש"י ז"ל. ומצינו לרבנו האי גאון ז"ל שאומר אע"ג דתנן כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו הרי אמרו אין למדין מן הכללות ומצינו טעון ברכה לאחריו ואין טעון ברכה לפניו ק"ש דאין מברכין אקב"ו על ק"ש ואע"פ כן הרי מברכין לאחריה אמת ויציב וזו ודאי ברכה לאחריה שהרי על כל פרק ופרק ממנה אומר אמת ועל חותמה שהוא פרשת ציצית אומר אמת ממצרים גאלתנו יי' אלהינו וכו' ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל דכי קאמר הכא דברכות ק"ש אינם פותחות בברוך לאו מברכה אחרונה קאמר אלא מאהבת עולם קאמר שהיא סמוכה לברכה שלפניה בין בשל ערבית בין בשל שחרית ומ"מ אף היא לאו בדוקא נקט לה שהרי לא מעיקר דין סמיכות אינה פותחת בברוך אלא דמעיקרא תקנוה במטבע קצר אלא כיון שברוב פעמים היא סמוכה לחברתה אף אם הוא רשאי להקדימה אינו פותחת ועוד האריך בזה:

ותפלה. כל הי"ח ברכות שסמוכין כולן לראשונה לאו פותחות בברוך נינהו ואבות פותחות בברוך הוא ומה שלא תקנו בה מלך העולם כיון דאמרינן אלהי אברהם סגי דדרשינן בפ' ערבי פסחים ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואי אמרינן מלך העולם גביה משמע דאין מתכבד באברהם כמו להיות מלך על כל העולם ואינו כן דהוא המליכו בכל העולם והודיע שמו:

והרי גאולה. ברכת אשר גאלנו בליל פסחים שהיא פותחת ואע"ג דסמוכה לברכה של קריאת ההלל וכגון דאינו מפסיק בו וכגון שעושה הסדר בבית אחר ומיירי שלא אמרו בבהכ"נ. וקס"ד דכי אמרינן ברכה סמוכה לחברתה דאינה פותחת אפילו סמוכה לברכה קצרה קאמר:

שנייא היא. דאם שמעו בבהכ"נ דיצא. פי' שהיו קורין ההלל בבהכ"נ בליל פסח כדאיתא במס' סופרים וכיון דברך בבית הכנסת אין צריך לברך כאן ואינה סמוכה לחברתה ואע"ג דהאי לא ברך בבית הכנסת וצריך לברך לגמור את ההלל אפ"ה ברכה לא זזה ממקומה:

והרי סופה. סוף ברכת אשר גאלנו שחותם בה בברוך והיא כולה הודאה כך פי' התוספות ז"ל פ' ערבי פסחים. והרמב"ן ז"ל פי' דמיהללוך הוא דפריך למ"ד לעיל דגאולה פותחת בברוך משום דפעמים אינה סמוכה א"כ כ"ע דמברכין בסוף ההלל יברכוך בליל פסחים כיון דיהללוך לא קאי אלא על הפרקים האחרונים ואין להן ברכה בתחלה היה להן לפתוח בה בברוך אלא ודאי דלא דנו בה דין סמוכה ואינה סמוכה:

ומשני שתים הן. כלומר כשתקנו בבהכ"נ ברכות ההלל כך תקנו א' בתחלה וא' בסוף דהיינו לשעבר על מה שכבר קרא ובההוא זימנא סמוכה היא ועל אותו הדרך תקנו נמי כאן ולא זזה ברכה ממקומה ע"כ. ונ"ל דהכי פריך דהא יהללוך של סוף ההלל שאע"פ שאמרנוה בבית הכנסת אנו חוזרין ואומרים אותה על כוס רביעי בבית ואין אנו סומכין על יהללוך של בהכ"נ מ"ש ברכה ראשונה דבית שסמכו על בהכ"נ וביהללוך לא סמכו:

ומשני דתרי גווני יהללוך נינהו א' להבא וא' לעבר. של בהכ"נ נתקן עיקרו על מה שכבר אירע שהוציאנו ממצרים וכיון שאנו מזכירים גאולה ראשונה מזכירים נמי גאולה שנית ומשלימין אותו ושל בית אינו חוזר אלא על לא לנו דהוא לעתיד כולו ונתקנה ברכה עליו כדאיתא בפ' ערבי פסחים בירושלמי דתקנת ד' כוסות דתקון רבנן כנגד ד' גאולות כנגד ד' כוסות של תנחומין כנגד ד' רוחות של פורענות כדאמרינן לקמן פ' היה קורא לא לנו לדורות הללו אהבתי לימות המשיח אל ה' ויאר לנו לימות גוג ומגוג וכו' הילכך בעי' יהללוך אחר בלילי פסחים בבית דאמילי דלעתיד הוא דקאי דוקא. אבל פשיטא לי דלא קשה ליה לתלמודא דלמה לא מהנו שתהא פותחת בברוך דפשיטא דסמוכה הויא לקראי דדמיא לקראי דהילול כגון אלי אתה ואודך ומשום הסמיכות הדומה אינה פותחת בברוך דדמיא להו והיינו טעמא נמי שאנו אומרים מודים אנו לך על כל טפה וטפה דאומרים מזמור הללויה קודם לכן: ופריך מהבדלה אע"פ שסמוכה לברכת מאור ופותחת:

ר' היה מפזרן. פי' רש"י ז"ל מקום שנהגו ר' כשהיה רואה אור היה מברך עליו מיד וכשמביאין לו בשמים לסוף שעה מברך עליהם:

וחוזר וכוללן על הכוס. בגמ' דילן גרסינן א"ר יצחק בר אבדימי אע"פ שר' מפזרן חוזר וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו. וכיון דר' הוה מפזרן ואינו אומרן על הסדר לאו סמוכה לחברתה היא. ולדעת התוס' דפ"ק דכתובות הוי מצי לשנויי דכיון דברכת מאור קצרה היא אלו לא הויא הבדלה פותחת בברוך מחזי כחדא אלא דעדיפא מינה קאמר דקושייתו שבוש ובמסקנא אסקינן הכי:

והרי נברך. פי' התוס' פ' ערבי פסחים נברך שאכלנו משלו דחשיבא ברכה בפני עצמה כדאיתא לעיל ובפ' ג' שאכלו אגמרי לה מדכתיב כי שם ה' אקרא ואפ"ה מתחיל ברכת הזן בברוך אע"פ שסמוכה לנברך:

ומשני שנייא היא. שאם היו שנים אוכלין אין אומרים נברך. הילכך בעי פתיחה ולא חשו למילתא דלא שכיחא ופריך והרי הזן את הכל שאומרים אחריו נודה לך ואינה פותחת בברוך אע"פ שפעמים אינה סמוכה לברכת הזן כגון שרצו שנים לזמן והשלישי מפסיק ולרב ששת עד הזן צריך לשמוע. וקי"ל כרב ששת וכשיגמור סעודתו קאמר התם בסוף דרבנן אמרי יחזור למקום שפסק כך פי' ז"ל ואינו נכון דאיפכא ה"ל למימר מעיקרא הו"ל למימר והרי ברכת הזן ולבסוף ה"ל למימר והרי נודה לך דלא מקשה אלא מהשנייה הסמוכה דומיא דהטוב והמטיב. ועוד מאי קאמר קשיא לישני ליה דרוב פעמים היא סמוכה לברכת הזן דהכי משני לעיל דלא חשו למילתא דלא שכיחא לכך נ"ל דפריך מנברך גופה ואליבא דרבי עקיבא דכולהו סתמי אליביה כדאמר בפ' הנחנקין ורבי עקיבא קאמר דאחד עשרה או מאה צריך לברך נברך לאלהינו והיא ברכה סמוכה לברכת היין שלאחר המזון שצריך לברך עליו על הגפן כדתניא דברים הבאים לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. ותירץ שכן אם הם שנים והוא אין אומרים כאן אלהינו ומשו"ה להיכרא עשו אותה ברכה חשובה ולא חשו לסמיכותו:

והרי הזן את הכל. דלעולם סמוכה לברכת היין שלאחר המזון אפילו ביחיד. ומהדרינן קשיא. ויש להרשב"א ז"ל פי' אחר:

והרי הטוב והמטיב. פי' בברכת המזון דסמוכה לבונה ירושלם ופותחת בברוך:

ביבנה תקנוה. ואינה מדאורייתא ומשו"ה פותחת בברוך להיכרא ואיתא נמי בפ' ג' שאכלו:

והרי קדושה. דע"ש פי' דסמוכה לבורא פרי הגפן ופותחת בברוך:

ומשני שאם היה יושב ואוכל ושותה מבע"י. דמקדש ואין צריך לברך בפה"ג. ואיני יודע אי מיירי אליבא דהלכתא או לא דלר' יוסי לא בעי' פורס מפה וחכמים בעו פורס מפה כדאיתא בפ' ערבי פסחים וקי"ל כרבנן דפורס מפה ומקדש ולא מסיק בפה"ג דרשות ליין קדוש דחובה כנ"ל:

והרי סופה. של קדוש שחותמת בברוך ואפ"ה מברכין כי חל יו"ט אחר שבת בנר אחר קידוש ופותחת בברוך ולא אהני חתימתה של זו לפתיחתה של זו. וכן בכל רגל אומרים זמן אחר קידוש:

ומשני ר' יודן דכל מטבע קצור פותחין בו בברוך ואין חותמין בו. ומטבע ארוך פותחין בו בברוך וחותמין בברוך ואפילו הויא הסמוכה ברכה קצרה לברכה ארוכה בין לפניה בין לאחריה אין לקצר ברכת פתיחת הקצרה. דכיון דקצרה היא הוה מחזיא כחדא מה שאין כן בברכות ארוכות דיש להם פתיחה וחתימה וכשהן סמוכות אע"ג דאין להן פתיחה מינכרי שיש להן חתימה דלהכי אמרינן כגון ק"ש ותפלה שברכותיהן ארוכות דחתימתן מהניא לפתיחת חברתן וטעמא דיהללוך כיון דדברי כלל הם המקראות סמוכה אדברי הלל היא וכדכתיבנא וכן דעת הרשב"א ז"ל. ועולה שמועתנו כתירוץ התוס' דפ"ק דכתובות ולא כענין דבריהם:

כל הברכות אחר חיתומיהן. לקמיה מפרש לה ואזיל:

מכיון דתימר אחר חיתומיהן וכו'. כדמפרש לקמיה דס"ד דמקשן דברייתא הכי קתני כל הברכות אע"פ שטעה בהן ואמר דברים שלא מן הענין אפילו הכי אחר חיתומיהן אזלי כדאיתא בגמ' דילן הכל הולך אחר החיתום ומשום הכי פריך כיון דחתם כהוגן מאי איכא דמברך על פסוק וכי גרע המקרא מענין אחר שאמר:

ומפ' ר' אחא דלאו כדס"ד דמקשן אלא הכי קאמר כל הברכות כעין חיתומיהן. דצריך לומר מעין חתימתן סמוך לחתימתן ולא די כשיאמר פסוק מעין החתימה וברייתא לכתחלה הוא דקאמר:

דאלין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון אין בו משום ברכה פסוק. כיון דאמרין בה סמוך לחתימה מעין חתימה. ונ"ל דקאי על ברכת רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעגומת נפש וכו' שיש חותמין בה ונחמנה ושמחנה ככתוב צהלי ורוני יושבת ציון וגו' ברוך אתה ה' משמח ציון וכו':

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה