אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו. כל הדרך יכול ליתנו ביד עבדו או ביד שלוחו אבל כשבא ליתנו לכהן צריך ליתנו בידו ליד הכהן ומפ' טעמא בגמ' משום דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך:

הגוזלות שע"ג הסלים. שאצל הסלים:

היו עולות. איפשר הטעם משום ראיית פנים:

ארוממך ה' כי דליתני. משום דבכינופיא גדולה נעשה הילכך תיקנו שיהו באין אל עירו של מעמד כדי שיהו מתקבצין שם רבים ודמי לחנוכת הבית:

ומה שבידן. בכורים שהיו מביאין בידן:

עד שגומר כל הפרשה. ואחר גמר הפרשה מניף דהיינו מוליך ומביא מעלה ומוריד כדאיתא בפ' הקומץ רבה וכשגמר התנופה מניחן בקרן דרומית וכו' וקסבר ת"ק דוהניחו דכתיב הנחה ממש קאמר והנחה מעכבא בהו אי נמי איפשר דרבנן לא בעו תנופה כלל וכן משמע בפ' לולב וערבה דר' יהודה ור' אליעזר בן יעקב הוא דבעו לה:

מניח ידיו תחתיו. בשולי הכלי דאי לא הוי חציצה וכן פירשו בתוספות פ' לולב וערבה וכן פירש שם רש"י ז"ל:

ומניחו בצד המזבח. הא סתמא היא ולאו ר' יהודה בלחוד תני לה ומפרש בגמ' דמגישה בקרן דרומית מערבית:

ומשתחוה ויוצא. כדכתיב והשתחוית לפני ה' אלהיך:

נמנעו מלהביא. מפני הבושת שאין יודעין לקרות:

התקינו שיהו מקרין. בגמ' מפ' דאסמכוה אקרא:

בקלתות של כסף. סתם קלתות הן סלים וכן פי' רש"י ז"ל בפ' המדיר דאמר התם קלתה שפיר דמי וכתב הרב סל שיש בו מלמטה בית קבול להו כמו בראשו ובגמ' בעי מהו להביא תמחוי של כסף:

נצרים. של ערבה:

קלופה. ענפים קלופים לשון ונצר משרשיו יפרה: פלוגתא דבן ננס ור' עקיבא בגמ' מפ' לה:

כיני מתני' ולקח הכהן וגו'. דלאו כדקתני במתני' הוא הגיעו לעזרה ודברו הלוים בשיר אלא משנה חסרה היא וה"ק הגיע לעזרה ולקח הכהן הטנא מידו ודברו הלוים בשיר וכן פי' ר"י מסיפונטי ז"ל:

ומחליף. שלא היה נוטלו הכהן עד אחר גמר הפרשה:

לסמוך מתנה למתנה. שהיה נותן לו הגוזלות להקריב קרבן ומתנת בכורים סמוכה לזה:

שלא ינבלו. בצואתן:

חוזר להגדתי. אחר התנופה חוזר וקורא הגדתי היום:

קיימנוה כבר הגדתי. והעמידו תירוץ קושיא זו כלומר כבר הגדתי:

שתתיר. שתעכב אם לא הניח דהנחה היא המתרת:

למחוסר זמן. כגון מן החג ועד חנוכה דמביאין ולא קורין ותנופה לא קא מבעיא ליה דפלוגתא דתנאי היא לעיל פ' שני והנחה מבעיא ליה דכתיבי שני פעמים:

הדא דתימר. שמניפו לעולם עד שגומר הפרשה:

שחזר ונטלן. מיד הכהן צריך שיהא מניפן בידו עד סיום קריאתו:

אם היו במקומן. שהניחן בקרן דרומית מערבית:

כהניחן הן. כלומר ואע"ג דלא גמר הפרשה עדיין כגמר דמי ולא בעי' שיהו בידו בשעת גמר קריאה:

הניחן בלילה מהו. לרבנן דסברי דהנחה מעכבת מי חשיבא תחלת עבודה דפסולה דאין עבודה אלא ביום או דילמא תשלום עבודה חשיבא דומיא דהקטר חלבים ואברים דכיון דנזרק דמן ביום סגי והכא נמי כיון דקרא עליהן ביום תשלום עבודה הוא דהוי ולא אפשיטא:

לפני ה'. וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה':

לפני המזבח יכול בדרום. ששם הכבש ושם פני המזבח לעולין:

מגישה. כמנחה:

על קרן וכו'. וגמר לפני ה' דבכורים מלפני ה' דמנחה:

בתמחויין. תמחוי קערה גדולה ששופכין בה כל הקדרה והבשר ומשם מחלקין לקערות מבעיא ליה קלתות דתנן דוקא הוא משום דכתיב ושמת בטנא ומתרגמינן סלא או דילמא לאו דוקא וה"ה תמחויין:

מחזר מנא כשמביא כלי של בכורים מסבב כותליו סביביו:

פטירין עם מרורים. עם עלין של עם ירקות להדור פטירין כמו ופטורי ציצים:

ואית דאמרין פטירין עם מרורים. עם עלין של חזרת ושמא הטעם לזכור שעבוד מצרים המשולין לחזרת כדאיתא בפ' ערבי פסחים ושעבוד מצרים מזכיר בפרשה. לשון אחר לשון סלים שעשויין חלונות ונקבים:

מן מה דאמר בתמחויין של כסף הוא דו אמר דמחזר מנא. דלימא סלא וכיון דלא אמר הכי ש"מ דמעיקרא בעי לה ולבסוף פשיט לה דסל לאו דוקא:

מחזר פטימין בני תורין. מסבב הסל בבני תורין שמנים:

ויימר תורין ובני תורין. ולמה לא דקדק בלשונו דהא קתני והגוזלות עולה ואי הנך גוזלות בני תורין והא פסולין הם לקרבן דתורים גדולים הם ולא קטנים כדאיתא בפ"ק דחולין והיה לו לומר כן מחזר בתורין ובני תורין והוה משמע לן תורין למזבח כדתנן והגוזלות עולה ובני תורין הוו מתנה לכהנים וכהני הוא דתנן ומה שבידן כלומר הני דלא חזי לקרבן ניתנין לכהנים ולזה נטה דעת הרמב"ם ז"ל בהילכותיו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה