פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ד
אתרוג שוה לאילן בג' דרכים. גרסינן דאתרוג לשון זכר כדתנן חסר כל שהוא פסול אתרוג אילן עצמו קרוי כן:
שוה לאילן. לילך בו אחר חנטה לענין ערלה ורבעי ושביעית דתשרי ר"ה לשמיטין ולערלה ולרבעי כדתנן פ"ק דר"ה וכל אילן שחנטו פירותיו קודם תשרי דשביעית אעפ"י שנלקט בשביעית דינו מעשר עני ואם חנט אחר תשרי הוי הבקר וחייב בביעור וכל דיני שביעית עליו:
שבשעת לקיטתו עישורו. שאם חנט בשנייה ונלקט בשלישית מתעשר כדין שנה שלישית כירק לפי שאף הוא דרכו ליגדל על כל מים כך מפורש ריש פ"ק דקידושין וכן אם נלקט בשביעית אף אם חנט בששית דין שביעית עליו דבתר לקיטה אזלינן ובגמ' פריך רישא אסיפא:
לכל דבר. בריש קידושין מפ' אמאי נקט ר' אליעזר דבר ות"ק לשון דרך:
אם לאילן למה לירק ואם לירק למה לאילן. כלומר היכי מזכי שטרא לבי תרי דאם אתרוג בשביעית בתר חנטה אזלינן לגבי מעשרות ככל אילן דעלמא היכי אמרינן תו דבתר לקיטתו עישורו והא כשנלקט בשמינית לא מתעשר כיון דחנט בשביעית:
ומתרץ תמן אמרין. בבבל פירשו דאם נכנס מששית לשביעית שחנט בששית הרי הוא לבעלים כאילן דבתר חנטה אזלינן לענין ממון אבל לענין מעשרות פטור כדין שביעית כיון דנלקט בשביעית דבתר לקיטה אזלינן ומנא לן דשביעית פטורה מן המעשרות כדתניא במכילתא ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשרות אף אדם פטור וה"ה נמי חנט בששית דפטורה מן המעשר וה"ק רבה בפ"ק דר"ה:
אמרין דבתרה. כלומר אי תוקי מתני' הכי תוקי לה נמי הכי דאם נכנס משביעית לשמינית שהיא אחריה משום דחנט בשביעית הרי הוא הבקר כאילן דקדושת שביעית חלה עליו אבל חייב במעשרות בראשון ושני כירק דבתר לקיטה אזלינן והכי אקשי ליה רב המנונא גופיה לרבה בגמ' דילן:
ומשני והבקר חייב במעשרות. דכיון דהוי הבקר כדין שביעית הבקר פטור מן המעשר כדתנן בריש מעשרות הילכך לא מיתוקמא מתני' בשנה שלאחריה אלא בשלפניה:
את מהלך בו כירק. אם לקט אתרוג ערב ט"ו בשבט עד שלא תבא השמש וחזר ולקט משתבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשנתו דיינין בלקיטה כירק דדיניה בלקיטה ולא בחנטה ואם היתה משלישית ונכנס לרביעית דשלישית מעשר ראשון ומעשר עני ורביעית מעשר ראשון ומעשר שני בתר רביעית שדינן ליה ובשביעית לעולם בתר חנטה אזלינן לכל דבר כדמפרש ואזיל:
היך עבידא. כלומר היכי דמי:
חנט בחמישית. שדינו שני:
ונלקט בששית. שדינו עני כיון דנלקט בששית דין ששית דיינין ליה והוי עני:
חנט בששית ונלקט בשביעית. דין ששית דיינין ליה והוי עני ודבעלים לפטור מן הביעור דבשביעית בתר חנטה אזלינן ונראה בעיני דמודו רבנן דאתרוג הוי אילן אלא משום דדרכו ליגדל על כל מים כל זמן דלא מפקע מיניה מעשר דיינין ביה דין ירק וכי מפקע מיניה דין מעשר דיינין ביה דין אילן:
נכנס מחמישית לששית ולשביעית. שחנטו בחמישית דדינו שני ושהה באילן שתי שנים שאתרוג דר באילנו שתים ושלש שנים אם לקטוהו בשביעית דין ששית דיינין ביה וטעמא דכיון דאשמועינן דבשביעית כאילן דיינין ליה ולאו בתר לקיטה א"כ כיון דלמפרע מהדרינן ליה מסתברא דלקרוב שדינן ליה ולאו בתר חנטה דהוי איפכא ממש דאימור דדיינין ליה בתר חנטה כי לא אשכחן בגוונא אחרינא כגון מששית לשביעית אבל אי אשכחן מעשר קרוב לשנת לקיטה בתר קרוב שדינן ליה והיינו טעמא נמי דנכנס מששית לשביעית לשמינית והיינו דלקטו בשמינית דלשמינית שדי ליה ודינו שני דכי אזלינן בתר לקיטה לא מדחי מעשר דלא א"ר יוחנן דבשביעית הוי אילן אלא משום דלא פקעי ר"ג ור' אליעזר מעשרות הילכך תפשה עליה דין שמינית ודינו שני:
הכל מודים שר"ה שלו ט"ו בשבט. ומשבט מנינן למעשרותיו ללקיטה ולא תימא כיון דאמר ר"ג אתרוג אחר לקיטתו עישורו וכירק הוא לגמרי ור"ה שלו תשרי אלא ט"ו בשבט הוי ר"ה דיליה דבפ"ק דר"ה מוכחינן לה מברייתא ושמעינן מר' יוחנן וריב"ל דאע"ג דר' אליעזר שמותי הוא ור"ש ס"ל דר"ה לאילן בא' בשבט כדתנן בפ"ק דר"ה בהא ס"ל לר"א כב"ה:
כסדרן של שנים. והוי שבט דלבנה:
של תקופות. והוי שבט דתקופת חמה דסוף שלשים של תקופת טבת נכנס שבט של חמה:
ואפילו שנה מעוברת. דבתר מי ששמו שבט אזלינן וטעמא מפ' בפ"ק דר"ה דהלך אחר רוב שבט:
חומרי ב"ש. קס"ד דבא' בשבט לקטו:
וחומרי ב"ה. היינו דאמרינן ר"ה בא' בשבט לאילן וחומרי ב"ה דאמרי בט"ו בשבט וכגון שהיתה שנייה נכנסת לשלישית והפריש מעשר שני כדין שנה שניה דהא לא נכנסה שלישית עד ט"ו בו ומעשר עני כדין שלישית דלב"ש הא נכנסה:
אפילו שאר כל אילן. נמי ומאי שנא דנקט אתרוג:
תני. תנא אחרינא דהוא ר' יוסי בר' יהודה דבחומרי ר"ג ובחומרי ר' אליעזר נהיג דלר"ג דאמר אתרוג בתר לקיטתו עישורו הרי נלקט בשלישית ודינו כירק או שמא כר' אליעזר קיימינן דאמר בתר חנטה הלכו בו כשאר אילנות והרי חנט בשנייה וקס"ד שליקטו בא' בשבט והכי תניא בר"ה:
ופריך ור"ג ור' אליעזר לאו מן ב"ה אינון. דהא קאמר לעיל הכל מודים שר"ה שלו ט"ו בשבט כב"ה וא"כ כיון שנלקט בא' בשבט ליכא ספיקא כלל ולא היה לו לעשר אלא שני בלבד:
ונכנסה שלישית. ט"ו בשבט של שלישית ובתר ט"ו בשבט לקטו:
על דעתיה דר"ג. בשלישית לקטו ודיניה עני:
עישורו שני. דהא חנט בשניה בתר חנטה אזלינן:
מה עשה לו. דהא מרבה במעשרות הוא ומעשרותיו הן מקולקלין: ומשני דמעשר אחד הוא וקרא שם למעשר שני שבו ופדאו והכסף שחק והשליך לים ואחר שפדאו ונתנו לעניים דממה נפשך נפיק: