אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ג

הלכה ב

אוסרין את הגורן. משנגמרה מלאכתו דקרוי גורן ההיא שעתא ותרומה שתרם ממנו קבעא ואסור באכילת עראי כדאיתא בפ' מי שהיה עובר במה אנן קיימין אם בכרי שנתמרח דברי הכל אסור ומעשר שני נמי אם הקדימו בכרי ודאי קבע ומעשר ראשון נמי אית ליה האי דינא אלא דמתני' תני מעשר שני דהוא בר ביקיה דבכורים ובגמ' מפרש היכי קבע מעשר שני בלא תרומה את הגורן והא תרומה קדמה לו:

ויש להן שיעור. תרומה. תרי ממאה ומעשר אחד מעשרה:

ונוהגין בכל הפירות. לדברי הרמב"ם ז"ל אתי שפיר דמדאורייתא קתני לה ולשאר מפרשים מדרבנן קתני לה:

בפני הבית ושלא בפני הבית. כר' יוסי דפ' הערל דאמר ירושה ראשונה ושניה יש להן ושלישית אין להן ולא בטלה קדושת הארץ:

ואריסין. שמקבל עליו לעבוד את הקרקע למחצה לשליש ולרביע:

ובחכורות. שמקבלה עליו בין עבדא בין לא עבדא:

ובגזלן. והוא דנתייאשו הבעלים כדאיתא בפ"ק דמכילתין:

מה שאין בבכורים. דאין אוסרין את הגורן דאפילו הפריש בכורים לא קבעי ואין להן שיעור כדתני סיפא עושה אדם כל שדהו בכורים ואין נוהגין אלא בז' המינין ואין נוהגין אלא בפני הבית דכתיב תביא בית ה' אלהיך ותנן נמי פ' בתרא דשקלים דאפילו הקדישן בזמן הזה לא קדשו ואין נוהגין באריסין וכו' כדתנן פ"ק דבעינן כל גידולין מאדמתך:

נקנין במחובר לקרקע. כדתנן לקמן יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה קושרה בגמי ואומר הרי אלו בכורים ומפרש ר"ש בתוספתא דאע"פ שקרא להן שם במחובר אין חייב עליהן עד לאחר תלישה והיינו לטעמיה דלקמן דאמר צריך לקרוא להם שם בתלוש ושמא היינו טעמא דר"ש דאזיל לטעמיה דתרומה קרינהו רחמנא וקריאת שם תרומה בתלוש ולרבנן בקריאת שם במחובר זר האוכלן חייב:

עושה אדם כל שדהו בכורים. בגמ' יליף לה מקרא:

וחייב באחריותן. כדתנן לעיל פ"ק עד שיביאם להר הבית דכתיב תביא:

וטעונין קרבן וכו' שיר וקרבן ותנופה. כולהו מפ' להו בפ' בתרא:

ולינה. בגמ' יליף לה ובגמ' יליף כולהו מקראי:

מה שאין כן בתרומה ובמעשר. דאי קרא שם במחובר בתרומה ובמעשר לא מהני דדריש בספרי ממנו ולא מן המחובר והאי קרא בתלוש מיירי ועל כרחין אתא למימר דאפילו בדיעבד נמי אסור דאי משום לכתחלה אתא תיפוק ליה משום דכתיב דגנך ומחובר לאו דגן הוא אלא ש"מ דפסול ואפילו בדיעבד במחובר וההיא דמעשר שהקדימו בשבלין דמהני בדיעבד בתלוש מיירי וקודם מירוח כן פי' רש"י פ' האומר דקידושין ואין אדם עושה כל שדהו תרומה דתנן פ"ק דחלה האומר כל גרני תרומה לא אמר כלום והתם יליף לה מקרא בגמ' ואין חייב באחריותן דהכהן עצמו מיטפל בהן ותניא נמי אין מביאין תרומה מגורן לעיר ומן המדבר לישוב ובמקום שחיה ובהמה אוכלין התקינו שיהא מביא ונוטל שכרו מפני חילול השם כדאיתא בתוספתא דתרומות פ"ז ובהא נמי תנא ושייר דטעונין קריאה הבעלים וראיית פנים בעזרה והשתחואה ואפילו שליח ואפוטרופוס מה שאין בתרומה ומעשר:

ומעשר אוסר את הגורן. והלא תרומה קדמה לו וממתני' משמע דמעשר גופיה קבע בלא תרומה:

בשתי דרכים. גרסינן דתרומה לשון נקבה ותלי דרך בלשון נקבה והכי איתא בפ"ק דקידושין:

ניטלת מן הטהור על הטמא. דגבי תרומת מעשר לא בעינן מוקף וילפינן לה מקראי בפ' אין תורמין מפ' לה והקשה ר"ת דבסוף כל הגט משמע דתרומת מעשר בעיא מוקף דפריך עלה וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ותירץ ז"ל דמדרבנן בעיא מוקף:

ואוסרת את הגורן. לאחר מירוח אם הקדים הלוי ונטל בשבלים מעשר ראשון אע"פ דמעשר טבול הוא כדאיתא התם פ"ק דתרומות אין לוקין עליו עד שימרחנו הלוי ואיהו הוא דקא עביד הגורן ותרומת מעשר מפריש והכי מוקים לה בפ"ק דתרומות:

ויש לה שיעור. מעשר מן המעשר:

כתרומה. דתרוייהו תרי ממאה כדילפינן אחד אחוז מן החמשים ותרומת מעשר אחד מעשרה מחלק הלוי:

ומשני דהקדימו. בכרי וקבע:

דא"ר אבהו מעשר ראשון וכו' פטור מתרומה גדולה. ובפ"ק דביצה מפ' טעמא ומשמע דוקא כי הקדימו בשבלין הא הקדימו בכרי חייב בתרומה גדולה כדאיתא בפ"ק דביצה ומשמע דטעמא דאע"ג דלא קרא שם לתרומה גדולה קריאת שם דמעשר סגי וחלה על כרחו ובפ' היה עובר נמי אמרינן ראשון מהו שיטבול ומסיק במה אנן קיימין אם בכרי שנתמרח ד"ה אסור אם בשהקדימו בשבלין ד"ה מותר:

ה"ג תפתר שהקדימו. ולא גרסינן שהקדימו בשבלין וטעות סופרים הוא דשמעתין דפ' היה עובר קשיא עליה והתם אמרינן דאפילו תרומה נמי לא קבעה לרבנן אי לא נגמרה מלאכתו ועוד דגרן קתני וגרן נגמרה הוא כדגן מן הגרן:

בכורי כל אשר בארצם. משמע דבעודן מחוברים בארץ הוו בכורים:

שאין קדושה חלה עליהן במחובר. כדילפינן לה בספרי מדכתיב ממנו שלא יתרום מן המחובר על התלוש וכבר הארכתי בפ"ק דתרומות:

ראשית כל בכורי כל. ומדאורייתא נמי מצי למילף דכתיב בכורי כל אשר בארצם אלא דבעי לאיתויי קרא אחרינא ושמא טעות סופרים הוא:

ונאמר להלן שמחה. דכתיב בפ' תבא וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה':

טוב. ושמחת בכל הטוב:

והנך להם כשיר עגבים. יפה קול:

ומטיב נגן. פסוק הוא ביחזקאל:

לרבות הבכורים שיטענו תנופה דברי ר' אליעזר בן יעקב. בפ' לולב וערבה מפ' לה מ"ט דראב"י אתיא יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם ידיו תביאנה את אשי ה' מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ע"כ ופי' רש"י ז"ל ידיו תביאנה בעלים דשלמים כתיב גבי תנופה דכתיב בסיפיה להניף אותו תנופה וגו' מה כאן בבכורים כהן דכתיב ולקח הכהן תחת יד הבעלים בעלים אוחזין בשפת הטנא וכהן מניח ידיו תחת שוליו כך מפו' במס' בכורים עכ"ל:

ופנית בבקר. קרא יתירא הוא דפשיטא שילך לביתו או לעשות צרכי סחורתו אלא ה"ק רחמנא כשתלך לאהליך ולעניניך לא יהא אלא בבקר והטעם שיהא נראה שמוצא מנוס לכף רגלו שם וקשה לו פרישתו ובנין אב לכל ראיית פנים שחייב ללון בירושלים ואא"כ ילך לעירו בבקר:

שאין עמהן קרבן. כגון שהביאן שלוחו דמביא ואינו קורא:

לינה מחמת הקרבן. דבקרבן איכא ראיית פנים והשליח אע"ג דלא הביא קרבן מ"מ טעון תנופה עם יד הכהן וא"כ לדידיה נמי איכא ראיית פנים:

שהפירות הטמאים חייבין בבכורים. אע"ג דנופץ כדאמר לעיל ולא מהנו מיחייב להפרישן כדתנן ניטלת מן הטהור על הטמא בבכורים ורשאי הוא אבל אי מפריש מן הטמא מיניה וביה כ"ש דעביד:

פטור מתרומה גדולה. דאי ס"ד חייב בתרומה גדולה לא אשכחן תרומת מעשר אוסרת דתרומה גדולה הוא דאסרה אלא על כרחך פטור ותרומת מעשר הוא דאסרה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה