פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה ט
הקונה שלשה אילנות. סתם ולא פי' לו קרקע:
מביא וקורא. דתנן בפ' הספינה דג' קנה קרקע ומפרש עולא בפ' לא יחפור דקנה י"ו אמה לכל רוח:
ר"מ אומר אפילו שנים אזיל לטעמיה. ואע"ג דתנא ליה לעיל אורחיה דתנא למיתני הכי א"נ דלכתחלה נמי קרי דומיא דג' לת"ק:
הקונה אילן וקרקעו מביא וקורא. מפ' עולא דהיינו י"ו אמה לכל רוח וק' דמאי אתא לאשמועינן ונראה לפרש דדייק לן וקרקעו לומר קרקע הצריך לו ואע"ג דהשרשים מתפשטין יותר מי"ו אמה אין להקפיד אלא מה שצריך:
בעלי אריסות וחכורות. בגמ' מפ' לה.
אריסין וחכירי בתי אבות כלומר אריסות קבועה ועומדת מאבות שהיו אבותיו של זה אריסין או תכירין בקרקע זה לאבותיו של זה:
אינן מביאין. ואפילו לשליח נמי לא דטעו אינשי:
מביאין וקורין. דהוי כקנוי להן ויכולין לומר מן האדמה אשר נתת לי והא דקאמר הן עצמן דלא מיבעיא שיביאו בשביל בעל השדה בשלוחין דמצו הוו שליח אלא אף הן עצמן לחלקן מביאין וקורין:
בחכירי בתי אבות היא. דאריסין דבתי אבות הוא דתניא בברייתא שהם אריסין לעולם דלא מצי מסלק ליה ופליגא ברייתא אמתני' ולא תשבש לה דתנאי היא ואפילו בכה"ג קתני לרבנן דאין מביאין:
בבעלי אריסות וחכירות היא מתני'. ולא בבתי אבות דבההוא מודו רבנן לר' יהודה ומשבשתא היא:
ובעיין מימר. נסבין חברייא למימר מתני' היא באריס וחכור דכי פליגי רבנן ור' יהודה בבעלי אריסות רגילין באריסות לעולם הוא דקאמר ולא באריס לשעה ולמעוטי באריס לשעה דמחדש ירד לאומנות ואינו רגיל בכך:
הא באריס לעולם וכו'. דלא מיירי מתני' שהוא אריס באותו קרקע לעולם דלא מצי מסלק ליה דבלעולם מודו רבנן דמביא וכ"ש באריס בתי אבות ולהאי פירושא דנסבין חברייא פליגא ר' זעירא ור' הילא בתרתי דלר' זעירא אפילו בבתי אבות פליגי וכ"ש באריס לעולם ולר' הילא פליגי אלא במי שהוא רגיל ומצי מסלק ליה אבל בלעולם מודו כו"ע וכ"ש בבבתי אבות ומסיק ר' אבא דבאריס לעולם הוא דמיירי ר' אילא בר אבא בש"ר יוחנן ולא פליגי ר' חייא ור' אילא אלא באריס בתי אבות:
בבעלי אריסות. הוא דתנן ולא תני אריסין וחכורות כדתנן בריש פרקין ובעלי אריסות משמע שהם בעלים באריסות דלא מצי מסלק ליה ובהא הוא דפליגי רבנן ור' יהודה אבל אריסין וחכורי בתי אבות כ"ע מודו דמביאין וקורין לר' אילא ואין מכל זה בהלכות הרמב"ם כלום:
הדרן עלך יש מביאין