פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה ה
בת גרים. שאביה ואמה גרים:
עד שתהא אמה מישראל. או אמו של הזכר וכ"ש אביה או הגיורת אמה מישראל וכ"ש אביה מישראל וטעמא מפ' בגמ':
אחד גרים ואחד עבדים משוחררים. בתו לא תנשא לכהונה ואפילו שהראשון שנתגייר או שנשתחרר שהבת הזו באה ממנו שעשרה דורות שלפניה הוא והעבד משוחרר:
תמן תנינן. בפ' עשרה יוחסין:
בת גר זכר. ואפילו אמה ישראלית:
כבת חלל זכר. דקתני התם דפסולה לכהונה לעולם בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת גיורת מישראל זכר כשרה וטעמא דהני תנאי דפליגי בגיורת מפ' ואזיל:
כשרה לכהונה. ואפילו אביה ואמה גרים והרי ד' מחלוקות בדבר לר' יהודה בת גר זכר פסולה ואפי' נשא ישראלית ולראב"י אי איכא צד א' ישראל מכשיר ומיהו בת גר וגיורת פסולה ואפילו נולדה בקדושה ולר' יוסי אפי' גר שנשא גיורת בתו כשרה ומיהו הורתה ולידתה בקדושה בעי ור' שמעון אפילו גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה:
עד שיהא אביה מישראל. דכתיב מזרע ישראל ובעינן מן האב דמן האב קרוי זרע ותרגום למשפחותם לזרעייתהון ולבית אבותם לאפוקי בת גר זכר:
או אביה או אמה. דכתיב מזרע ואפילו מקצת זרע ואפילו מן הכחוש כגון מן האם גר שנשא ישראלית:
יולדו בקדושת ישראל. שתהא הורתה בקדושה ונזרעת בישראל:
שיביאו בתולים בקדושת ישראל. שצמחו וגמרו בתוליה משנכנסה לבית ישראל והיינו כשנעשית בת ג' גמרו בתוליה לבא שאם תבעל מכאן ואילך אינן חוזרין אבל קמי שלש כל שעה הן גומרין וצומחין כדתנן פחות מכאן כנותן אצבע בעין והכי דריש לקרא בתולות מזרע ישראל בתולים שלהם יהו זריעתן בגידולי יהדות:
והרי פנחס היה עמהן. עם היוצאין למלחמת מדין שנאמר להם המקרא הזה:
בת גרים. גר וגיורת:
וארבעיה על ספסילא. הרביצו על הספסל להלקותו:
הלכה כר' יוסי. דאפילו גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה:
סלסול. מעלה:
כר' אליעזר בן יעקב. דבעי צד אחד ישראל:
אין כך את חמי מפייס ליה ואנא מוקים ליה. אם כך אתה רואה שאין הדין להלקותו פייסהו וימחול לי והנני מעמידו כדבריך ולא אלקנו:
מן דקיים. משעמד ולא הלקהו:
א"ל. רב ביבי:
אף אני מותר בה. כיון שיצא הקול בב"ד שלא חטא:
כר' שמעון הכשירה. כלומר ואין הלכה כן דרבנן פליגי עליה:
ור' יודן מטיבה. היה מגיע השמועה עד ר' אבהו דקבלה מר' יוחנן:
ולד בוגרת כשר. לכהונה דאיסור בוגרת לכ"ג לאו הבא מכלל עשה הוא דכתיב והוא אשה בבתוליה ודרשינן פרט לבוגרת שכלו לה בתוליה:
וכל לאו הבא מכלל עשה עשה הוא. אין כחו אלא ככח עשה ואין לוקין עליו וכשר הולד לכהונה ולא נימא דהוי חלל שנולד מפיסולי כהונה:
מעמיו יקח אשה ולא גיורת. ואע"ג דכתיב גבי כ"ג כבר פי' יחזקאל דבכל כהנים מזהר דכתיב ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים וכו' ופלוגתא דתנאי דלעיל ודעשרה יוחסין היינו לכתחלה אבל בדיעבד אם נשאה כהן וולדה כשרה לכהונה:
הרי דור שני של מצרי. דכתיב גבי דידה ובנים אשר יולדו להם דור שלישי וגו' הא דור שני וכ"ש דור ראשון לא יבוא וא"ר ישבב דיש ממזר מחייבי עשה אליבא דר' עקיבא בפ' אלו נערות ובפ' החולץ ועד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא דלא הוי ממזר להלקותו אם בא על ישראלית אבל פגום מיהא הוי:
מותר בלוים ובישראלים. ואפי' בכהן הדיוט נמי שאינו נוהג אלא בכהן גדול אלא משום דאיסור גיורת הוי אפילו לכהן הדיוט כדאית' בעשרה יוחסין נקט הכי:
כשליקטן וכו'. השליח דקתני במתני' דכשרין להבאה היינו שליקטן הבעל לשלחן ביד אחר משעה ראשונה הילכך לא חזו לקריאה מעולם ומשום הכי כשרין להבאה ושריין לכהנים:
לא מחסל לה. ר' יוסי בר פלוגתא דר' יונה לא היה מסיים יותר בשמועה זו ור' יונה היה מסיים בה לא ישלחם ביד אחר:
דכל הבכורים שנראו לייתור בקריאה וכו'. וטעמא מפ' פ"ב דמכות כדר' זירא כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו והכא נמי כיון דליקטן הבעל וראוין לקריאה דכתיב ולקחת דמשמע לקיטת בעלים וכתיב אשר תביא מארצם דבעינן הבאה בבעלים ומיחייבי בקריאה וכיון דלא הביאן הבעל אינן ראוין עוד לקריאה ומעכבא בהו קריאה:
אין ניתרין אלא בקריאה. ואסורין לכהנים לעולם כדאיתא בפ"ב דמכות:
א"ר מנא. בריה דר' יונה:
אמר דכוותה. למדנו שמועה כיוצא בה ר' מנא תלמידו של ר' יוסי בר פלוגתא דר' יונה אביו היה:
נהיר את. זכור אתה:
לר' ייסא. לר' אסי:
דא"ר זעירא וכו'. ר' יוסי הגיד לי זה דר' זעירא שאל לר' אסי זכור אתה שהקשה עליה ר' יוסי בר חנינא:
הפריש בכוריו. דחזו לקריאה:
ואח"כ מכר שדהו. דלא חזו לקריאה דכתיב האדמה אשר נתת לי:
מביא ואינו קורא. ובהבאה מאי מהנו דבשעת הפרשה ראויין לקריאה הוו ולעולם אסורים לכהנים ותרצנו שם בני הישיבה:
קיימנוה בשנתן דעתו למכור משעה ראשונה. דמעיקרא לא חזו והיינו דכוותה:
יבש המעין. שממנו משקין השדה:
ונקצץ האילן. שממנו ליקט הבכורים והא כיון דמעיקרא הפריש הבכורים נראו לקריאה ונדחו וירקבו וקתני מביא ואינו קורא:
ביבש משעה ראשונה. קודם שהפריש הבכורים וכתבו בתוספות בפ' הספינה דהא דאמרינן בפ' שני דמכות הפריש בכוריו לפני החג ועבר עליהן החג ירקבו היינו ע"מ להביאן קודם החג דחזו לקריאה אבל ע"מ להביאן לאחר החג לא ירקבו אלא אחר החג מביא ואינו קורא והכי מוקים לה לקמן:
וקריאה מעכבת. בתמיה דאמרינן לקמן בפ' הספינה דקריאה לא מעכבא דומיא דלא בלל כשר:
הראוי לקריאה אין קריאה מעכבת. כל עוד שהן ראויין לקריאה שלא נדחו אע"ג שלא קרא בהן אלא שהניחן במזבח ויצא שרו דומיא דר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו:
לקטן. ראובן:
לשלחן ביד אחר. כגון ביד שמעון:
לא ישלחם. ביד לוי וגזור הכי כדי שלא יביאם הוא וירקבו דהא מעיקרא אידחו והשתא חזו דהא איכא הבאה בבעלים:
שלוחו הוא. ומאי קמ"ל מתני' היא והשליח:
שלו הן. ואמאי אינו קורא:
אביו חולה. ואז לקטן וכשמת שלו הן וקמ"ל כמ"ד יקרא עליהן דרוב גוססין למיתה וכדידיה דמי משעה קמייתא קמ"ל:
בכורים מנכסי אשתו. שגדלו בקרקע של מלוג שהכניסה לו אשתו ובפ' השולח מפ' הכי היה בא בדרך ובכורי אשתו בידו ושמע שמתה אשתו מביא וקורא וקא דייק ר' שמעון בן לקיש דריבוייא דוקא לאחר מיתה הא בחיים לא דס"ל פ' השולח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי:
לא שנייא היא וכו'. לטעמיה דסבר האם קנין פירות כקנין הגוף דמי והתם מפ' אמאי נקט בברייתא מתה:
אין אדם יורש את אשתו דבר תורה. ומשום הכי איצטריך קרא לרבות ולביתך:
הנחה מעכבת. הנחה בצד המזבח כלומר הגשה בקרן דרומית מערבית מעכבת בהן וטעמא מפ' לקמן אבל לא קרא עליהן שרו לכהנים:
והתנינן. פ' אלו הן הלוקין:
עד שלא קרא עליהן. פרשת קריאה לוקה:
ר' עקיבא. אומר קריאה מעכבת והכי מוקי לה פ' הלוקין כר' עקיבא:
מפני שהיא נוהגת בכל. דאפילו אותן שמביאין ולא קורין בעו הנחה:
מפני ששנה עליה. הכתוב דכתיב לפני מזבח ה' אלהיך וכתיב והנחתו לפני מזבח ה' אלהיך:
תרתי. תרי טעמי כדאמרו מפני מה הנחה מעכבת שאמרו הכי רבנן ר' יעקב בר אחא ור' תנחומא חדא שייכא כר' יהודה וחדא שייכא כרבנן:
לצורך נשנית. דר' יהודה דריש ליה בפ' הלוקין לתנופה דתניא התם והנחתו זו תנופה אתה אומר זו תנופה או אינו אלא הנחה ממש כשהוא אימר והניחו הרי הנחה אמורה הא מה אני מקיים והנחתו זו תנופה ופי' רש"י ז"ל והנחתו זו תנופה קרי ביה $והנחתו לשון ולא נחם אלהים שהוא מנחה אותם לארבע רוחות ומעלה ומוריד: ובגמ' דילן מפ' דאליבא דר' יהודה הנחה לא מעכבא והכא קאמר דמעכבא מטעמא שהיא נוהגת בכל:
שלא לצורך נשנית. דנפקא להו תנופה כר' אליעזר בן יעקב דדריש לה התם דכתיב מידך וגמר יד יד משלמים הילכך לדידהו שייך טעמא דשנה עליה לעכב ולהך סוגיא ר' יהודה ורבנן תרווייהו ס"ל דהנחה מעכבא: