אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

הגר מביא ואינו קורא. כלומר הגר דכתיב בקרא לענין הבאה הוא דרבי ליה אבל לא לקריאה וק"ל דהכא קתני טעמא אשר נשבע ה' לאבותינו, ובסיפא גבי שליח ואשה וטומטום קתני טעמא מפני שאין יכולין לומר האדמה אשר נתת לי דהא לא נטלו חלק בארץ דממעט להו בספרי מאיש לפי פקודיו איש ולא אשה ולא טומטום וה"נ תניא התם דגרים לא נטלו חלק בארץ מטעם פקודיו יותן נחלתו דהיינו בני פרץ וזרח וכיוצא בהן ואם כן בקרא דאשר נתת לי סגי לתרווייהו ונראה דמשום הך קושיא מוקי לה בבני קיני לאשמעינן דאף בני קיני דנטלו חלק בארץ כדכתיב לכה אתנו והטבנו לך ומביאין ולא קורין:

ואם היתה אמו מישראל. שנשא הגר ישראלית וילדה לו בן, הבן מביא וקורא ובגמרא מפרש אי דוקא באמו בעבירה או בכשרות:

בבני קני חותן משה. היא מתני' במשנה פי' דיש להן חלק בארץ דכתיב והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך ומשה כי אמר מפי הגבורה הוא דאמר וכך שנינו שניתנה להן דושנה של יריחו הילכך לא מצינן למעטינהו אלא מטעם אשר נשבע ה' לאבותינו ולהאי פירושא גר דמכשר קרא להבאה הוא דמכשר ליה ולקריאה לא מכשר ליה ואפילו בגר היותר משובח שבעולם אם לא באמו מישראל:

לא אמרינן. כן דלא אמר רב שמואל בר רב יצחק דבני קני מביאין ולא קורין:

האפטרופין. על נכסי יתומין דאין להן קרקע דקרקע דיתמי הוא:

והשליח. לקמן מוקי ליה בשליקטן על מנת לשלחן ביד שליח דמעיקרא לא חזו לקריאה וכלהו הני מביאין דשלוחים הן ושלוחו של אדם כמותו ולא מצי אמרי נתת לי אלא לשולחי ומשום הכי לא קורין ואשה וטומטום ואנדרוגינוס אין להם חלק בארץ דלא ניתנה ארץ אלא לזכרים כדלעיל:

שהגר הרי אמור בפרשה. ולגרים נמי לא ניתנה כדלעיל ואפילו הכי רחמנא רבייה להבאה ולקריאה קא מכשר ליה דבקריאה קאי ומאי קאמר שאין יכולין לומר אשר נתת לי ועלה אתא לתרץ ר' שמואל בר רב יצחק דקרא מיירי בבני קני חותן משהדמביאין וקורין ומתני, דקתני דמביאין ולא קורין בגרים דעלמא ומתני' דקתני דמביאין ולא קורין בגרים דעלמא ומתני'. דקא ממעט להו מטעם לאבותינו משום דבעי למיתני דין תפלה בהדה קתני לה ומתרי טעמי קא ממעט להו מדכתיב לאבותינו ומדכתיב לתת לנו והכי תניא בתוספתא דגרים מביאין ולא קורין ובני קני חותן משה מביאין וקורין ואע"ג דמשמיה דר' יהודה תנינן לה אליבא דר' חזקיה רבנן מודו לה:

בגוי שבא על בת ישראל בעבירה. אפי' בעבירה כגון איסור גיורא והשתא משמע לן דכ"ש בהתירא:

ולא כן אמר. האוקימתא כשהיה מספר אוקימתא דבנימין בר שעתור היה מספר על מה באה האוקימתא:

הא גרים בני גרים לא. אי ליכא אמן מישראל לא:

בגוי שבא על בת ישראל בעבירה היא מתני' אבל בנשואי כשרות אפילו בגרים בני גרים סגי:

ואמר עלה ר' זריקן. להני דאמרי דגרים בני גרים סגי דר' זירא היה מקשי על מתני' דקתני גבי תפלה דאמו מישראל אומר אלהי אבותינו מאי מהני ליה אמו מישראל:

כלום הוא מתכוון אלא לאברהם יצחק ויעקב. וכי אבותיו היו:

כלום נשבע הקב"ה אלא לזכרים וכו'. לקריאת בכורים דמתני' נמי הוה פריך כדממעט לה בספרי מאיש לפי פקודיו וקשיא מתני' דמכשרא לקריאה באמו מישראל ומ"ט דמתני' אלא היינו טעמא דכיון דרחמנא אפקריה לזרעיה דגוי א"כ כולו שדינן ליה לאמו ואבות אמו אברהם יצחק ויעקב היו וכן לגבי נשבע ה' לאבותינו אבות אמו נטלו חלק בארץ ואבותינו אבות אמנו הוא דקאמר ולפי זה צריך לומר דכי קאמרינן בגוי שבא בעבירה דוקא בעבירה הוא דקאמר דבזה שייך רחמנא אפקריה לזרעיה דגוי:

גר עצמו. וכ"ש בנו וכי כתביה רחמנא קרא לקריאה הוא דכתביה:

אתא עובדא קומי ר' אבהו. לא שהיו בכורים בימיו אלא לענין להתפלל בינו לבין עצמו וכן פסק ר"י והרמב"ם ז"ל כר' יהודה אלא שר"י פירש דר' יהודה מיירי בבני קני ואמת הוא דהכי תניא בתוספתא ר' יהודה אומר כל הגרים כולן מביאין ואינן קורין בבני קני חותן משה מביאין וקורין שנאמר והיה הטוב ההוא וגו' ותלמודא דהכא סבר דפליגי אמוראי בהכי איכא מ"ד דבני קני רבנן מודו בהכי ואיכא מ"ד דמתני' בבני קני נמי פסלא וכ"ש גרים דעלמא וגר עצמו לכו"ע מביא ואינו קורא ועלה פליג ר' יהודה מטעם אב המון וההיא ברייתא משבשתא היא וכדברי התלמוד הוא דנקטינן ואין לנו לחוש לספרים החיצונים היכא דמוכח ושמעינן מהכא דתפלה ובכורים בהדי הדדי אזלן דהא ר' יהודה בבכורים קא מיירי ולמדו לענין תפלה:

אב לארם. עיר נחור אחי אברהם ואברהם גדול מנחור היה והוא אדון שלה וכשיצא אברהם משם נקראת עיר נחור:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה