פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה ג
חוץ משבעת המינין. בגמ' יליף לה בג"ש:
מתמרים שבהרים. אע"פ שהן משבעת המינין ומתני' לכתחלה הוא דלא יביאם ובדיעבד שהביאן פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בגמ':
זיתים שאינן מן המובחר. זית שאינו אגורי דאתקוש לדבש:
אין מביאין בכורים קודם לעצרת. וטעמא פרש"י בפ' בתרא דחלה:
מראשית ולא כל ראשית. שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא חטים ושעורים בלבד דאשכחן דכתב בהו ראשית וצד מזבח דכתיב גבי עומר ראשית קצירכם ושתי הלחם קרבן ראשית תקריבו אותם לה' וכי תימא והשתא דאית לן ג"ש דארץ ארץ מראשית למה לי צריכא לר' יוחנן לזתים שאינן מן המובחר לאפסילינהו ואפילו בדיעבד ולריש לקיש לאיפסולי לכתחלה:
ובפרוץ הדבר וכו'. פסוק הוא בדברי הימים גבי חזקיהו:
ודבש חייב במעשרות. בתמיה והלא גידולו מן הארץ בעינן כדרשינן בריש מעשרות מקרא דאת כל תבואת זרעך היוצא השדה:
שני דברים הללו. חטים וזיתים זהו עיקר חיותא דארץ ישראל לפרנס הבית מזון ושמן ולכך כתיב ארץ קמי חטה וארץ קמי זיתים:
ולמה נכללו. הז' מינין:
לברכה. לברך עליהם מעין ג':
לשיעורין. מימרא היא בפ"ק דסוכה ובפ"ק דעירובין כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר וכו' כדאיתא התם ואשמעינן הכא דבפירות הארץ שיער רחמנא חוקיו ומשפטיו:
כגריס. קלקי דגריס הקלקי הוא מן השיעורין ואינו כתוב שם:
ומשני לית היא מינהון. אין מן הסדר הכתובים שם דגריס הוא לנגעים ועדשה הוא לשרץ ואין מן נולדין בארץ דחטה שיעורו בפת חטים של הארץ ושעורה נמי מן הארץ וכן כולהו אבל הני גריס ועדשה אין שיעורן בגריסי הארץ ועדשות א"י שכך שנינו גריס הקלקי מעיר קליקיא עדשה מצרית כדתנן מארץ ישראל ולכך לא כתבן:
שמעינן פירות הרעים חייבין וכו'. כדכתיב ולא תשאו עליו חטא ודרשינן אם אינו קדוש נשיאות חטא וכו':
שמעינן פירות הרעים דחייבין בבכורים. בתמיה דלא שמענו:
צפורנין בישנין. שמות מקומות שפירותיהן כחושין:
הלכלוכיות כגון הכרבניות דע"ז:
מן המובחר הן ותימר אבל. בתמיה כלומר מאי קמ"ל ומאי ריעותא אית בהו והא מן המובחר הן:
ומשני א"ר אבא מרי שלא תאמר הואיל והן בסוף. ולא חשיבי בכורים דבכורים כשמן דכתיב כבכורה בתאנה בראשיתה:
כותבת. היינו כותבת הגסה:
רימוני העמקים. וכ"ש דהרים דגבי שאר פירות הוא דפסלינן שבעמקים: