פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה ב
האריסין מקבלין השדה למחצה לשליש ולרביע:
והחכורות. והוא שמקבל השדה בכך וכך כורים לשנה דבר קצוב לשנה בין עבדא בין לא עבדא ובסוף פירקין תנן דפליג ר' יהודה אמתני'. דע שיש ד' חלוקות אריס לשעה שאינו רגיל ואינו אומן ובהאי כ"ע מודו דאינו מביא ואריס וחכור שרגיל ואומן פלוגתא דאמוראי ומסיק דבהא נמי מודי ר' יהודה דאינו מביא כיון דמצי מסלק ליה ובהא מיירי מתני' דהכא ובאריס לעולם דלא מצי מסלק ליה פליגי ר' יהודה ורבנן בסוף פירקין דלר' יהודה מביא וקורא ורבנן פליגי עליה אבל אריס דבתי אבות איכא מ"ד דמודו רבנן ואיכא מ"ד דאפילו אהא פליגי רבנן:
סקריקון. ממונה להרוג נפשות וכשבא להרגו אומר לו שא קרקע זו והניחני והסתלק ולשון נוטריקון הוא ואע"ג דיהיב ליה אין מביא ממנה בכורים דלאו אחולי אחיל לה גביה כדאמרי' בפ' הניזקין דמימר אמר האידנא לישקול ולמחר תבענא ליה בדינא:
והגזלן. שגזל קרקע כגון אנסו בגמ' מפרש אי מיירי ביאוש:
עד כדון בשגזל. כלומר מתני' דפסלא גזלן מיירי בשגזל קרקע לא יביא בכורים גזל זמורה ונטעה ובדאיכא יאוש עסקינן דהוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא זמורה והשתא נטיעה מאי וס"ד דבע"א לענין השבה אי בעי לעקרה או סגי ליה בדמים:
ופריך ולא דמים הוא חייב לו. ומאי קא מיבעיא לן פשיטא דקני:
מצות כגבוה הן. כגון לקדש ביין שלה דס"ל דכי דרשינן בתו"כ קרבנו ולא הגזול לאחר יאוש עסקינן ואפ"ה מיעטי' רחמנא אע"ג דאיכא יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש ומצות ומספקא ליה לתלמודא אי חשיבי מצות כגבוה וכי היכי דהתם ממעטינן ה"נ הכא או לאו כגבוה חשיבי:
תניא הכל מודים. כמו ת"ש הכל מודים:
באשירה. ר' יוסי בר יהודה ורבנן דפליגי בפ' כל הצלמים גבי אשירה אי בעי נטעו מתחלה לכך או לא ואשמועינן דהכל מודים באשירה שביטלה שאינו מביא ממנה גזירים למערכה דכיון דנעבד פסול לגבוה מסברא דאפילו בביטולו דשרי להדיוט מיעטיה דהא בעלי חיים שרי להדיוט ואסירין לגבוה וגזירין קרבן נינהו כדכתיב על קרבן העצים ומהאי קרא ילפינן במנחות דעצים בעו מלח: פשיטא שהוא מביא וכו' כלומר והתם פשיטא לן דהוא מביא שאין מצות כגבוה קסבר אין דחוי אצל מצות בין לקולא בין לחומרא ובפ' כל הצלמים מיבעיא לן:
מהו שיביא בכורים. דבכורים לקרבן דמו דבעו שיר ותנופה ואע"ג דבכורים נמי מייתי קרבן כדתנן לקמן בפ"ב מ"מ אינהו גופייהו לא קרבן הן דמתנה לכהנים הן: ומסיק דבכורים פלוגתא דר' יהודא ורבנן:
כר' יהודה. דאמר הוקשו לקדשי הגבול מביא. בפ' בתרא דמכילתין פליגי ר' יהודא ורבנן דתנן ר' יהודא אומר אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה וחכ"א נותנין אותן לאנשי משמר והם מחלקין ביניהם כקדשי מקדש ומפ' תלמודא דבהכי פליגי ר' יהודא סבר לא קפדינן אלא שלא יהא ע"ה כר' שמואל בר נחמני דפ' הזרוע ואם הוא חבר בין אם הוא מאנשי משמר של השבת בין אינו מאנשי המשמר של השבת נותנין לו ור' יהודא יליף לה מדכתיב ידך ודרשינן אלו הבכורים וכיון דתרומה מיקרי הוי כקדשי הגבול מה קדשי הגבול לא בעינן בני משמר ורבנן פליגי עליה וסברי דלקדשי מקדש איתקוש כדכתיב ונדבותיך ותרומת ידך ונדבותיך קדשי מקדש הם הילכך אין ניתנין אלא לאנשי משמר וכיון דשכר עבודתן שקלי כל כחן של המשמרה זכי ואפילו לאו ת"ח אלא שיהא מודי בקרבן הוא דבעינן הילכך אליבא דרבנן דאיתקוש אינו מביא דקדשי גבוה נינהו:
עד כדון בגזלה שלא נתיאשו הבעלים. עד כאן לא פשיטא לן אלא היכא דליכא יאוש בעלים בהאי גזלן הוא דקתני דאינו מביא: או דילמא נפרש מתני' אפילו היכא דאיכא יאוש דקני הגזלן אפילו הכי לא יביא ונפקא מינה דכיון דר' יהודה מודי למתני' וכדפרישית דאפילו לר' יהודה אינו מביא:
הרי אלו בתרומה ובמעשר. מתני' היא לקמן פ' התרומה והבכורים דמפ' הוא למתני' והכי תנן התם ונוהגין באריסין ובחכורות ובסקריקין ובגזלן הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים:
כלום צריכא אלא בגזלה שנתייאשו הבעלים ממנה. כלומר ודאי לא נצרכה לשנות בבית המדרש אלא בדאיכא יאוש ועלה קתני מה שאין כן בבכורים דאילו בליכא יאוש אפילו בתרומה נמי לא אהני שמא ומותרת לזרים דתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה:
האנס. חמסן דיהיב דמי:
והגנב. שגונב בחשאי דלא ידיע מאן הוא:
והגזלן. שגזל לעיני בעל הבית:
הבעלים מרדפין אחריהם. אחרי אבידתן דלא מיאשי ואליבא דעולא לפרש לה דשמעינן ליה דאייאש:
לא זה תורם ולא זה תורם. ארישא קאי דלא אייאש וקאמר ושניהם אינן יכולים לתרום ולא להקדיש ומפ' טעמא בגמ' דילן בפרק מרובה ובפ"ק דב"מ זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו: ומסיק ר' יוסי לעולם גזלן דמתני' דפ' שני בלא יאוש מיירי ודקא קשיא לך מתני' דהרי אלו בתרומה וכו' מפ' לה ואזיל:
וליידא מילה תנינן וכו'. כמו ולהי דא מלה לאיזה דבר שנינו מה שאין כן בבכורים דהא משמע דביאוש מיירי כדמוכחינן:
ומשני איפשר לפירות לצאת בלא בכורים וכו'. דמעשר ותרומה טובלין בגורן ואפילו בלא קריאת שם הלכך אי אפשר להפקיען מידי תרומה ומעשר כל מי שיבא לאכלן וכגון דמתלו שניהן לו ואע"ג דשניהן אינן יכולין להקדיש מ"מ שם טבל לא פקע ואהכי תנן דנוהגין בסקריקון ובגזלן אבל בכורים אינן טובלין את הגורן ואיפשר למיכל מן הפירות קודם הפרשתן כל זמן שלא קרא שם יכול לאכלן כלן אלא דקא מבטל עשה הילכך יכול להפקיען מידי בכורים וקיימא מתני' בלא יאוש ונוהגין בסקריקון ובגזלן דקתני לא שהגזלן וסקריקון יכולין לתרום דקיי"ל כר' יוחנן אלא מאן דאתי לידיה מינייהו לא מצי אכיל בלא תרומה דלא מצינן לאפקועה אבל בכורים מצינן לאפקועינהו אבל לעולם מבעיא לן בגזלה שנתייאשו הבעלים ממנה וגזלן קרא שם אם יכול להביא:
עד כדון צריכא. אכתי מבעיא לן עד שיבא אליהו: